מחנה חיים חושן משפט חלק ב רנח

הרי הוא כגוי גמור לכל התורה שחיטהו שחיטת עכו"ם ואפי' לענין קידושין אם קידש בת ישראל יש ספק אי אהני קדושין שלו עיין ב"י א"ע סי' מ"ד והגם שמחמירין לענין קדושין היינו שאומר הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל ואמרי' שמא הרהר בתשובה ברגע זו וכפיו כן לבו אבל לשאר דברים הוה כגוי וה"ה לענין חזקות הוה כגוי ואין איסור להשיג גבולו ע"י שכירות עלוי בדמים וצע"ג

ונלע"ד בעזה"י לחקור בקוצר אמרי' הנה הרמב"ם בפ"ט מהל' זכיה הל' י' כתב וז"ל אבל שכ"מ שצוה ליתן לעכו"ם מתנה אין שומעין לו דזה כמו שצוה לעבור עבירה מנכסיו עכ"ל וכתב בכ"מ שם וז"ל נתבאר פרק כ' שאסור לתת מתנה לעכו"ם וכיון שכן הוא אין שומעין לו לעבור עבירה ופשוט הוא אבל לא מצאתי מבואר בגמ' עכ"ל ובמ"ל שם הל' י' הביא דברי תשובת הר"ן הגם דחכמים תיקנו לפעוטות שיהיה מקחן מקח משום כדי חייהם אם מכרו בנכסים מעוטין כדי שיהיה הבנות מחזירין על הפתחים לא מהני דהוה רשע ערום ובמקום איסור לא תקנו חכז"ל והביא שם קו' בשם הגאון ר' חיים קמחי ז"ל א"כ בב"ב דף קל"ח בנכסי לך ואחריך לפלוני שלא ימכור אם מכור מהני אבל אם נתן במתנת ש"מ לא מהני דאין מתנה ש"מ אלא לאחר מיתה וכבר קנה אחריך וקשה בלא"ה במקום איסור לא תיקנו חכז"ל ותירץ סברה ישרה אם כל המקח וממכר לא היה לו קיום רק מדרבנן או במקום איסורא לא תיקנו אבל אם היה משכחת במתנת בריא מן הדין אז מהני אפי' במתנת ש"מ יעו"ש

ולפ"ז בנידן החזקות בשכירות דלולא חזקת הגאונים אשר החזיקו בתקנה הלא לא היה לו זכות ומהכ"ת לתקן במקום איסורא להחזיק ידי עוברי עבירה המחלל שבת

אך לא דמי דשם בגוף המתנת שכ"מ לעכו"ם הוה העבירה להרוות הרוה את הצמאה וכן שם במכירת נכסין מועטין הוה בגוף מכירה פעולת העבירה וכן בב"ב שפיר הקשה הגאון דגוף המכירה הוה איסור שלא יוכל עי"ז לזכות האיש אשר הוא אחריו לזכות בנכסים אבל כאן בחזקות בגוף אשר תיקנו שיזכה השוכר בחנות כקנין הגוף ליכא גרם עבירה רק רשע זה פותח החנות בש"ק ומחלל בתוכו את השבת ואטו זכות החנות גורם זה הוא מעצמו בעצמו מחלל שבת בחנות והלא יכול לחלל שבת חוץ לחנות וגם יוכל לזכות בחנות ובשבת לא יפתח א"כ אין בגוף תקנת רבנן עול עזרת עבירה א"כ אעפ"י שחטא ישראל הוא וחזקה שלו ודוק

ולא מיבעי אם בשעה ששכר את החנות היה משמר שבת רק אח"כ נפתה ליצה"ר פשיטא שכבר זכה בו בהיתר ונעשה קרקע שלו מי יפקיע ממנו ממונו אלא אפי' אם שכר ופתח החנות פעם ראשון בשבת אשר דעיקר כח חזקה בא רק ע"י ששימש שם עכ"פ יום אחד או שעה אחת עיין בשו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' ה' אעפ"כ הלא יכול לפתוח ולשמש בו דבר שאינו מלאכה רק הוסף מעצמו לפרוע בגופו לחלל שבת אבל אין בתוך זכיות קנין החזקה עזר לעבירה ומהני לכל הפוסקים לאמור שלא תחלוק בתקנת חכמים ודוק

אמנם יש לחקור הגם שתקנות חזקות הוה רק משכירות ישראל מגוי אבל לא בשכירות ישראל מישראל א"כ אם ישראל כשר שכר חנות מישראל מומר לחלל שבת בפרהסיא אם נימא שיהיה לישראל השוכר חזקה כמו אם ישכור מגוי דמומר לחלל שבת בפרהסי' הוה כגוי גמור עיין רמב"ם הל' שבת פ' ל' הל' ט"ו וז"ל אבל המחלל שבת בפרהסיא כעובד עבודת כוכבים ומזלות ושניהם כעכו"ם לכל דבריהם עכ"ל וכן מוכח בהרבה מקומות ברמב"ם וש"ע כאשר נראה פרטם בספרי שערי חיים יעו"ש א"כ יהי' לישראל השוכר חזקה בחנות עובד עכו"ם ובחנות מחלל שבת בפרהסי' ולא מותר לישראל אחר לכנוס לגבול ישראל השוכר היושב בו דמהכ"ת נעשה בו דין ישראל המחלל שבת שיוכל להרויח בחנותו יותר מגוי דיהיה לו ממון יותר עיין רא"ש קידושין פ"א סי' כ"ג שכתב במומר וז"ל מ"מ אם אפשר טוב לתתו ביד ב"ד דלא יהבינן ליה דאזיל ואכל בעמים עכ"ל וה"ה כאן מהכ"ת להקל בו יותר מבגוי וצע"ג

ונלע"ד דאין להשוכר חזקה בחנות מחלל שבת בפרהסי' דעיין בתשובת מבי"ט ח"ב סי' רכ"ה דכל כח חזקה היא יען דגוי לא התנה עם ישראל שאין נותן לו החזקה או מסתמא מקנה לו בשכירות החזקה דיודע הגוי שאסור לשום בר ישראל לירד בתוכו עוד אבל אם התנה הכל כפי תנאו כאשר הארכתי בזה במקו"א לבאר דבריו אם כן אם שוכר ישראל מישראל המחלל שבת בפרהסיא הוה כהתנה עמו שלא מקנה לו החזקה כי המחלל שבת בפרהסי' בעיני עצמו הוא ישראל גמור בשאר מצות כי לא יבין את זאת ששקולה שבת כנגד כל המצות שבתורה ומשכיר על דעת כאשר הוא כח שוכר ישראל ממשכיר ישראל והוה כאלו התנה עמו בפירוש שלא יהיה להשוכר זכות חזקה ודוק ועוד היום ומחר ישוב אל ד' בכל לבבו ובכל נפשו ועונותיו יתהפכו לזכיות ואיך יהיה לחבירו החזקה הא מעיקרא הוה ישראל מעלי' לכן הי' תקנת חכמים רק על ישראל מגוי דליכא גירות למפרע ומחוסר מעשה אבל פושעי ישראל שעומד לשוב בכל עת ורגע כי ממקור ישראל הוא ויצרו תקפו בעבור חמדת ממון אבל בודאי ישוב אל ד' וממילא יובן שמכ"ש שיש מהאי טעמא למחלל שבת חזקה בחנות גוי אשר שכר ודוק והגם שבכל לבבי הייתי מחפש להמציא חוב למחלל שבת בפרהסיא לא עלה בידי וחלילה לעות אדם במשפט תורה כי זאת תורת אדם שד' יגל עיניו למשפט וצדק ואמת. סימן כה

שאלה באיש אחד אשר רבו עליו בעלי חובות וצריך למכור ביתו לשלם נושיו ובעת המכירה העלו הבעלי חובות זה על זה דמי המקח כדי שיושג בו לשלם לכל איש חובו וכאשר נמכר בא חתנו של איש הנ"ל ואמר שהוא יתן הסכום וישאר על שמו וטען אחד מבעלי חובות שהוא מצרן ולו משפט הקדימה והמוכר טוען שהקדימה יהי' לחתנו כי ימצא בזה קורת הרוח אם יראה חתנו עם בתו בו ונתעצמו בטענותיהם ושאלו איך הדין תורה נוטה בזה

תשובה הדבר צריך התבוננות רב כי לא פורש בש"ע ויש פנים בהלכה שחתנו קודם ואחר העיון נראה שהמצרן קודם כאשר אבאר בעז"ה

הנה המחבר בח"מ סי' קע"ה סעיף ל"ז כתב וז"ל מכרה למי שקנאה הוא ממנו אין המצרן יכול לסלקו כיון שכבר מכרה לו וה"ה אם מכרה לבן אותו שקנאה הוא ממנו שאין המצרן יכול לסלקו ויש מי שחולק במוכר לבן עכ"ל וכתב הש"ך בס"ק ל' וז"ל וצ"ע לדינא באחד שמכר קרקע שלו