מחנה חיים חושן משפט חלק ב רנב

אותנו אם הדין תורה הוא שיש רשות להוציא את ישראל השוכר מרשותו בודאי השבנו לו כי אין רשאי להוציאו והוא חמסן וגזלן אם מוציאו רק הנכרי אינו שואל לנו על דין תורה אבל בודאי ישראל הבא מכוחו צריך לשמור דיני תורה ולא רשאי לגזול מישראל חבירו אשר קנה החזקה מן הגוי בכלל השכירות ודוק

ועדיין יש לחקור כיון דבררנו דעיקר כח החזקה הוא מכח דגוי יודע ששום בר ישראל לא ישכיר ממנו אותו חנות אם יוציאו לישראל השוכר בעכ"ח א"כ הקנה לו גם החזקה בכלל השכירות זה ניחא דהקנה לו החזקה כנגד ישראל אחר הבא לשכור אבל בודאי הניח הגוי לעצמו החזקה אם הוא יחפץ להשתמש בחנות דהא עליו על הגוי ליכא תקנה שלא יהפך בחררה של עני ויהי' אסור לדור בגבול ישראל ונחשב כאלו אמר לישראל שגם החזקה משכיר לו עד שיצרך הוא לחנות ההוא דבודאי מהני וא"כ אפילו לא התנה עמו ממילא ידענו זה דהא אם השכיר סתמא אנו אומרים יען דידוע דאסור לישראל אחר לבוא בשכירות רעהו א"כ הקנה לו החזקה ולגבי עצמו דליכא איסור להכניס בו א"כ לא הקנה לו החזקה ויוכל הגוי לירד לחנות ההוא בדין בלי אלימות ויוכל ישראל הלוקח לומר עכשיו אני בא בכח גוי ההוא וגם אני אוכל לכנוס בו בהיתר והדרה החקירה לדוכתיה אם יש איסור על ישראל להוציא את ישראל השוכר מן החנות

והנראה דיש עוד כח באותן תקנות דלו יהי' שהשוכר לא קנה קנין החזקה הלא מראש כאשר תיקנו חזקה הי' כח התקנות רק זה ששום יהודי לא יכנס בגבול רעהו לירד לאומנתו ולקפח פרנסתו הגם שגוי מותר מן הדין להוציא את ישראל השוכר עכ"פ אנו אוסרים ששום ישראל לא יכנס בו כי אנו אוסרים על כל בר ישראל שלא יבוא להשתמש בו והוה איסור גברא וממילא יצמיח טובה שלא יבוא גוי להוציא הישראל השוכר משכירתו שירא שיהי' החנות סגור בלי שוכר וגם פעלנו שלא יבוא בר ישראל להעלות בדמי שכירות או כדי שלא יבא לנקום נקם ברעהו וכדומה ואחר שנודע בעולם איסור גברא על בר ישראל נתהוה שבכלל השכירות הוה מכירת החזקה דהלא ידע הגוי דמיום שישכיר חנותו לישראל לא ידור בו ישראל אחר אם יוציאו לראשון בעל כרחו ועי"כ נתהוה קנין חזקה שיש להשוכר זכות בהקרקע שיש בירושה דור אחר דור מאבות לבנים ויש במכירה ובמתנה כאלו השוכר הוא בעל החנות כמבואר במהרי"ט סי' ל' דדומה לדברי ר"ן בנדרים דף מ"ו דיהב טסקא דהוה קנין הגוף או כקנין הגוף יעו"ש אבל מתחילה הוה רק איסור גברא שלא יכנס איש בגבול רעהו כמו חזקת הישוב שעשה ר"ג מאוה"ג וא"כ בישראל שקנה הבית מן הגוי הוה כגוי וכשם שהתקינו שכל איש ישראל לא יכנוס בחנות אשר הי' ביד ישראל בשכירות ה"ה גם עכשיו שישראל קנה את הבית אסור לבר ישראל לכנוס בו הן ישראל אחר או הוא בעצמו אשר קנה את הבית דאיסור גברא הוא אשר רובץ על כל ישראל ודוק

ואורו עיני בדברי המבי"ט סי' הנ"ל ואעתיקם וז"ל וגם שנאמר שכמו שהגוי אם לא הי' לתקנותינו הי' מוציא את היהודי מהבית וזה הבא מכחו יוכל להוציאו ג"כ ונאמר שהבא מכח הגוי הרי הוא כגוי אפ"ה שמעון עומד קיים בחזקתו כי כמו כשהי' מוציאו הגוי מן הבית אנחנו סוגרים בפניו הבית ששום יהודי לא יכנס בה כן זה שקנה מן הגוי אם ישליך את המחזיק מן הבית אפי' שלא יהי' נכשל בעונש התקנה מפני שבא מכח הגוי נסגר הדלת לפניו ששום יהודי לא יכנס בה מפני התקנה אפי' לסברת הרב דא"ז לפי הלשון שכתבו בשמו שלא היתה שלא יוכל היהודי לקנות הבית מן הגוי שגם שיוכל לקנות לא כתב שיוציא היהודי וידור הוא בה או ישכירנה לאחרים מה שלא הי' יכול הגוי שבא הוא מכחו להשכירה לאחרים כי מצד התקנה לא ישכירנה שום יהודי עכ"ל כמה מוקשה לשונו בלי הבן ח"ו ולפמ"ש מתוקים דבריו שחידש המבי"ט הגם אם נאמר כמו שגוי אם לא הי' תקנותינו כגון שגוי יצרך לעצמו דליכא שוב לתקנותינו ויוכל להוציא את היהודי מהבית ולדור בו ה"ה יוכל לבא ישראל מכח הגוי לדור בו והשיב דזה אינו דלו יהי' דליכא עליו איסור עונש התקנה אבל עכ"פ אם הגוי הי' מוציא את ישראל השוכר היינו סוגרים הדלת ששום יהודי עכ"פ לא יכנס בתוכו ה"ה אם קנה יהודי את הבית אנו סוגרים הדלת ששום בר ישראל לא יכנס לדור בו מה לי איסור גברא על ישראל אחר או על ישראל הקונה הגם דליכא עונש התקנה יען שהוא בא מכח הגוי ויוכל להוציא את השוכר אבל עכ"פ נשאר הצד שישראל לא יכנס בו הגם שעל השלכת השוכר לא חטא דיוכל לעשות מה שגוי יוכל לעשות אבל לדור בו או להשכיר לאחרים לא יוכל הקונה דהא נעלנו הדלת ששום בר ישראל לא ידור בו ולכן גם הרדב"ז לא כתב שמותר הקונה את הבית לדור או להשכירה לאחרים דרדב"ז חידש שלא נעשה תקנה בישראל הקונה את הבית ויש לו כח גוי ויוכל להוציא ישראל מביתו ולא עובר התקנה בזה ולא ישיגו לו עונש על זה ויוכל להשכירה לגוי או להניח ריקם אבל נשאר עכ"פ ששום בר ישראל לא ידור בו שזה הי' ההתחלת התקנה לעשות איסור גברא ודוק

ולפ"ז מיושב מה שחקרתי דעכ"פ שייר הגוי הזכות לעצמו אם יחפץ לדור בו וא"כ יבוא ישראל הקונה מכח אותו גוי ויחפץ לדור בו (או אפי' להשכיר לאחרים מכח שזה לעצמו יוכל נמי להשכיר לאחרים) זה אינו דזכה מכח הגוי שאין עושה עון אם יוציא את השוכר מביתו אבל עכ"פ נשאר עליו התקנה שבר ישראל לא יבוא בגבול רעהו אשר הי' יושב לבטח עליו לפרנס עצמו בו ודוק

ושמחתי בחקירה שלי להבין דברי רדב"ז אשר שם המבי"ט אותו כמטרה לחץ שחידש הרדב"ז במי שקנה הבית מגוי יוכל הקונה הישראל לדור בו ואפי' להשכיר לאיש אחר ועיין בשו"ת שמ"ק ג"כ בזה שהוא לא רצה לחתום כנגד דברי רדב"ז וכל גדולי עולם חלקו עליו וכבר הביא המבי"ט ג"כ שכל בעלי הוראה חלוקים עליו ולפמ"ש יש פנים בהלכה להבין דרכו בקודש דסובר כמו שאם התנה הגוי המשכיר בשעת השכירה שחזקה יהי' נשאר לו הי' מהני ורק אם השכיר סתם ידע שישראל אחר לא ישכיר אותו עוד א"כ נכלל בשכירות החזקה אבל עכ"פ נאמר דשייר לעצמו החזקה אם יצרך הוא והוה לגבי עצמו כאלו התנה וממילא יהודי הקונה הבא מכח הגוי יש לו דין גוי שזכה בזכות הזה לעצמו לדור בו וממילא יוכל גם להשכיר לישראל זכותו והבן רק המבי"ט עם החולקים עליו סברו דהתחלת התקנה הי' ששום בר ישראל אסור לבוא בגבול רעהו דאנו סוגרים הדלת לפניו ועי"ז נתהוה קנין החזקה ורק אם שכרו ישראל בתנאי שלא יהי' לו חזקה ונתרצה לזה א"כ גילה דעתו בפה מלא שמרוצה ואפי' בתקנת חכמים כגון זה שומעין לו (ועיין במרדכי בכלל זה ואכ"מ) אבל אם לא התנה הגוי עם הישראל הגם שגוי לא הקנה לו החזקה