מחנה חיים חושן משפט חלק ב רמז

מן הגוי חזקה ולהוציא בלא לצורך כי בהיותו שוכר הבית או החצר מן הגוי ניקנית לו החזקה כי עיקר התקנה לא היה אלא כל מי שישכור בית מן הגוי יש לו חזקה שאין שום יהודי יוכל לשכור אותה מהגוי לא בכמה שהיתה שכורה ליהודי ולא בתוספת שכירות עכ"ל וכ' אח"כ עוד וז"ל ולפעמים מתנה הגוי עם השוכר שלא יהיה לו חזקה אלא שיוכל הוא להשכירה לאחר וכשאינו מתנה כך הוא יודע ששום יהודי לא ישכירנה ממנו וא"כ על הסתם כשמשכיר ליהודי יודע הגוי כי בכלל השכירות הוא חזקה עכ"ל הזהב

אורו עיני בדבריו הקדושים אשר היה נפלאת בעיני מעולם על הך תקנת חזקה הלא גזל גוי אסור והפקר ב"ד הפקר לא שייך בזה כי אין ב"ד ישראל ב"ד על הגוי שיוכלו להפקיר מעותיו ואפילו בישראל דהוה הפקר ב"ד הפקר הוא אם איש עשה שלא כהוגן שלא בא בעצת זקנים יוחרם כל רכושו אבל בחנם על לא דבר מי יפקיע רשות חבירו וא"כ איך יש מקום לתקנות חזקות להפסיד לגוי שלא יוכל למשול על רכושו לעשות כאות נפשו בממונו מה חטא הגוי שהשכיר ביתו וחנותו על שנה שוב לא יוכל להעלות בדמים או להשכיר לאיש אחר כאלו מכר זכותו לישראל זה לעולם

ונראה לבאר הדבר בעזה"י כפי דברו המבי"ט ואקדים דברי הר"ן פ' הכותב שכ' על פסק הרי"ף שם דגם בזמן הזה במטלטלין ויש עליו כתובת אשה ובע"ח לבע"ח יהבי' ולאשה לא יהבי' והקשה הר"ן וז"ל וא"ת כיון שהדין נותן דיחלוקו האיך גוזלין את האשה ונותנים לבע"ח י"ל דלוה ולוה אם קדם א' וגבה מה שגבה גבה דבע"ח מאוחר דווקא אמרינן שלא גבה אבל בשווים מה שגבה גבה וכן כתב רמב"ם ז"ל פכ"ב מה' מלוה ולוה הלכך כיון שקדם ובא בע"ח לב"ד והגבוהו ראשון מה שגבה גבה מן הדין אנו מגבין לבע"ח תחלה משום טעמא דיותר ממה שהאשה רוצה לישא וכו' ולאחר גבייתו זכה בהן מן הדין עכ"ל הרי אם ראו חכמים תיקון בדבר עשו התחכמות שיהיה אח"כ מן הדין כמובן א"כ ה"נ עשו חכז"ל תקנה וחדשו כח חזקה שיזכה השוכר בחנות או בבית כפי השכירות אשר שכר כן יהיה שלו לעולם ששום ישראל לא יהיה רשאי לשכרו עוד א"כ יודע הגוי שאם ישכיר ביתו או חנותו לישראל לא יהיה רשות לישראל אחר לשכור אותו עוד ואעפ"כ השכיר לו הבית או החנות א"כ הקנה לו בשכירות הך קנין חזקה דאם לא נייח לי' היה לו להתנות עם ישראל השוכר שלא יהיה לו חזקה ויהיה לו כח ורשות להשכיר אח"כ לישראל אחר וכיון שלא התנה א"כ היה בכלל השכירות הקנאת החזקה והוה כדין ולכן אם התנה הגוי שלא יהיה להשוכר החזקה לא תיקנו חכמי הדור שיהיה לישראל חזקה באלמות מן הגוי כי במה יפקירו זכות הגוי והבן זה בעזה"י

רק מה שיש לחקור באותן ראנדעס שיש לכהני עכו"ם להשכיר או בכל ראנדעס אשר יש לעיר להשכיר או בראנדעס אשר מנהיגי מדינה משכירין שהמה לטובת המדינה בכלל וכדומה אשר יש חק המדינה שאין רשות למנהיגי' וכח ויכולת להשכיר רק על ג' או שש שנים ואח"כ צריכין להיות נשכרין מחדש בפומבי כפי נמוסי המדינה והמשכירין המה רק שלוחי כהני עכו"ם או שלוחי עיר או שלוחי מדינה ואין להם רשות להשכיר אלא על ג' או ו' שנים א"כ הוה כהתנה שלא יהיה להשוכר חזקה בבית או בחנות או בגשר או ברחים וכדומה א"כ אין מקום לכח חזקות כלל דהא התנה מעיקרא וצע"ג

ונראה דבאמת דליכא חזקת התקנות דנימא דזכה בו זכות קרקע אבל עכ"פ הדר בו הוא עני המהפך בחררה שהוא יושב בו כעת ומבקש שיהיה נשאר ת"י גם מכאן והלאה ויש עכ"פ חדר"ג על כל איש או אשה מישראל שלא יכנוס לגבול חבירו לקפח פרנסתו ולירד לאומנתו להזיקו ויש ק"ו אם אנו דנין דין עני המהפך בחררה ודיני מערופי' ודיני ישוב בין ישראל לחבירו לא נדון בין ישראל לישראל יען כי הנכסים הם של גוי נכסי עיר או נכסי שר הכי עושין אנו דבר חלילה יען שנכסי גוים המה אנו דנין דינים ותקנות אשר מוטל על כל בר ישראל לשמור נגד חבירו ישראל מכח חוקי התורה אשר כל ישראל מחויבים לשמור שלא להיות כמסיגי גבול ולקיים תקנות וגדרות גדולי עולם אשר החרימו על הדברים אשר שורשן בתורה ובנבואה עי' מכות כ"ד לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות של חבירו ובפ' אלו הנשרפין אמרו אשת רעהו לא טמא שלא ירד לאומנות של חבירו וחזקו ר"ג בחרם ליתן יתר תוקף על כל דברים כאלה א"כ פשיטא על כל אראנדעס יש איסור זה ודוק

ולא אמנע מלעורר כי הדבר צריך בירור לדעת אם נדין בחזקה דין קרקע שמהרי"ט בעצמו סי' ל' הזכיר אשר הגאונים הרב ר' שמואל סבע גם הרב מהריב"ל התחזקו זה כנגד זה אם יש לחזקות דין קרקע או דין מטלטלין יען שהוצרך לפרש בתקנה שיהי' לחזקות דין קרקע משמע מדין אין להם רק דין מטלטלין וכ' המהרי"ט וז"ל ומ"מ נראה מאחר זה חמשים שנה שבקוסטא ושאלוניקי עיירות גדולות לאלקים כך מפורש להם וכל שאר מדינות שבמלכות נגררו אחריהם בסתם גם בבודן שהוא בקצה הגבול מסתמא אחריה נגררים בהסכמתם עכ"ל הנצרך ונודע כי בודן היא העיר אובין במדינות אונגארען ועיין בטיב גיטין מהגאון מהר"ז מרגליות בשמות עיירות אות ו' שמביא שח"צ כתב בהקדמה שלו בספרו בודן דמתקריא אובן יעו"ש ויען כי בהשאלה בסי' ל' כתב וז"ל שאלה ראובן תושב בודן החזיק בחנות אחד עכ"ל א"כ לא רצה מהרי"ט לדון ולפסוק שיש לחזקה דין קרקע עד שבירר שבודן היא קצה גבול מלכות טירקייא אשר בודאי נגררין כמו בעיירות גדולות שבמלכות קוסטא ושאלוניקי אבל בלא"ה לא היה סומך שיש לחזקה דין קרקע ודוק

ומעתה בזה אביא לתכלית המבוקש בודאי אדמ"ו הגאון ז"ל אשר נראה מתשובתו שפסק בספרו על ח"מ סי' ק"ד דמהני הקנין וסיים וז"ל ה"נ המשכיר הזה היה יכול להעלותו כנכסי דבי מר מרין עכ"ל יעו"ש שקורא אותו עבריין ועבר על החרם רק מהני מה ששכר חזקת חבירו אפשר דהיה המעשה באחד המקומות אשר לא היה אז במלכות טירקיא ולא ידענו אם קבלו תקנות שאליניקי וא"כ לא נשאר רק איסור החרם יעו"ש כי חסר לדעת למי כתב תשובה הנ"ל באיזה העיר היה השאלה ויותר מסתבר דהיה ראנדע משרי מדינה אשר להם חק כתוב אשר נותנים רשות למשרתיהם להשכיר על שנים ידועים ולא יותר ואירע שא' שכר כל הכפרים ביחד ובתוכם היה גם כפר אשר יש ליהודי חזקה חזקת הישוב אבל חזקת קרקע לא שייך בו א"כ לא פליג אדמ"ו ז"ל על גאוני ספרדים אבל מה שרמז מעלתו נ"י שבנאות דשא מחייבו לשלם הוספה אשר הוסיף השני זה א"א ועיין בתשובות מהרש"ל ואפי' השארית יוסף בשו"ת שלו סי' י"ז שחולק על מהרש"ל ופוסק שצריך להחזיר הראנדע אבל מודה שאין צריך לשלם הוספה ועיינתי בנאות דשא סי' נ"ג הביא בעצמו שלא צריך לשלם הוספה אשר העלה בדמים