מחנה חיים חושן משפט חלק ב רנג

אבל עכ"פ הישראל לא אמר אי אפשי בתקנת חכמים א"כ נשאר עכ"פ תקנת חכמים שאסור לשום בר ישראל לדור בו והבן זה מאוד

ולהשלמת הענין להבין הדבר אמרתי להעתיק דברי המבי"ט שם שכ' וז"ל ואם נאמר שגם רדב"ז ז"ל סובר בפי' שיוכל קונה מן הגוי להוציא את יהודי המחזיק בה לדור בה או להשכירה מה שהוא סברא רחוקה לא נעשה בו מעשה כי בכל תוגרמא שנתפשט בה הסכמה זו של החזקות בפי' כתוב שאם יקנה שום יהודי הבית שחבירו יש לו חזקה מן הגוי שיפרע הקונה למחזיק מה שישומו ב' שמאים כמ"ש הריב"ל ז"ל בתשובה וזה עשו לזכות הקונה כי בכלל הסכמה ראשונה שלא יוכל שום יהודי לשכור מן הגוי הבית שיש חזקה לחבירו בה גם הקונה הוא בכלל שלא יוכל לקנות שאם יוכל לקנות ולהוציא את המוחזק בבית מה הועילו בתקנתן ועם כל זה נתנו כח לקונה שיוכל להוציאו אחר שיפרע מה ששוה החזקה עפ"י ב' שמאים משא"כ במי ששוכר מן הגוי הבית שיש לחבירו חזקה בה כי אפי' שיפרע לו מה ששוה החזקה אינו יכול להוציאו ואם במצרים יש איזה שינוי בכתב כתקנת החזקות ואינו כתוב בפי' שהקונה מן הגוי הבית שיש חזקה לחבירו בה חזקה שקנינו קנין ושיכול להוציאו מן הבית מה שאינו סברא כלל פשיטא שאינו יכול להוציאו אלא א"כ יפרע מה שישומו ב' שמאים כמו שתקנו בתוגרמא כי משם נמשך תקנות החזקות לכל המקומות וע"ז הסכימו כל בעלי הוראה במצרים בשנים שעברו הלכה למעשה שלא הפסיד הלה חזקתו כמו שהאריכו בפסקיהם עכ"ל הזהב ויוצא מדבריו כמה דינים כאשר אבאר אותם בעזה"י

(א) דהקונה הבית מגוי אסור אפי' בעצמו לדור בדירת וחנות השוכר כי להרדב"ז לא עבר על התקנות וליכא עונש עליו על שהוציא השוכר מביתו אבל עכ"פ אסור אפי' הוא בעצמו לדור שם ומכ"ש שאסור לאחרים לדור בו (ב) לחכמי מצרים עם המבי"ט עובר ג"כ על התקנה ויענש בכל חומר העונשים כי בכלל שעשו שלא ישיג איש גבול רעהו בשכירות הי' נכלל גם שלא יקנה בית מגוי אשר יש לישראל בו חזקה ואם קנה עבר על התקנה וד' יחשב עמו (ג) אם עבר וקנה הבית תקנו באחרונה שיוכל להציל עצמו אם ישומו ב' שמאים כמה הי' שוה החזקה וישלם לו מה ששמאו שווי' החזקה ואח"כ יוכל לסלק אותו בעכ"ח מן ביתו ויקח החזקה מידו בעכ"ח של השוכר (ד) אבל מי ששוכר חזקת חבירו אפי' אם ירצה לשלם לו שווים של החזקה כל הון דעלמא בוז יבוזו לו ואינו יכול להוציאו או להעלות בשכרו כמבואר במבי"ט שם מקודם דהוה כאלו שכרו על עשר שנים שלא יוכל לסלקו מן השכירות תוך הזמן ולא יוכל להעלות אותו בדמים דטוב זכות חזקה משכרו סתם דשם יוכל להעלות השכירות וכאן לא יוכל להעלות השכירות יעו"ש

(אך אם נודע מקום שכתוב בפי' התקנה שלא ישכור איש את חנות אשר חבירו יש בו חזקה אז הקונה הבית יכול לומר קים לו כרשד"ס סי' רכ"ט ובמקו"א אבאר אי"ה)

ולפ"ז בנידון שאלתינו אסור לישראל לשכור החנות מן הקונה את הבית עד ששילם לבעל החזקה השווי' שלה בדמים אפילו בעכ"ח אז מותר החנות בשכירות כנלע"ד ברור

והלום ראיתי במבי"ט שם שמביא קו' בשם חכם אחד שאין יקובל בשכל שהקונה הבית לא יכול לדור בו ומי שיש לו רק כח תקנה יכול לדור בה לא יהי' כהנת כפונדקית וכ' המבי"ט וז"ל אין זה תימא שהרי לפי הדין מי ששכר בית מחבירו לה' שנים או לעשרה ומכרה אח"כ לאחר אינו יכול להוציאו מן הבית עד תשלום זמן שכירתו וכמו כן אחר שתיקנו שיהי' חזקה לשוכר בית מן הגוי בתקנה זו הוא מוחזק בבית יותר ממי ששוכר בית מחבירו סתם שהמשכיר יוכל להוסיף בשכירות אם עלה שכירות הבתים באותו זמן כמו שהוא הדין וזה שדר בה מכח התקנה אין המשכיר יכול להוסיף עכ"ל ובער אנכי מהבין הדמיון בשלומא מי ששוכר על ה' או י' שנים דלא יוכל המשכיר לסלקו עיין בש"ע ח"מ סי' שי"ב דהתם כשם ששוכר לא יוכל לצאת לעזוב את אשר שכר בתוך הזמן ואם יצא צריך לשלם השכירות והוה שכירות לזמן קנין ליומא כן המשכיר לא יוכל להוציאו בתוך הזמן אבל כאן הלא השוכר יכול לצאת אחר כל שנה או אחר ג' שנים א"כ אם הדין שמשכיר לא יוכל לסלקו והשוכר יכול לעזוב אותו כאן הבן שואל הכי הקונה הבית יהי' גרוע מהשוכר את הבית וגם איך יהי' לבעל החזקה כח למכור חזקתו לאחר אשר לפעמים השוכר לא יוכל להשיב אחר במקומו ועיין ברמ"א ח"מ סי' שי"ב סעיף ז' ובחזקה יוכל למכור לכל מי שירצה ואין כאן מקומו להאריך

סוף דבר הכל נשמע שאסור לשום בר ישראל לכנס בחנות הנ"ל אשר ישראל הקונה את הבית מגוי הוציא לבר ישראל מחזקתו וגם מה שפסקנו שיוכל להעלות בדמים כשאר בתים אשר נתייקרו בשכירות הוא רק מפני דרכי שלום ברצון השוכר אשר יתפייס בזה שלא לעקור ממקומו אבל אם יחפץ לשלם לו החזקה בדמים צריכה שומא כמה שוה הך חזקה כפי אשר שילם להגוי כי מן הדין אין ישראל הקונה יכול להעלות השכירות ביוקר כנלע"ד הלכה למעשה

ובספר מאמר מרדכי סי' ע"ח ראיתי שנשאל על מעשה כזה שיהודי קנה הבית ורצה להוציא השוכר וחידש מעצמו לדמות זה לדין דהמשכיר לא יוכל להוציא השוכר מביתו בתוך הזמן יפלא שנעלם ממנו שכבר דן על דין זה בשו"ת שמ"ק ובפרט המבי"ט כאשר העתקתי דבריו וגם חקר דהוה קנין קרקע והביא שמצא במהרי"ט והפריז שם להחמיר שאפי' אם השוכר לא משלם השכירות לא אבד בעל השוכר את חזקתו והוא דבר פלא ואכ"מ ויש לי הרהורי פלפול על שהפליג את הדבר אכן התכלית הוא אחד בעזה"י. סימן כג

שאלה אירע שלפני איזה שנים העלו שרי מדינה ראנדעס שלהם מטעם כי עלה ביושבי על מדון בלאנדטאג שישלמו להשרים דמי שווים זכות שלהם שיהי' המכירת המשקאות חרות מתשלומים להחיות בו דלי הארץ והחכימו רבים להעלות שכר הראנדעס כדי שישיגו בתשלומיהם סך מרובה ונתרצו היושבים בראנדעס איש ואיש כפי אשר ידע כמה הרויח בו שהי' השנים טובים מאוד ואחר כך באו שנים שלא כסדרן דלים ורעים ר"ל ולא הרויחו כשנים ראשונים ולא די שלא שלמו ההוספה אלא לא שלמו כלל והיושב תחת השר פה בעירנו הקשה ערפו שהנחה אינו עושה רק יעזוב ראנדע שלו והוא ישכירנה לאחר ובכל זאת ישראל קדושים הם לא השיגו גבול איש את רעהו רק אחד שהי' בע"ח גדול ועזב את הראנדע שלו ומכר חזקתו לרעהו