מחנה חיים חושן משפט חלק ב רלא

מצינו שהקדושים אשר בארץ הזדרזו בשבועה אפי' כנגד עבירה קלה ומכ"ש שראוי' לכשירים לעשות כן אם יצה"ר מפתה לעבור עבירה חמורה לשבוע שבועה לזרז שלא לעבור עבירה בידים ורב גידל אשמעי' דמפסוק נשבעתי ואקיימה ילפי' שיוכל לזרז אפי' לקיים מצוה דלא תימא בשלומא שלא לעבור עבירה בידים מותר לשבוע בשם ד' אבל לזרז לקיים עשה אסור להזכיר שם ד' דאם לא יקיים העשה הוה רק שב ואל תעשה קמ"ל רב גידל דדוד אמר נשבעתי ואקיימה לעשות קיום המצות אבל לזרז כנגד עבירות ילפי' מאברהם מיוסף מבועז ומדוד במה שנשבע שלא ימית אבישי לשאול ודוק

ומעתה אני אומר דבר חדש מאברהם ויוסף ובעז ודוד ואלישע לא ילפי' רק דמותר לזרז עצמו נגד עבירה פרטי אשר היצה"ר מסית עליה מותר לו לזרז שלא לעשות דבר עבירה הלז אבל אם יחפץ לשבוע על כל הל"ת או על כל עבירות בכלל שלא יעבור פי ד' אז הוה שבועה לבטלה דהא בל יחל ליכא אם נשבע שלא לעשות עבירה ועבר עליה כמו שהערותי לעיל ומשום זירז הלא הוא כבר מוזהר מהר סיני ונשבע לשמוע פי ד' על הכלל הל"ת א"כ הוה שבועה שניה לבטלה אבל אם נשבע לקיים המ"ע דפועל השבועה לענין בל יחל כמבואר בר"ן בנדרים דף ח' א"כ ליכא כאן שבועה לבטלה ומותר לזרז בשבועה אפי' על כל המ"ע ביחד ומיושב היטב לשון הטוש"ע אם נשבע לזרז על ל"ת צריך להיות על אחת מן העבירות אבל בזירז על המ"ע יוכל לשבוע על כולם יחד והבן זה

הן אמת דדבר זה אשר חידש הר"ן בנדרים דף ח' דלענין בל יחל חל הדבר אם נשבע לקייים את המצוה מצאתי לרמב"ן בתורה פ' מטות על פסוק איש כי ידור שחולק וסובר שנשבע לקיים את המצוה אין השבועה חל כלל לא לקרבן ולא למלקות כי אין שבועה רק על דבר רשות אבל על דבר מצוה לא נותן כח שבועה שכתב שם על פסוק הנ"ל וז"ל אבל השבועות אינן כלל אלא לאסור את המותר אינן נוהגת בדבר מצוה כלל לא בביטול מ"ע ולא בקיומו ולא בביטול מל"ת כגון שבועה שלא אעשה סוכה ושלא אניח תפילין ואפי' בקיום מ"ע אינן חלות שאלו נשבע לקיים את המצוה ולא קיים אינו מתחייב בה משום שבועה ולא מלקות ולא קרבן אלא דשרי לי' לזרוזי נפשי' דכתיב נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך ומפני כן בשבועות בלבד הוא נדרש לאסור איסר על נפשו והלכות גדולות הן עכ"ל מפורש יוצא מפי הרמב"ן בנשבע לקיים עשה ועבר אין עליו לא קרבן ולא מלקות ודוק וכן נראה שהוא דעת הרא"ש שכתב בנדרים דף ח' בד"ה והלא מושבע ועומד וז"ל והלא מושבע ועומד הוא לקיים המצוה ואין שבועה חלה על שבועה דדרשינן ליה בשבועות מלהרע או להטיב דבהטבת רשות איירי ולא בקיום מצוה עכ"ל וכתב עוד ד"ה אלא הא קמ"ל וז"ל ולא הוה מזכיר שם שמים לבטלה אם נשבע בשם עכ"ל וכן כתב בד"ה היינו דרב גידל קמייתא הא קמ"ל כיון דבעי פטר נפשי' וז"ל דלא הוה חובה אלא רשות והויא הטבה דומיא דהרעה עכ"ל מכל הדבורים נראה דסובר הרא"ש דאין השבועה חל אפי' על בל יחל אם נשבע לקיים המצוה דהר"ן דסובר דחל על בל יחל כתב בד"ה הא קמ"ל וז"ל כיון דאי בעי פטר נפשי' ממאי דכתיב בקרא בהדיא דהיינו בשכבך ובקומך בק"ש שחרית וערבית משו"ה חלה שבועה עליה לגמרי אפי' בקרבן והיינו דקאמר נדר גדול כלומר לכל דיניו כדבר רשות עכ"ל דלשיטתו דחל בנשבע לקייים דבר מצוה בבל יחל הוצרך כאן לפרש דחל לענין קרבן אבל הרא"ש דפי' בד"ה אלא הא דאשמעי' דלא הוה הזכרת ש"ש לבטלה ופי' בד"ה היינו דרב גידל דלא הוה חובה אלא רשות משמע דבנשבע לקיים מצוה לא חל שבועה כלל והוא ברור ודוק

אך א"כ הדרה הקושי' לדוכתא על הרא"ש למה כתב אצל הזירז הל"ת על אחת ממצות הל"ת ואצל הזירז למ"ע לא כתב על אחת ממצות הא לשיטתו הזריז למצוה לא הוה בל יחל כמו בזירז למצות ל"ת וצע"ג

ונלע"ד לרא"ש סובר דזריז כנגד עבירות דילפינן רק מאבות עולם דנשבעו לזרז אם בא יצרם להעבירם מדעתם על עבירה ידועה אבל זירז על מצוה ילפי' ממה דאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך משמע דמותר לשבוע על משפטי ד' לקיים אותם הגם שלא עבר בשום פעם לבטל המצוה וגם יותר צריך זירוז על קיום מ"ע אשר צריך האדם לעשות פעולה למלאות חיובו אבל כנגד עבירה אין צריך זירוז כי מהכ"ת לחוש לקום ולעבור בקום עשה סמך לדבר אוקמי אחזקה אם יש על אדם תנאי אם הוא בקו"ע צריך בירור שעשה הפעולה ואם התנאי בשוא"ת צריך חבירו ראי' שעבר על הפעולה והסביר הרשב"א מכח אוקמי אחזקה ומכ"ש שבנקל לא יעבור אדם עבירה בקו"ע ולכן לעשות בקו"ע מצוה מותר לשבוע אפי' לא עבר בשום פעם המצוה אבל זירז על עבירה בשבועה הוא דווקא אם כבר רגיל לעבור עבירות בקו"ע ומכ"ש אם כבר רגיל לעבור מצות בשאו"ת דמותר לשבוע לזרז ומשו"ה כ' הרא"ש וז"ל וכ"ש היכי דרגיל למישתלי ועבר על אחת ממצות ל"ת או מתרשל בקיום מ"ע עכ"ל דאם הותר לזרז במ"ע הגם דלא עבר א"כ כ"ש הוא שמותר לזרז בשבועה אם רגיל למישתלי לעבור עבירה בקום ועשה או מתרשל לעשות קיום מצוה בודאי נכון לזרז ודוק

וכאשר נדייק בלשון הרא"ש נראה דדוקא אם רגיל דמישתלי' לעבור אחת מן העבירות בשוגג דטבעו דמישתלי הגם שאדם ירא שמים ד' לנגדו תמיד ולא ישכח לעבור עבירות בכל זאת כיון דרגיל לשכוח ולעבור עבירה ידוע א"כ יצרו תקפו בעבירה הזאת ומותר לשבוע כמו שנשבע יוסף ובעז וכדומה אבל מי שעבר במזיד על עבירה מאי יפעל בשבועה הלא מושבע ועומד מהר סיני למה יוסף חטא ופשע לשבוע ואין ראוי' לשבוע אבל אם רק אישתלי בעבירה א"כ פעל בשבועה להיות זכור לפניו אותו עבירה אשר רגיל לשכוח שע"י השבועה יתאמץ להיות זכורה לפניו תמיד אבל במ"ע אפי' הי' מתרשל במזיד אעפ"כ מותר לזרז עצמו להיות זריז ונשכר שלא יתעצל עוד ולכן אצל הל"ת מדייק הרא"ש הרי דרגיל למישתלי ועבר על אחת מעבירות עכ"ל דאם רגיל למישתלי בכל עבירות א"כ פושע הוא לעבור ביד רמה אבל במ"ע אפי' טבעו להתרשל בכל קיום מ"ע מותר לזרז עצמו להיות זריז לעשות ודוק

היוצא מזה לרא"ש יש הרבה דינים (א) על מצוה ידוע מותר לשבוע לזרז הגם שלא עבר אותה אלא שמתירא פן יבוא להתרשל (ב) על עבירה ידוע אין רשאי להשביע אלא אם כבר רגיל לשכוח אותה דאישתלי כמה פעמים (ג) אם רגיל למישתל בכל עבירות הוא פושע כמו אם רגיל לעבור עבירה אחת במזיד ואסור לזרז בשבועה (ד) אם רגיל להתרשל אפי' בכל מ"ע מותר לזרז כנלענ"ד (בקיצר פסקי הרא"ש כתב וז"ל וכן אם רגיל לעבור על מצות ל"ת יכול לידר בו עכ"ל לא ידעתי מנ"ל הא).