מחנה חיים חושן משפט חלק ב רלב

בש"ע יו"ד סי' ר"ג כתב בסעיף ו' וז"ל האומר אשנה פרק זה וירא שמא יתרשל בדבר שרי לי' למינדר לזרוזי נפשי' וכך אם ירא שיתקפו יצרו ויעבור על איזה מצוה ממצות ל"ת או יתרשל מקיום מ"ע מצוה לישבע ולנדור כדי לזרז עצמו עכ"ל הדברים נפלאים בעיני שהרואה יראה שאצל הל"ת כתב שיצרו תקפו על איזה עבירה ואצל המצות עשה כתב או יתרשל מקיום מ"ע ומשאר חלוקים אשר הזכיר הרא"ש והטור אם רגיל שישכח לעבור עבירה או שיהי' הבדל אם רגיל לשכוח מ"ע בכלל ובין אם לא רגיל לשכוח במ"ע שלא נכון לשבוע על כל מ"ע בכלל רק על מ"ע שמתירא שיתרשל בה מכל זה לא מזכיר כלל ומשנה לשון טור ורא"ש ודברים נפלאים בעיני כעת

ושמתי ללבי לדעת דעתו של רבינו הרמב"ם ז"ל ומצאתי כתוב בפי"א מהל' שבועות הל' ג' וז"ל ומותר לאדם להשבע על המצוה לעשותה כדי לזרז עצמו ואעפ"י שהוא מושבע עליה מהר סיני שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך עכ"ל הרי שלא הזכיר רק לזרז על מצוה ידוע דכתב וז"ל מותר לאדם להשביע על המצוה עכ"ל ולא כתב להשביע על מ"ע אלא על המצוה לעשותה משמע שאין רשאי לשבוע על כלל המ"ע שיקיים אותם וגם לא הזכיר כלל אם רשאי לשבוע לזרז על מצות ל"ת משמע דסובר דאין רשאי לזרז עצמו בשבועה כנגד עבירה דהוה כשבועה לבטלה ודוק

וראי' לדבר דסובר הרמב"ם דאסור לזרז שלא לעבור עבירה דהרמב"ם בפי"ג מהל' נדרים הל' כ"ג כתב וז"ל מי שנדר נדרים כדי לכווין דעותיו ולתקן מעשיו הר"ז זריז ומשובח כיצד כגון מי שהי' זולל ואסר עליו הבשר לשנה או שתים או מי שהי' שוגה ביין ואסר היין על עצמו זמן מרובה או אסר השכרות לעולם וכן מי שהי' רודף שלמונים ונבהל להון ואסר על עצמו המתנות או הניות אנשי מדינה זו וכן מי שהי' מתגאה ביפיו ונדר בנזיר וכיוצא בדברים אלו כולן דרך עבודה לשם הם ובנדרים אלו וכיוצא בהם אמרו החכמים נדרים סייג לפרישות עכ"ל הרי שהזכיר שמאמר המשנה נדרים סייג לפרישות הוא רק אם אוסר על עצמו דברים מותרים שלא לאכול בשר ולא לשתות יין שלא ליקח מתנות או שיגלח שערותיו לשמים אבל לא פי' נדרים סייג לפרישות אם נשבע שלא לאכול נבילות ולא לשתות יין נסך ושלא להנות מערלה וגם לא פירוש נדרים סיג לפרישות שנשבע לקיים סוכה ולולב ומצה אשר מתרשל בהם בקיומם משמע דעל זה אינו רשאי לישבע שבועה אבל הרא"ש פ"ק דנדרים סי' ח' אחר שכתב שרשאי לשבוע היכא דרגיל לעבור אחת מן המצות ל"ת או מתרשל בקיום עשה שרי ליה למנדר כתב וז"ל ועל זה שנו נדרים סייג לפרישות עכ"ל וכן הטור סי' רי"ג אחר שכתב דרשאי לשבוע על אחת מל"ת או אם מתרשל בקיום מ"ע מסיים וכתב וז"ל ועל זה אמרו חכמים נדרים סייג לפרישות עכ"ל הרי דמפרש הך משנה נדרים סייג לפרישות אם נשבע לזרז בקיום מ"ע או שלא יעבור על מצות ל"ת ונגלה דרמב"ם חולק על זה שיהי' מותר לזרז לפרוש מהעבירות ודוק

ועיין בברטנורא אבות פ"ג משנה י"ג שכתב נדרים סיג לפרישות וז"ל בזמן שאדם מתחיל בפרישות ומתירא שלא יעבור מקבל עליו בלשון נדר שלא יעשה כך וכך ועי"כ הוא כובש את יצרו עכ"ל הרי מפורש יוצא שמפרש הך משנה כהבנת הרמב"ם סוף נדרים ועיין בפי' המשניות לרמב"ם באבות יעו"ש

ולפ"ז לדעת רמב"ם וברטנורא צריך לומר הלא אברהם ויוסף ודוד ובועז ואלישע שנשבעו שלא לעבור עבירה היינו שבועה כנגד המסית אשר חפץ להסית בטענות וחקירות כביוסף שאמרה לו שתעליל עליו אשר ימות ביסורים קשים כנודע במדרשים וכמו כן באברהם אשר המלך סדום רצה להסית שיקח הרכוש לעצמו ויהי' חילול השם שהוא העשיר את אברם ובדוד רצה אבישי בן צרויה להסית שבא להרגך השכים להרגו ובבועז הי' רות המסות ואמרה פרשת כנפיך ובאלישע כבוד המלך השואל מפתה אז מותר להאדם לשבוע שיסור המסיתה והפיתה מאחריו אבל לזרז עצמו מה יתן ומה יוסף לשבוע פעם שנית לד' הלא כבר נשבע בהר סיני והוה שבועה לבטלה דאין שבועה אחר שבועה בעבירות ודוק

ונפלאת בעיני דברי תוי"ט פ"ק דנדרים משנה א' בד"ה כנדרי כשרים שכתב וז"ל ומה שכתב הרע"ב ונזהרין שלא להוציא שבועה מפיהם והא דכתיב תהלים קי"ט נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך ההוא לזרוזי נפשי' בעלמא שכבר הם מחוייבים לקיים את המצוה וכדי לזרז עצמם לקיים המצוה או שלא לעבור על ל"ת שרי לי' למינדר וע"ז שנו נדרים סייג לפרישות בפסקי הרא"ש וכ"כ הרמב"ם בסוף ה' נדרים עכ"ל תרי תמיהי מדכר דכירנא (א) שכמה הבדלים יש בדברי רא"ש בין לשבוע לזרז לקיים מ"ע ובין לשבוע לזרז שלא לעבור ל"ת (ב) איך כתב התוי"ט דברי הרמב"ם עם דברי הרא"ש שפה אחת ודברים אחדים הלא רחוקים הם מאוד כמו שבארתי למעלה וצע"ג כעת

סוף דבר הכל נשמע שאין ראוי' למגדל היתום להשביעו דקרוב הדבר אם משביע בכלל על המ"ע ועל מצות ל"ת שעובר שבועה לבטלה דאין כאן יצרו תקפו הן כנגד קיום מ"ע או שלא יעבור עבירה ידועה ואפי' כנגד עבירה ידועה תלי' באבות עולם אי שרי לזרוזי נפשי' על כן שב ואל תעשה עדיף כנלענ"ד להלכה בעזה"י ומצאתי בשאלתות דר"א פ' ויצא וז"ל אבל היכי דנדר וכו' ואמאי כיון דמושבע ועומד עליה מהר סיני הו"ל מוציא ש"ש לבטלה אמרי משום כל זרוזי מצוה שפיר דמי עכ"ל והבן

אחרי ימים רבים מצאתי מה שהערותי למעלה שרמב"ן בתורה פ' מטות חולק על הר"ן וסובר דאין שבועה לקיים המצוה חל אפי' לענין בל יחל שזכיתי בזה לכוין להבנת הגאון ר"ע איגר ז"ל בהגהותיו לנדרים פ"ב אות כ' והעיר על דברי תוס' ותל"י שזכיתי מדעתי זה שנים רבות

שוב מצאתי להגאון קצו"ח בסי' ע"ג ס"ק ה' האריך שהביא שו"ת חזה תנופה ותשובת מהרי"ט ודברי כנה"ג אי שבועה חל על מי שנשבע לפרוע לבע"ח והביא דברי בעה"מ דשבועה חל לענין בל יחל ורמב"ן במלחמות חולק עליו בשבועות שתים והביא דברי ר"ן נדרים דף ח' ויצא לחדש דגם הרא"ש מודה דחל שבועה בקיום עשה רק לא בביטול עשה יעו"ש ולדעתי לרא"ש אפי' נשבע לקיים לא חל כלל דהוה זירז בעלמא וגם ופלא שלא העיר בדברי רמב"ן על התורה ולא על דברי רמב"ם ועד שידי מגעת כתבתי בעזה"י.