מחנה חיים חושן משפט חלק ב רנה

זה לזה ואינהו לית לזבוני כעין קבלן שפרע לבע"ח עכ"ל הרי דהבדל אם היחיד חייב ולא פורע או שקיל מלכא ארעא כי אדעתא דטסקא יהב וכי מטמרי ולא יהבו טסקא מזבין לה לאחרינא יעו"ש וא"כ ה"ה הכא דהשר לא נתן אלא לשלם לו וכיון דלא משלם נוטל הקרקע היינו מקום החזקה דדומה לקרקע בטסקא ומאן דמשלם הוא זוכה בחזקה ודוק

אך מדברי רמב"ם הובא בש"ע ח"מ סי' שי"ט סעיף י' שכתב וז"ל מלך שהי' דינו שכל שלא יתן המס שעל השדה תהי' השדה להנותן המס וברח בעל השדה מפני המס ובא זה ונתן מס שעליה למלך ואכל פירותיה אין זה גזל אלא אוכל פירות ונותן המס עד שיחזרו הבעלים עכ"ל הרי מבואר אפי' ברח אעפ"כ לא זכה בגוף השדה והולך כפי' הרה"מ דמיירי דהחזיק בעצמו ולא בא לו מיד המלך וא"כ בנידון דידן דהשר משכיר לאיש אחר אפשר דלא צריך להחזיר החזקה לבעלים ראשונים ובפרט לפי הבנת הסמ"ע שם דלא זכה בקרקע המלך אבל זכות חזקות הוא חשיב כקרקע ישראל ולא נפקע הגם שחייב שכר שכירות לא אבד חזקתו ולכל הפחות אם יחפוץ לשכור צריך הישראל להחזירו ודוק

רק בלא"ה נראה לי דאפי' תוס' ורשב"א מודים כאן דשאני התם דשילם למלך הטסקא וזכה מכח המלך אפי' בחזקת קרקע אבל כאן אטו הנכנס בשכירות שילם בעדו מה שחייב הוא להשר הלא אשר נמצא בידו לקח השר והשאר נשאר חוב עליו וכי ישיג ידו שיתעשר יבוא השר ויגבה החוב וא"כ אטו נאמר יען שנשאר בע"ח על השכירות אבד חזקתו וא"כ נשאר החזקה לבעלים ראשונים ודוק

בכל זאת הוא דבר חוץ מסברא כפי פי' המבי"ט בסי' רכ"ה דאם התנה הגוי בפי' שלא יזכה ישראל בהחזקה מהני רק מדהשכיר סתם ולא התנה א"כ הקנה לו גם החזקה יעו"ש וממילא כל זה אם משלם השכירות אבל אם לא משלם השכירות בודאי לא הקנה לו החזקה אם לא ישלם השכירות והוה כאנן סהדי דאדעתא דהכי לא השכיר לו והוה כאלו פי' בתנאי גמור הך החזקה יהי' כל זמן שישלם ומעת שלא ישלם שכירתו יהי' נפקע גם חזקתו ודוק

וראה זה מצאתי מה דפשיטא ליה למבי"ט דמהני תנאי שהתנה הגוי שלא יהי' להשוכר חזקה הובא בתשובת לחם רב סי' קס"ב בהיפך בשם מהריב"ל שכתב שם על שאלתו דהדין עם הגביר בן עזרא מכמה טעמים וז"ל חדא דהרב מהריב"ל ז"ל בריש כלל ז' מהסכמת חלק א' שאלו ממנו דשמעון החזיק בחזקתו של ראובן בטענה שהוא התנה עם הגוי אדון החנות שאם יצא מהחנות שהפסיד חזקתו וזכותו ושיהי' רשות לכל יהודי ולכנוס בחנות תיכף ומיד שיצא מבלתי שיצטרך להמתין ג' שנים וראובן טוען האמת כי הוא כדברי שמעון וכו' אך אך אמנם שמעשים בכל יום שהתוגרמים והגוים שואלים מאת היהודים שיסלקו ידם וזכותם מעל החזקה ויתנו רשות שיכנסו בחצרות ובחנויות באופן שלא יצטרך להמתין ג' שנים ולפעמים קונים זה הזכות מאת היהודי ועם כל זה אינו מועיל להם וההסכמה במקומה עומדת והשיב הרב הנזכר דהדין עם ראובן דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן כל אדון החצר או החנות יתחכם לשאול מאת היהודי כשישכיר לו חצירו או חנותו שיסלק ידו וזכותו מעל החזקה וא"כ מה הועילו מתקני ההסכמות בתקנתם א"כ גם אני אומר בנ"ד אם לא הי' עושה כן ר' עזרא לתוגרמים והי' מודה להם דבר זה לא הי' עושין לו תוגי"ט מהשכירות בערכאות ולכך הודה להם בכך אבל מפני כך לא הפסיד חזקתו אשר החזיק בפני ישראל כדת וכהלכה בכל החצר עכ"ל הרי שביאר בפי' דאפי' תנאי לא מהני לבטל חזקה וא"כ הדרה החקירה לדוכתא שאפי' אם לא משלם השכירות אם יפסיד חזקתו וצע"ג

ואחר העיון אפשר בנידן דלא משלם השכירות גם מהריב"ל מודה דבשלומא תנאי לעקור תקנת חכמינו ז"ל שגודרו גדר שיצרך להיות לישראל כח חזקה לא יוכל הגוי להתנות בהיפך דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם אבל תנאי שאם לא ישלם השכירות לא יהי' לו חזקה לא שייך לומר מה הועילו חכמים בתקנתם הלא הועילו אם ישלם לא ישיג איש גבולו ואם לא ישלם למה יזכה בחזקה הכי יפקעו ממון גוי חינם הכי אין זה בכלל גזל גוי שאסור ודוק

שוב התבוננתי בספרים וראיתי המובא מתקנות אשר תיקנו חכמי הדור ללמוד מהם הדין אם לא ישלם השוכר השכירות מה יהי' בחזקה ומצאתי שמהרי"ט בח"ש סי' כ"ה כתב מתחילה וז"ל אבל מי שאין בידו ראי' האיך הניח מקום חזקתו שמא מרצונו הפשוט או שלא הי' פורע השכירות ומעבירם זמן רב בזה נתנו מתקני התקנות בו שיעור ליושב בעיר שלשה חדשים שאם עברו שלשה חדשים ולא פרע שכירות כלל ולא נמצא בידו פסקא מיד מעידים איך אנוס ומוכרח עזב מקום חזקתו אבדה חזקתו עכ"ל מזה משמע דווקא בתרתי לטיבותא אבד חזקתו שיושב בעיר ולא פרע ג' חדשים שכירות שנית שאינו יושב בה בחזקתו שהעבירו עכו"ם ממנו מחזקתו משמע כל זמן שיושב בה אעפ"י שלא פרע ג' חדשים השכירות לא נפקע חזקתו אעפ"י שחייב לגוי והוה השכירות מלוה עליו עכ"פ אין רשות לישראל אחר לשכור חזקתו שעי"כ יוציאנו הגוי מחנותו רק אם ע"י שלא שילם שכירותו הוציאו הגוי מביתו וחנותו ועבר אח"כ ג' חדשים שלא פרע לגוי ומבקש חנותו בחזרה הוא האות שהתיאש מחזקתו ונפקע לגמרי מחזקתו אבל אם מביא בתוך ג' חדשים השכירות שחייב נשאר לו חזקתו וגם יוכל למוכרו לאחר כיון ששילם לגוי השכירות שחייב ואחר ג' חדשים נפקע מחזקתו ואין לו מה למכור עוד אבל כל זמן שיושב ומשמש בה אעפ"י שחייב לגוי השכירות אסור לאיש אחר לכנוס בגבולו דמחמת חוב השכירות בלבד לא נפקע חזקתו ודוק

והגם דמהרי"ט כתב אח"כ שם בסי' כ"ה וז"ל ואמרו כל שעברו שלשה שנים ולא ערער על חזקתו ולא בירר אונסו בטענות נאמנות ומספיקות זכה בה המחזיק וזה מפורש בפנקס התקנות אשר גבלו ראשונים וחתומים בו הרב הגדול מהו"ר יוסף ן' לב וזקני הדור שעמו ולא מן התקנה בלבד הוא זה אלא אף שורת הדין הכי נותנת אעפ"י שנסתפקו רבני הדור שלפנינו ז"ל בחזקות אם נותנים להם כח היפה שבקרקעות ולפ"ז אית לן לאוקמי' בחזקת מרא קמא ואעפ"י שהיתה ביד עכו"ם יותר משני חזקה הא קיי"ל דעכו"ם והבא מחמת עכו"ם לית לי' חזקה מ"מ זהו לענין אחר שבא להחזיק בו דלעולם מוקמי' בידה דמחזיק ראשון דאיהו מרא קמא אבל לגבי בעלים גופן שעיקר הקרקע שלהם אין ישראל המחזיק עליו בתורת שכירות יפה כחו אצלו שנקרא מוחזק בי' טפי מן הבעלים שאין חזקת המחזיק עליו מועלת אלא כל זמן שהוא בתוכו ופורע שכירותו ויש לברר זה אלא שאין להאריך עכ"ל.