מחנה חיים חושן משפט חלק ב רכט

מצי למימרא הא לאו בתולה היא אלא אמרו לדידהו תבעתינהו לאיסורא והפקירה עצמה ולא שמענו לה עכ"ל הרי מבואר בדבריו המאירים דאפי' להפסיד קנס אמרי' דווקא אם תבעה לשנים ביחד הגם דעבדה לכל האיסור ע"י אחד כמו אם תבעה לשנים הי' ג"כ האיסור בבעילה אחת אשר נעשית ראשונה אעפ"כ אמרי' תפסת מועט תפסת אם תבעה שנים ביחד מכ"ש בשטר דלא מרעי' לשטרא אלא אם תבע לשנים ביחד לזייף שטר גמור חתום בשני עדים אבל אם תבע אותם זה אחר זה אמרי' תפסת מרובה לא תפסת דכאן איכא עוד טעם בדבר דלא חפץ רק שטר בע"א לחייב אותו היסת ולא איתרע חזקתו לגבות מן הלקוחות או מיני' דידיה אפי' בלא שבועה וזה ברור בעזה"י

הן אמת לפי דברי רמב"ם סוף הל' נערה שכתב הטעם כיון דתבעה לאיסורא לשנים א"כ עשאה עצמה מופקרת להיות קדשה לזנות ולו שלא נבעלה אין לה קנס דתורה לא חייבה קנס למי שבועל בתולה מופקרת א"כ זה בודאי דוקא אם תבעה לשנים ביחד לא אם תבעה זה אח"ז לא נעשה מופקרת לענין אם לא נבעלה משום אדם שלא תהיה הקנס אם ראינו שעכשיו אחד אנסה לפנינו אבל לעולם איכא למימר בשטר אפי' אם תבע לשנים זה אחר זה לזייף ג"כ לא מגבין בשטר כזה דחיישי' דזייף כמו שטוען הלוה לפנינו דשטר מזויף הוא בכל זה עיין בש"מ לתרץ קו' הר"ן דא"כ למה אמרו בגמרא דשכיחי פרוצין יובן הדבר דה"ה אפי' בשטר חיישי' דווקא אם העיד בפני שנים לבקש זיוף אבל אם תבע רק לכל אחד ואחד בפני עצמו אמרי' דחזר בו ממחשבתו הרעה ומכ"ש כפי שבארתי דאז הוא חשוד רק לחייבו שבועת היסת ולא נחשד לזייף לטרוף מלקוחות כנלענ"ד

ואחזק הדברים דבזה אחר זה לא מרעי' לשטרא הגם דמבואר בח"מ דשני גזלני' המוחלים על גזילתם יוכל לצרף עצמם לפסול הגזלן אפי' ע"י שני גזילות כגון שגזל מאחד באייר ומהשני בסיון עיין ש"ך ס"ק כ"ח ובנתיבות שם היטב היינו אם מעידין על מעשה גזילה שעבר שני פעמים עבירת גזילה והוא רשע דחמס אבל לצרף להוציא אדם מחזקת כשרות ע"י עדות מיוחדת שחפץ לחטוא זה בודאי לא מצרפי' עדות מיוחדת דהוא נאמן להכחיש כל אחד בפני עצמו דאין ע"א נאמן נגדו לגרוע חזקת כשרות וצדקות שלו כיון דלא העיז לבקש הרשעות בפני שנים ואמרי' דחפץ לחטוא והתנחם על הדבר דע"א אינו נאמן כלל באופן כזה כנלענ"ד בעזה"י ישר ונכון

סוף דבר הכל נשמע בנידן שאלתינו כיון דעדים בעצמן מודים דתבע מהם לזייף בזה אחר זה א"כ לא נגרע חזקת כשרות שלו והשטר כשר לגבות בו כנלע"ד להלכה בעזה"י. סימן יד

שאלה אחד גידל קרוב קטן עד שנתגדל ונעשה בן י"ד שנים ובאשר שלא חפץ הנער לעסוק בתורה כאות נפש המגדלו וחפץ להיות בעל מלאכה להנות מיגיע כפו והמגדלו בכה ואמר הלא גדלתיך לתורה ועבודה וכאשר תלך בעולם בדור הרע הזה מתיירא אני פן תעבור כמה עבירות קלות וחמורות ואמר לו הנער אנוכי אשבע כאות נפשך ולבך לשמור התורה ולחיות על עבודה ושאל האיש אם ראוי' ונכון לבקש מנער הנ"ל שבועה או לא עכ"ה

תשובה לפום ריהטא טוב וישר הדבר לעשות כן דנשבעין לזרז לקיים המצוה כמבואר בגמ' נדרי' דף ח' אמר רב גידל מנין שנשבעין לקיים את המצוה דדוד אמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך וא"כ ה"ה יכול המגדל את היתום לזרז את הנער לשבוע שבועה לאסור איסר על נפשו לקיים את התורה לעשות את המצות ושלא לעבור עבירות ח"ו כן נראה לפום רהיטא

אמנם אחר העיון נראה לי דאסור לעשות כן דעיין בש"ע יו"ד סי' ר"ג סעיף ו' שכתב וז"ל האומר אשנה פרק זה וירא שמא יתרשל בדבר שרי ליה למנדר לזרוזי נפשיה וכן אם ירא שיתקפו יצרו ויעבור על איזו מצוה ממצות לא תעשה או יתרשל מקיום מצות עשה מצוה לישבע ולנדור כדי לזרז עצמו עכ"ל ויש לי לדקדק שכתב אצל לזרז על עבירות וז"ל אם ירא שיתקפו יצרו ויעבור על איזה מצוה ממצות לא תעשה, משמע שירא מל"ת ידועה אשר יצרו תקפו עליו לעבור אותה אז מותר לשבוע שלא יעבור עליה אבל אם ירא על נפש לא טוב פן יעבור הל"ת בכלל שיהי' חמורות דומות עליו כקלות אסור לשבוע לזרז שישמור הל"ת ואח"כ כתב אבל זירז על המצות וז"ל או יתרשל מקיום מצות עשה עכ"ל משמע שירא שלא יעשה המצות עשה בכלל אעפ"כ מותר לשבוע דאל"כ הי' לו לכתוב או יתרשל באיזה מצוה ממצות עשה דהי' במשמע שמתירא שיתרשל במצוה ידוע אחת ממצות עשה דנדע אם יחפץ לשבוע על קיום כל מ"ע אסור לשבוע ומדדייק לכתוב סתם שיתרשל מקיום מצות עשה משמע אעפ"י שמתירא שלא יקיים שום מצות עשה אעפ"כ שרי לשבוע והדבר פלא מאי הבדל יש בין זירז שלא לעבור השס"ה ל"ת בכלל ובין זירז לקיים כל רמ"ח מצות עשה בכלל וצע"ג

שוב פקחתי דגם על הטור ועל אביו הרא"ש יש להפליא בזה דהטור כתב וז"ל ומיהו אם מצוה דגופי' ומחייב בי' ורמי עלי' כההיא דאומר אשנה פרק זה ואשנה מסכתא זו וירא שמא יתרשל בדבר ויש בידו לקיים הדבר שרי' לי' למנדר לזרוזי נפשי' דאמר רב גידל מניין שנשבעים לקיים המצוה שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקיך וכ"ש היכא דרגיל דמישתלי ועבר על אחת ממצות ל"ת או מתרשל בקיום מ"ע דשרי לי' למנדר ולאשתבועי להחמיר על עצמו לשמור ולקיים המצוה עכ"ל הרי דהטור כתב ג"כ זירז שלא לעבור עבירה דייק דרגיל דמישתלי לעבור אחת ממצות ל"ת ואצל זריז לקיים המצות כתב או מתרשל בקיום מ"ע ולא כתב מתרשל באחת ממצות עשה וכן הוא בלשון הרא"ש בפ"ק דנדרים שממנו הוציא הטור דין זה כתב ג"כ כלשון הטור והוא פלא גדול

ונלע"ד ליישב בעזה"י והוא דבנשבע לקיים את המצוה סובר ריב"ב דחל השבועה עיין שבועות דף כ"ז דהוא ק"ו לריב"ב ובתוס' שם בד"ה לקיים חידשו דבר שדווקא אם נשבע לקיים המצוה סובר ריב"ב דחל וחייב קרבן אפי' אם עבר יען דבנדרים דף ח' ילפי' מדוד שאמר נשבעתי ואקיימה שאדם נשבע לקיים המצוה אבל אם נשבע שלא לאכול נבילות גם לריב"ב אין השבועה חל ואם עבר פטור והביאו שכן הוא מפורש בירושלמי וראי' לזה דאל"כ הי' לומר דלא השוה בנבילה הן כלאו דנשבע לאכול נבילות