מחנה חיים חושן משפט חלק ב רנא

זכות הגוי אפי' לטובתו ובפרט כמ"ש בבאר הגולה סי' קנ"ד דדווקא בהיזק ראיה אמרי' דהבא מכח הגוי לא הוה כגוי לטובתו דהיזק ראיה הוה איסור אבל הנוגע לממון הוה ישראל כגוי אפי' לטובתו יעו"ש שהביא כמה ראיות, וא"כ רשאי לכל איש ירא אלקים לשכור החנות ההוא מן הקונה את הבית כנלע"ד בעזה"י

אך כאשר ירדתי בעומק העיון הדבר צריך עמק הלכה כאשר אבאר בעזה"י בודאי ברור הדבר אי היה הגוי אשר היה לו הבית הנ"ל מכר בפירוש החזקה לישראל השוכר שלא יכול להוציאו לעולם מן הדירה והחנות וגם שלא יכול להעלות אותו בדמי שכירות כלל ובא ישראל הנ"ל וקנה הבית מן הגוי הכי יוכל להוציאו מן הבית וחנות או להעלות אותו בשכירות יען שאם היה חפץ הגוי הי' יכול לעשות זאת באלמות ובגזילה כי בערכאות לא מהני קנין כזה או יען שמכר לו החזקה בכתב אותיות יהודית או יען שלא נכתב בפנקס בתי משפט שלהם זה לא יעלה על דעת נפש מישראל שנאמר יען שגוי יכול לעשות אלמות גם הוא זכה ממנו להיות גבר אלם העושה באלימות הא יבוזו לכל בעל שכל מליו ומלבד שהוא מסברא אביא ראיה מדברי שמ"ק בתשובה סי' ל"א בד"ה הא קמן שכתב שם בנידון דידן שהשוכר קנה בפני עצמו החזקה מגוי המשכיר בעד כ"ה פרחים ואח"כ קנה ישראל את הבית והקונה טוען שבא מכח הגוי וחקר מתחילה לזכותו מכח תשובת הרא"ש שהביא הטור בסי' קנ"ד וכתב וז"ל ונ"ל דבנ"ד אפי' הרא"ש ז"ל יודה דע"כ לא קאמר הרא"ש ז"ל דאהני לן דיניהם של עכו"ם לענין ישראל הבא מחמת העכו"ם אלא לומר דלא להני ליה חזקת חלונותיו שהחזיק משום שהעכו"ם אלו היה רוצה לבנות בפני חלונותיו לא היה יכול למחות נמצא דלא החזיק מעולם וישראל הבא מכחו נמי יכול לבנות כנגדו אבל לבטל שטרותינו העשויה כדין וכהלכה זו אין לנו דאם העכו"ם אנס ואינו רוצה לקבל את הדין ומבקש תואנות על שטרותינו לפני ערכאותיהם הפוסלים שטרותינו באמרם אשקרא קא חתמינן ותהי האמת נעדרת הכי בו נימא דישראל הבא מכחו ויודע האמת כיון למרוד בנו ובשטרותינו העשויה וכדין וכהלכה עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו דלא מהני לישראל לבוא מכח גוי רק אם בא בצדק ובמשפט כפי הדין אבל לא אם בא באלימות להיות גזלן תחתיו וזה פשוט

ומעתה אבוא לחקור דלכאורה אשר תקנו גדולי עולם כח חזקות יש לחקור על מי הטילו תקנתם אם על הכלל ישראל הגם שגוי המשכיר מותר להוציא את ישראל השוכר דהלא לא השכיר לו רק על איזה שנים ומה און ימצאו בו אם יוציאו רק גזרו על כל ישראל שלא יכנס איש בגבול רעהו שלא ירד לאומנתו של חבירו כי הוא עני המהפך בחררה וחזקו הדבר שגם אם ישכיר לא מהני וחדשו כח חזקה או נימא דהחכימו בדבר שאין לו לגוי כח למכור החזקה אשר זכה בו השוכר בשעת שכירתו ואם עבר ומכר הוא מכר דבר שאינו שלו ולא מהני מכירתו כלל כי לא היה לו דבר למכור

ולכאורה מסברא הוה התקנה רק על כל בר ישראל שלא ישכור חזקת חבירו כמש"ל דאין ב"ד של ישראל שופטים ומנהיגים על אומות עולם ועכ"ח דתיקנו רק על בני ישראל והי' מקום לחקור אי עבר ושכר דמהני דלא אמרי' כ"מ דאמרו רבנן לא תזבון אי עביד לא הוה זבינא והערותי במקו"א זה דווקא אי רבנן חדשו איסור אז הוה דאורייתא בכלל לא תסור מדבריהם אבל אי רבנן לא חדשו דבר רק בררו לדעת שזה לא ישר בעיני אלקים לעשות אז אי עבר מהני דתורה לא כתבה עליו ורבנן לא חידשו בו איסור ואזהרה וא"כ באותן חזקות דמיוסדים רק על דין עני המהפך בחררה כמבואר בתשו' מהרי"ט סי' ל' א"כ יהי' הדין אי עבר מהני ומכל ספרי קדושים לא משמע כן דיהי' מהני אם עבר ועכ"ח משמע דאין חל בו קנין דאין לגוי להשכיר ולמכור וא"כ אפוא יפלא לדעת במה נסתלק הגוי מממונו הכי אין לגוי חזקת ממון הלא גזל גוי אסור ומה שחידש הא"ז שאין לגוי חזקת ממון הוא ענין אחר עיין בספרי על יו"ד סי' ו' אבל מה ראו חכז"ל להפקיע מגוי ממונו ובאיזה כח יכולין לעשות כן והדבר צריך התבוננות

ומצאתי בחסדי ד' מקור לדבר הזה ואעתיק דברי המבי"ט בח"ב סי' רכ"ה שחקר על אותו ענין שהובא בשמ"ק סי' ל"א שהושאל לפניו וכתב שם כאשר דן שמה שלקח ישראל החזקה מן המשכיר הגוי הי' בחנם כי הגוי לא יכול למכור החזקה לבד רק ישראל יכול למכור חזקה לחבירו וכתב וז"ל גם מה שמוכר הגוי חזקה אין ממשות באותה מכירה כי גוף הבית וכל זכותה הוא שלו והחזקה אינה מופרשת מן הבית ביד הגוי כי הגוף וחזקה בידו והכל שלו אינו כמו כשיהודי שוכר מן הגוי הבית שיש ליהודי חזקה מכח התקנה שלא יוכל שום יהודי לשוכרה וגוף הבית לבד היא לגוי כי חזקה לחוד ליהודי וגוף הבית לחוד לגוי ואם לא היתה התקנה היתה החזקה ג"כ לגוי שהי' יכול להשכירה ליהודי אחר ולפעמים מתנה הגוי עם השוכר שלא יהי' לו חזקה אלא שיוכל הוא להשכירה לאחר וכשאינו מתנה כך ידוע הוא ששום יהודי לא ישכירנה ממנו וא"כ על הסתם כשמשכיר ליהודי יודע הגוי כי בכלל השכירות הוא החזקה עכ"ל הכוונה כיון דתיקנו חכמי הדור שאסור לאדם מישראל לשכור דירת חבירו או חנות חבירו מטעם כי השוכר הוא העני המהפך בחררה והוה המשיג גבולו רשע ע"כ חזקו הדבר שיהי' בתוקף עוז כאלו החנות או בית פרנסתו כשלו ואפי' הוציאו הגוי בכל זאת אסור לישראל אחר לכנוס בתוכו א"כ ידע הגוי ששום יהודי לא ישכירנה ע"כ יודע הגוי כי בכלל השכירות הוה החזקה ונעשה בסוף כאלו מכר לו החזקה בכלל השכירות חוץ אם יתנה הגוי שחזקה לא יהי' שלו ואז הכל כפי תנאו שבאמת לא יזכה השוכר בהחזקה כלל ויש להמתיק הדבר בדברי ר"ן פ' הכותב ואין פנאי להאריך ולפ"ז דנחשב כאלו הגוי מכר לישראל החזקה א"כ מכר הנכרי דבר שאינו שלו דלא היה מכירה והגם דגוי באלימותו הי' יכול להוציאו השוכר מחזקתו אבל שלא כדין ושלא כדת התורה דאנן סהדי כי בכלל השכירות הוה החזקה ולא שייך עוד לחקור שישראל הבא מכח גוי הוה כגוי דאמת כן הוא כשם שהגוי הוה גזלן בדינינו אם הוציא לישראל כן הוא הישראל הבא מכחו גזלן אם הוציא השוכר

וראה זה מצאתי שם במבי"ט שכתב אח"כ שם בתשובה וז"ל ועתה נחזור לעיקר הדין מה שבין שמעון ללוי והוא דבר פשוט שהחזקה קיימת ביד שמעון ולא נגרעה לחזקתו דבר במה שקנה לוי הבית מן הגוי ואין ללוי כח בבית כי אם מה שהי' לגוי שמכר לא' שהרי הוא מודה כי ביד הגוי היתה לו לשמעון חזקה ולא הי' יכול הגוי להשליכו מן הבית והוא שבא מכחו כ"ש שלא יוכל להשליכו מן הבית עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו שגם הגוי אם יבוא לשאול