מחנה חיים חושן משפט חלק ב רמח

ואולי בסי' אחר פסק כן ואין פנאי לחפש ולראות המון ספרים אבל ח"ו לפסוק כן וכמה פעמים שבא לפני ולפני ב"ד דפה נ"י ולא פסקנו לשלם כי מהכ"ת לגזור כן שיחטא ישראל ולא לו, די בדיני חזקות שצריך להחזיר לו הארענדע שאפי' בשעת עולמי' לא הו"ל מסור מדלא כיון להזיק ח"ו (מכ"ש בזמה"ז שהרחיב ד' לנו ופרינו בארץ) ומעלתו נ"י שגג בכתיבתו ורצה לכתוב כי לחכמי ספרדי' עכ"פ המשיג חזקת חבירו לא קנה אותה ולאדמ"ו בעל חת"ס ז"ל קנה הקנין הגם שהוא באיסור ולא היה צריך להביא ספר נאות דשא רק חכמי ספרדים אשר מהם יצא שורש חזקות הנ"ל ואמרתי להשוות דברי אדמ"ו ז"ל עם כל גאוני ספרד ולא מנעתי למלאות משאלתו לשמוע מה שנתן לי ד' בזה הדש"ת

ואגב גררא אעתיק מה שנכתב אצלי בגליון החת"ס על איזה תשובות אסדרם זא"ז באותיות חלילה לא באתי כתלמיד חולק על רבו רק נפלאת מעיני ואולי אשמע פתרון הדברים ואשמח בהם

בעזה"י

(א) בסי' ע"ט ד"ה תו שורה כ"ב ובא אחר ונטלו מוציאין מידו דהרי אמרי רבנן לא ליזבן כתבתי וז"ל לדעתי יפלא כיון שאמר ובא אחר ונטלו נקרא רשע ע"כ אם נטלה זכה בו דאל"כ דלא אהני מעשיו אמאי נקרא רשע הא לא מהני מעשיו אלא ודאי דזכה בו לכן נקרא רשע ול"ד להא דכתובות דף פ"א דשם אמרו לא ליזבן אבל כאן לא אמרו שלא יטול אדם חררה אשר העני מהפך בה רק אמרו כל מי שנטלו יהיה נקרא רשע כמו שאמרו מי שפרע מי שחוזר מדבורו ואעפ"כ יוכל לחזור ולקבל מי שפרע ה"ה יוכל לקבל להיות נקרא רשע והזכות שזכה יהיה שלו כי בזה יפרע מה שלוה ולא יהיה לוה רשע ולא ישלם ומעיקרא לכך תיקנו שהזכות שלו רק רשע נקרא ודוק עכ"ל

(ב) בסי' הנ"ל ד"ה ועיין שורה ח' כתב המרדכי בשם מהר"ם דלא מקרי היפוך מכ"ש הא כ' וז"ל לדעתי בשלומא במשא ומתן דתלה בדעת המוכר אז בלא פסק לא הוה מהפך בחררה דאל"כ ילך עני ויעמוד על המקח שהוא קונה זה ואח"כ יעמוד על מקח אחר ויהיה אסור לאיש אחר לקנות א"כ יפסיד המוכר ולא שבקת חי לכל אדם ע"כ בלי גמר פיסוק דמים לא נקרא מהפך בחררה כי משחק הוא אבל בראה את המציאה וביקש שחבירו יתננה לו אם הבטה יהיה קנין עשה כל שבידו רק שחסר הקנין דהבטה לא קנה אבל אינו תלוי מדעת אחר הוה שפיר עני מהפך בחררה ודוק עכ"ל

(ג) בסי' הנ"ל ד"ה ולכאורה מדברי שורה ו' שהרי כבר זכה לו וחוזר ועושקו כ' וז"ל לדעתי כוונת הרדב"ז פשוט דלא היה למתני' לומר זכה בה דמשמע אפילו אם החפץ אינו בידו עוד ומקדש בו אשה היא מקודשת או אם מקדיש אותו או קונה בו מהני דהא המשנה מחליט זכה בו היה לנו לומר דאינו נאמן לעשות עצמו רשע שזכה בו ויהיה גם עכשיו כהפקר שלא זכה בו איש עדיין הגם דאפשר שלא זכה לחבירו מתחילה דאח"כ צריכין אנו לחשוד אותו שרוצה לגזול מחבירו אבל גם זאת לא מאמינים לו שהוא זכה בו תחילה שאינו נאמן לעשות עצמו רשע ויהיה עדיין החפץ הפקר קמ"ל דבהפקר ליכא דין עני המהפך בחררה וממילא נאמן שכבר זכה בו לעצמו ודוק עכ"ל

(ד) בסי' הנ"ל ד"ה ולכאורה בפשיטות שורה ד' שיבוזו אחרים יגיעו כ' וז"ל ולדעתי בשלומא אם חופר קרקע בעבור להשיג מציאה שייך לומר שמהפך בחררה אבל זה שקנה בית מן הגוי ונתן מעות על דעת לקנות ואח"כ הפקיר הגוי ביתו מהכ"ת לא יזכה אדם מן ההפקר הכי הלוקח נתן מעותיו שהגוי יפקיר ביתו הוא נתן מעות לקנין ופשע בנפשו שלא עשה חזקה ע"כ הצריך מהרש"ל לומר הא איכא פסידא דממונא ע"כ נקרא רשע מי שמחזיק בבית הנ"ל ודוק עכ"ל

(ה) בסי' הנ"ל ד"ה מהפך שורה כ"ח כאלו הרגו וירד לחיי חבירו וכ' וז"ל תמה אני על ראית מהר"ם כיון דגוף הריגת כהנים הוה עבירה גם הנגרר נחשב לעבירה אשר נפסק חיות הגבעונים בהריגת הכהנים אבל אם שוכר להנאת עצמו מערופי' שיהיה לו פרנסתו הגם שנפסק עי"ז חיות של פרנסת חבירו יאמר חיי קודמין אצלי לחיי חברי ומנ"ל שאין רשאי לשכור פרנסה לעצמו יען שמפסיד בו חבירו מה אולמי' דדם חבירי סומק טפי מדם דילי ואנשי ביתי והגם דחבירו יאמר לו מנ"ל דדם דידך סומק טפי מדם דידי יאמר לו א"כ אנן שווין או נשתתף בינינו או כל דאלים גבר מי יצליח שיעלה בידו לשכור מן השר וצע"ג, וע"ק לי מי יימר אם היה לגבעונים די ספוקם להחיות אם הקרא היה אומר אשר המית הגבעונים דבאמת לא היה לגבעונים פרנסה ע"י שהרג הכהנים ומנ"ל אם העני בא לשכור מערופי' וחבירו הוא עשיר שיש לו פרנסה להחיות משדותיו מנ"ל שזה יאסוף עושר וחבירו ימות ברעב ודוק עכ"ל

(ו) שם בע"ב שורה ד' אבל בעלמא מותר להתקלס בו ולקרוא בשם גנאי כ' וז"ל דברי אדמ"ו ז"ל נפלאים בעיני דלמא מותר לקפח מערופי' של חבירו לטובת עצמו שחייו קודמין לו לחיי חבירו היינו להרווחת עצמו אבל להזיק מערופי' של חבירו להטיב לראובן ולהזיק לשמעון זה אסור דמה חזית להטיב לראובן ולהרע לשמעון שם התקלסו באלישע שריפא את המים ולא יהיה להם עוד פרנסה למכור מים טובים אבל לטובת עצמו שאין לעני פרנסה ושוכר חנות חבירו או פרנסת חבירו מנ"ל שאסור הא הוה לא אפשר לי' שקשה פרנסה כקריעת ים סוף ובפרט אם חבירו עשיר ויש לו ברכת הבית והוא יושב חסר לחם ועיין יש"ש פ"ג דקדושין אם מבטל מקחו של חבירו חוטא ולא לו גרע יעו"ש עכ"ל

(ז) בסי' ק"ד ד"ה ועוד שורה י"ב אחר שיצא הישראל מהבית עכ"ל לענינינו כ' וז"ל נ"ל פי' חדר"ג הנ"ל אעפ"י שהגוי גירש את היהודי יהיה מאיזה טעם שיהיה והבית עומד בלי שוכר אעפ"כ אסור לישראל לשכור אותו עד שעבר שנה תמימה בלי יושב בו שעבר שנה אשר הישראל הראשון הלך מהבית או אפשר אפי' אם עזב הישראל ביתו יען כי הגוי העלה השכירות בדמים ועזב ישראל דירתו אעפ"כ אסור לישראל לשכור את הדירה כדי שלא יהיה נקל לגוי המשכיר להעלות השכירות ביתר משווי' אבל שלא להסיג גבול בשכירות בתים הביא רמ"א שיש מי שאומר מי ששכר בתים רבים מן השר והוא עושה בזה סחורה שמשכיר החדרים לראובן ושמעון ולוי א"כ ישראל הראשון עושה משא ומתן בשכירות בתים רבים או חדרים רבים אעפ"כ לא ישיג אדם גבולו ולבוא ולשכור אותם זה דומה לשכר הלואה מן השר ע"ז כ' רמ"א יש מ"ש שיש גם על זה חדר"ג אבל לשכור דירת חבירו הדר בו הוא נזכר במהר"ם ודוק.