מחנה חיים חושן משפט חלק ב רנט

לבנו ובא בעל המיצרן לסלקו אי יכול לסלקו דהבן יכול לומר דזהו יותר ישר וטוב שאני מחזיק אחוזת אבותי ולזה הדעת נוטה לכאורה וצ"ע עכ"ל ומסתברא כשם אם הבן לקח לא יוכל המצרן לסלקו ה"ה אם לקח חתנו אשר אשתו הוא בתו זכה גם הוא בקנינו מכח אשתו שמחזקת עצמה בנחלת אבותיה ולא יוכל המצרן לסלק ללוקח ודוק

אמנם אחר העיון נראה לי הגם שכבר קנה חתנו את הבית בעל המצרן קודם כאשר אבאר בעזה"י בכתובות ר"פ הכותב כדרב כהנא דאמר נחלה הבא לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא יירישנה כ' הר"ן וז"ל כדרב כהנא דאמר דיכול להתנות ולהסתלק מדבר שלא בא ברשותו דהא דאמר ר"כ דנחלה הבא לו לאדם ממקום אחר כלומר שעכשיו בשעת שמסתלק ממנה אין ראוי ליורשה כירושת הבעל קודם נשואין אדם מתנה עליה שלא יירשנה ולאפוקי ירושת אביו דכיון שראוי ליורשו בכל שעה הרי הוא כאלו זכה בה לענין דלא סגי בסילוק אלא או במכר או במתנה ואי אפשר שלא זכה בה לגמרי ולא בא ברשותו שיוכל להקנות וירושת אשתו נמי לאחר שנשאת לירושת אביו דמי' הלכך לא משכחת לה אלא בכותב לה ועודה ארוסה ודווקא בכותב לה ועודה ארוסה דשייך בה קצת אבל קודם לכן כיון שאין לו שייכת בנכסים כלל סלוקו לאו כלום הוא עכ"ל ולפ"ז נראה לי בשלומא בבן שקנה מאביו חידש הש"ך וז"ל דיכול לומר דזהו יותר ישר וטוב שאני מחזיק באחוזת אבותי עכ"ל דהלא גם בחיי אביו יש לבן אחיזה בנכסים של אביו כדברי הר"ן וז"ל הרי הוא כאלו זכה בה לענין דלא סגי בסילוק עכ"ל רק שלא זכה בה לגמרי א"כ עכשיו שקנה אותם מאביו הוא מחזיק אחוזת אבותיו זהו יותר ישר וטוב מאשר ימשך ידו מהמקח כדי שיבוא מחדש ליד מצרן אשר לא הי' לו מעולם בנכסים האלו אחיזה ועיקר תקנת הישר והטוב תקנו חכז"ל שהלוקח ימשך ידו ולא יבקש לעשות אחיזה בנכסים וממילא יבואו ליד מצרן א"כ טוען הבן הלא עשיתי יותר ישר וטוב שלא יצא אחוזת ידי מנכסי אבי ומאי אולמא לדחות הישר והטוב זה שעשיתי בקום ועשה בעבור לעשות הישר והטוב אחר לסלק עצמו מהמקח ויבוא ממילא למצרן לכן אם לא קנה רק בא לקנות אמרי' מה ראית לקנות ולעשות הישר והטוב בקו"ע ולדחות לקיים הישר והטוב בשב ואל תעשה כדברי ר' יהושע בר"ה דף כ"ח אם נתערב מתן אחת במתן ד' יתן במתן אחת שטוב להיות שב ואל תעשה אם בכל אופן יעבור או בל תוסף או בל יגרע יעו"ש וה"ה אם יש לפני אדם לקיים הישר והטוב בשני פנים ואם יקיים אופן אחד הישר והטוב ידחה השני טוב לקיים הישר והטוב בשב ואל תעשה וידחה השני ממילא אבל אם כבר קיים הישר והטוב בקום ועשה ואנן נאמר יען שנתבטל אופן השני יהי' בטל את אשר עשה אז אמרי' מאי אולמא הך קיום ועשית הישר והטוב שיודחה מפניו את אשר עשה הטוב והישר ולכן חקר הש"ך רק אם כבר קנה הבן ודוק

ולפ"ז הא תינח אם הבן לקח אשר הי' לו אחיזה בנכסי אביו מאז וקדם אז אם כבר קנה יכול לומר שזה יותר ישר וטוב שמחזיק באחוזת אבותיו אשר הי' לו בו אחוזה עכ"פ אבל חתנו אשר לא הי' בו אחיזה בנכסים עד עתה ולא מיבעי אם יש לחמיו בן א"כ אשתו אינה עומדת לירש את אביה פשיטא דמצרן קדים אלא אפי' אם אין לחמיו בן אעפ"כ אין לאשתו אחיזה בנכסי אביה כל זמן שהוא חי דתורה אמרה רק אם אין לאיש בן והעברתם את נחלתו לבתו והגם שהבת נקראת ראוי' ליורשו עיין בב"ב דף ק"ל ברשב"ם אבל אין לה אחיזה בנכסים בחיי אביה דדלמא יולד בן בשלומא הבן הוא יהי' בודאי יורש דגם אם יוליד מאה בנים הוא ג"כ יורש אבל הבת אינה בבטח יורשת אביה דאם יוליד בן אפי' אחר מיתתו לא תהי' היא יורשת נחלה א"כ אין לבת אחיזה בנכסי אביה כל זמן שיעמד חי ועוד הגם שבעלה קונה את הבית אין הוא קונה אחוזת אבותיו דמה שקנה הבעל לא קנה האשה א"כ הוא כאיש אחר והמצרן דוחה אותו מניח מעותיו ומסלקו והבן

ולא עוד לא די שלא יוכל חתנו לדחות המצרן אלא אפי' אם תהי' בתו פנויה או גרושה או אלמנה ולקחה הבית אעפ"כ המצרן קודם דדוקא אם הבן לקח נסתפק הש"ך אבל לקיחת הבת לא מהני כלל כאשר אבאר בעזה"י

בערכין דף כ"ה ע"ב בעו רבה בר אבוה בת מהו שתעמיד שדה לאביה כיון דלענין יבום בן ובת כי אהדדי פטרי מוקמה או דלמא כיון דלענין נחלה בת במקום בן כי אחר דמיא לא מוקמה ת"ש דתנא דבי ר' ישמעאל כל שהוא אחר במקום בן והא נמי במקום בן כי אחר דמיא עד כאן הסוגי' ועיין רש"י בד"ה כל שהוא אחר במקום בן וז"ל דהיכי דיש בן חשוב זה כאחר אינו מעמיד עכ"ל היינו כיון דאלו יש בן חשוב זה אחר בירושה א"כ אפי' אין כאן בן אינו מעמיד וכן מפורש יוצא מדברי רמב"ם פ"ד מהל' ערכין הל' כ' וז"ל גאלה המקדיש קודם שיגיע היובל הר"ז חוזרת לבעליה והערך שנתן יפול לב"ה כמו שבארנו וכן אם גאלה בנו של מקדיש הר"ז חוזרת לאביו ביובל אבל אם גאלה אותו בתו או שאר קרוביו או נכרי מיד ההקדש אם חזר המקדיש וגואלה מידן חוזרת לו לעולם ואם לא גאלה מידן אלא הגיע היובל והיא תחת יד הבת או שאר קרובים או נכרי הר"ז יוצא להקדש ואינה חוזרת לבעלים לעולם עכ"ל הרי שלא הבדיל אם יש בן בעולם או לא הבת הוה כאחר ודוק

ובזה אמרתי לפרש דברי גמ' בגיטין דף מ"ז שספרו חכז"ל כי נח נפשי' דר"ל שבק קבא דמוריקא קרא אנפשי' ועזבו לאחרים חילם ומעולם תמהתי לאיזה תכלית ספרו חכז"ל שר"ל דיבר טרם צאת נפשו שמניח לאחרים חילו על כי עזב קבא דמוריקא לבתו הכי גברא רבא כר"ל לא הי' לו צער אחר רק זה שבתו ירש ממנו קבא דמוריקא אשר לא אכל הוא בחייו הכי יחסר לו ח"ו בעולמו אשר לא אכל הוא גם קבא דמוריקא חלילה וחלילה להזכיר זה על אמורא אלקי

ואמרתי דבר גדול דיבר האמורא והוא לפמ"ש הגמ' ערכין דבעי רבה בת מהו שתעמיד שדה לאבי' וכו' ת"ש דתנא דבי ר"י כל שהוא אחר במקום בן והא נמי במקום בן כי אחר דמיא הרי מוכח דבת נקראת אחר וכן אמרו חכז"ל בב"ב דף קל"ג מי שאינו מניח בן הקב"ה ממלא עליו עברה דכתיב והעברתם את נחלתו לבתו ולכן ברגע אשר נח נפשי' דר"ל דיבר בצערו שלא הניח בן ליורש אשר לא נקרא אחר לגבי האב דהא אם גאל הבן השדה חזרה השדה לאביו דבן לא נקרא אחר אבל הבת נקראת אחר דהא אם הי' בן היא כאחר ולא תירש כלל ע"כ קרא ר"ל אנפשי' כי גדול צערו שלא הניח בן לירש חילו אלא נתקיים ועזבו לאחרים חילם ולדעתי מקום הניחו אבותי ורבותי להתגדר בו וא"כ נמצאנו למידין דבת בכלל אחר ולא מבעי אם יש לראובן בן בודאי בתו נקראת אחר אלא אפי' אם אין לו בן אעפ"כ הבת נקראת אחר ודוק

וראה זה מצאתי לאדמ"ו הגאון ז"ל בחת"ס ח"מ סי' י"א שכ' בנידן שאלתו לדחות המצרן מכמה טעמים וכ'