מחנה חיים חושן משפט חלק ב רמג

גדול מזה לא די לו במה שרובץ עליו עונשיו על עונותיו ופשעיו מלא לבו לאמור לחבירו אנכי ערבנו מידי תבקשנו פשעי ואשמי חבירי מות אני תחתיך כל דבר הקשה יבואון עלי על גופי ונשמתי כי לא ידע שאדם דין אם ידוקדק לא יצדק לפניו כל חי (עיין במדרש על פסוק מה נאמר ומה נדבר ומה נצטדק אלקים מצא עון עבדיך מוצה הדין) ומאין יהיה לו ליתן לאלקים עוד כופר נפש חבירו הכי לא אמון בו בהעני או הכי נבער מדעת הוא אין זה נכלל בדברי חכז"ל חוצפא כלפי שמיא מהני חלילה חלילה כי מי הקשה אליו ויושלם טוב היה לו לאמור חנוני רעי מלפשע בעבור פת לחם הנשמע לעשות כזאת אפי' בעד אלפי אלפים דינרי זהב

סוף דבר הכל נשמע אני אדין שניהם לכף זכות אולי היה נכנס היין בהם והיו שכורים אשר נחשבו כשוטים אשר אין להם לב להכיר את רבונם וחטאו בלא לב שגו בלא דעת פשעו בלא רצון אך גם נפש בלא דעת לא טוב ואלקים אנה לידם להיות כבעל תלם עם בעל חריץ על כן שניהם צריכין כפרה להתוודות את החטאתם על חטא שחטאנו בבלי דעת ביום תענית וטות יבקשו מחילה ברבים בס"ת וד' יסלח להם כי הכל בשגגה הכסף יחלק לעניים והעני החוטא לא יהנה ממנו ח"ו וראוי' שיקבלו שניהם אותו היום ליום תשובה לקיים וחטאתי נגדו תמיד להיות לאות להם לדעת שלא יועיל הון ביום עברה רק תשובה תציל ממות והוא רחום יכפר עון כן נ"ל בעזה"י

וידע כי מצינו שקיבל שלמה קללת אביו שקלל את יואב הוא דבר אחר שלא יענש שתי רשעיות וכן מה שמצינו תנאים שקבלו עליהם צרות כל ישראל ענין אחר הוא וגם מה שנמצא בס' חסידים [סי' תמ"ה] שקבל אחד להיות חולה תחתיו הוא עניני פתחון פה לשטן ר"ל וענין פוקד עון אבות על בנים ויחזקאל אמר נפש החוטאת היא תמות עיין מדרש וכן ענין מכוחכם שחדו בעדי באיוב הכל מחשבה אחרת ועיין מדרש ילקוט חביבים ישראל ונתתי מצרים כפרך הוא ג"כ ענין אחר כמובן ועיין ילקוט משלי יד ליד לא ינקה וענין ערבות בודאי ענין אחר. דברי הכותב לכבוד שמים. סימן כא רב שלום ורב ברכה ליושב על מדין העוסק בהליכות עולם ה"ה המה"ג בתורה הרב ר' יצחק הלוי איש האראוויץ נ"י אב"ד דק"ק ראדי מישלע

אחד"ש אודיעהו כי קבלתי כמה שאלות ממנו בקוצר אמרים אבל אני חלוש ומוטרד גדול ולא אוכל למלאות משאלות לבו ורק על אשר הפציר בי בענין חזקות אגלה דעתי בו וד' יאיר עיני בתורתו אמן

שאלה ראובן שהשיג גבול שמעון בחזקת אוראנדע שהחזיק שמעון מאז ובא ראובן והוסיף בשכירות האוראנדע להאדון והסיג גבולו אם ההפסד של נתינת הוספה על ראובן מדין מוסר ויעיין בשו"ת נאות דשא שהאריך מאוד ובשו"ת חת"ס לא כ"כ בהרבה ענינים וכעת שכיחא טובא הנך אינשי דלא מעלי ומסיגים גבול אחרים שמוסיפין על השכירות עכ"ל

תשובה הקשה לשאול ממני כי כמעט א"א לידע דבר ברור כי יסודתן פורחת באויר כאשר כתב בשו"ת פרח מטה אהרן כמה גדולים מקילין וכמה גדולים מחמירין כמה סוברים דיש להם דין קרקע ויש סוברים דין מטלטלין וכמה סוברים שהוא רק איסור חרם ואם עבר מה שעשה עשה שקנה הדבר באיסור ויוכל להעלות דמי שכירות לבעל החזקה ויש מחמירין שצריך להחזיר לו מה שנהנה דהוא גזל ביד המשיג הגבול שורש התקנה נבנה על עני המהפך בחררה והיא גופא בסבך החקירות עיין שו"ת מהרש"ל סי' ל"ו והשגות גדולות אשר השיג עליו הגאון שארית יוסף גופי החזקות יצאו מהספרדים ולהם יש תקנות ראשונות ותקנות אחרונות כמובא בספרים ואין לפנינו לראות שורש התקנות על מה אדני' הוטבעו וגם מי יודע אם נתקבלו מאבותינו במדינתינו ועל איזה כח נתקבלו לנו בכל פעם שבא לפני לעשות משפט על חזקות נסתמרו שערות בשרי כי כמה וכמה עשו מזה מכס העומד מאליו לשכור בדמים יקרים מן הגוי בפעם ראשון ואח"כ יעשו בו מסחר שלא יוכל עני להחיות נפשו עד שישלם לעשיר ואמרתי רק לדון שגאון אדמ"ו ז"ל בעל חת"ס שמקיל אינו חולק על גאוני הספרדים

טרם אדבר אקדים הנ"ל בשורש פלוגתא של אבות הפוסקים אי אותן חזקות יש להם דין קרקע או דין מטלטלין אי יש להם דין קרקע ונולד ספק זכות החזקה למי הוא ספק הודאה או ספק מכירה או ספק ירושה אז הוה הדין עם בעל החזקה מקדמת דנא אבל אי דין מטלטלין להם אז הוה הדין עם האיש המחזיק בחזקה עכשיו ובדרכי נועם סי' י"א הביא דמהריב"ל האריך בהנ"ל ופסק דמספק לא מוציאין מן המוחזק בו עכשיו ואפי' אי יש ג"כ איסור חרם על החזקות וספק חרם לחומרא מ"מ יש להקל וחידש סברה מתוקה וז"ל ואף אם בהסכמות החזקות אפשר שהטילו חרם וקיי"ל דספק חרם להחמיר מ"מ כתב שיש להקל כי לא נתחייב מחמת החרם אלא לקיים מה שהוא מחויב מן הדין ואין החרם חל אלא על מה שהוא מחויב מן הדין וכיון שמחמת הדין זכה ראובן בהחזקה משום דהוה פלוגתא דרבוותא ומסתפקי אם הן כקרקע לכל מילי או לאו כלומר דמחמת זה זכה ראובן דאין ספק מוציא מידי ודאי א"כ גם מחמת החרם אינו חייב לצאת מהחזקה כלומר דהחרם הוא שלא להחזיק במה שאינו שלו ודאי אבל בספק החזקה אין כאן החרם אין כאן עכ"ל בשם מהריב"ל וא"כ בנידון שיש שני כיתות עדים המכחישים זא"ז ויש ספק גדול אם עזב החזקה או לא אבל בכל אופן היושב בו נכנס בהיתר מספק אין אנו יכולין להוציאו הן מן המכס או בית או רחים או בית משקאות אשר שכר בלי שהתובע יביא ראיה ודוק

אמנם ראיתו במהרי"ט ח"מ סי' ל' שהביא דברי המהריב"ל אשר רצה לומר אם החזקות דין מטלטלין להם אוקמי בספק בחזקת היושב בתוכה ומהרי"ט השיג עליו בהשגות רבות וגדולות וכאשר בינותי עליהם נ"ל לחקור על ראיותיו ואסדר הדברים על האותיות בעזה"י

(א) הנה ראשית השיג בסברה דמה איכפת שהחזקות דין מטלטלין להם כל הטעם דפסקי' במטלטלין אין מוציאין מיד המוחזק הוה הטעם דיש כנגד חזקת מרא קמא חזקה כל שתחת יד אדם הוא שלו דמאליהן לא באו ביד המוחזק בהם והאי חזקה מפיק מחזקת מרא קמא