מחנה חיים חושן משפט חלק ב רכח

בעיניהם ועיין תוס' שבועות דף מ"ו כיון דאין אנו דנין על אנשים ידועים חיישינן לגנבים (ועיין תוס' גיטין דיבורא אמרה מעשה לא עבדה בדף ס"ו יעו"ש) ונ"ל כיון דאמרי' עדים חתומים על השטר נעשה כמו שנחקרה עדותן בב"ד נחשב לנו כאלו יהי' לנו לחוש על ב' עדים העומדים לפנינו ויעידו שקר ושייך לומר כל ישראל מי הוחזקו דמידם נגמר הדבר לגבות בשטר זיוף ודוק

נחזור לנידן הנתיבות אפשר אפי' איכא חזקת הלואה או חזקת השטר ע"י חזקה שליח עושה שליחותו אעפ"כ נאמן הלוה לומר שהשטר מזויף והמלוה על פה כבר פרע דאיתרע חזקתו של התובע כיון שיש עדים שביקש לזייף שטר בסך כזה עליו דאיתרע חזקת התובע ודוק

(ב) בוודאי אם באו עדים ואמרו שאשת איש תבעה מהם לזנות עמה ולא שמעו לה לו יהי' שהוא תבעה זאת בכל לבה ואבדה חזקת צדקת וחזקת צנועות כי מהכ"ת תעשה כזאת אשה כשירה בכל זאת חזקת היתר לבעלה לא אבדה הלא הי' לה חזקה שבעלה מותר בה ואין כאן עדות שנאבד ממנה או מבעלה כח זכות הזה כי מי יגיד שנעשית חתיכה דאיסורא והגם שאפשר שנאבד ממנה הכח ההיתר הלא ילפי' מנגע בכל ספק הנולד אוקמי על חזקת קמא כל זמן שלא ראינו ריעותא נגד אותה חזקה דהיא מותרת לבעלה לבעול ואיך תאבד כתובתה אם מותרת אבל שם בקנס כיון דהיא חפצה לעשות מעשה שיזנו עמה ואבדה חזקת כשרות והוה ריעותא טרם שקרב ובא עליה וב"ד לא ירשיעון רק אם אין להם לחוש פן ירשיעון את האיש בחינם וכיון דלא ירשיעון אותו ממילא הוא פטור מקנס אפילו אם לא זנתה אבל באשת איש דכבר דיש לה היתר לבעלה והבעל כבר מחויב בכתובתה ומי יפיק זכות כתובתה מספק ודוק

וא"כ בנידן הנתיבות כיון דלוה טוען שהשטר מזויף ולא נתחייב בעולם בשטר זה ועדים מעידים שרצה התובע לזייף הגם שהיה לו חזקת חיוב מלוה על פה או חזקה על שטר מכח העדים עשו שליחתן הב"ד אין נזקקין לגבות בשטר אלא א"כ אין ריעותא כנגדו וכאן יש ריעותא וממילא לא מגבינן בי' הב"ד ודוק

(ג) בעדים המעידים כנגד אשת איש שתבעה לזנות אחרי החתונה שם כבר הבעל נכנס בחיוב וספק אם זנתה שאז יצא מהחיוב ואמרי' על הבעל להביא ראי' ברורה בעדים שזנתה שיצא מן החיוב אבל באנס את הבתולה שיש עליה עדים שתבעה לזנות ויש חשש דזנתה א"כ יש ספק אם הבועל נכנס בחיוב קנס והיא בא להוציא ממנו עליה להביא ראיה שלא זנתה וזה אי אפשר דאולי נבעלת מאחד ועיין רשב"א נדה דף ב' ד"ה הא ודוק

ולפ"ז בנידון הנתיבות דצעק הנתבע שמעולם לא היה עליו שיעבוד נכסים ומצות פריעות בעל חוב כבר קיים ועיין ש"ך שטען שפרע המלוה על פה ויש ריעותא שהתובע רוצה לזייף לעשות מלוה בשטר אמרינן שעליו להביא ראיה שהיה לו שטר וזכה בשיעבוד נכסיו ודוק

ומצאתי בש"מ בכתובות דף ל"ו שכתב בד"ה ויצא עלי' שם מזנה בעיר אין חוששין לה פי' שאפי' לפסלה לכהונה וכדפי' רש"י ז"ל ואפי' בקלא דאתחזק נמי דפריצות בעלמא הוא דחזו בה וכדאיתא בשילהי מסכת גיטין וכיון שכן קנס נמי יש לה עכ"ל הריטב"א ז"ל אבל רבינו האי גאון ז"ל כתב בתשובה האי שטרא ריעא וכו' פי' הדברים כי השטר הרעוע אין ב"ד מגבין אותו וחקרו לומר איך יהיה השטר הרעוע שאין מגבין בו א"ת שיצא עליו קול כי מזויף הוא כיוצא בו אשה שיצא עליה קול שזינתה כשם שתשים את השטר רעוע ותחוש לו כך חוש לאשה לאסרה על בעל ואי אתה יכול לעשות כך שהרי רבנן אמרו יצא עליה קול מזנה בעיר אין חוששין לה ואף שטר שיצא עליו קול כי מזוייף הוא אין חוששין לו עכ"ל לפ"ז לפי' רבינו האי גאון כאשר משני כגון דבאו עדים שלדידהו תבעה לאיסורא יהיה אשת איש נאסרת על בעלה והוא פלא גדול בעיני כמו שבארתי למעלה דמהכ"ת לאסרה ניהו דאבדה חזקת צדקת וצנועות חזקת היתר מי אבדה וגם למה פי' משום לאסרה על בעלה ולא על הפסדת כתובתה דומיא דכאן דחקרינן אי יש לה קנס וצע"ג כעת

סוף דבר הגם דיש להשיב על ראיות הנתיבות אבל התומים כבר פסק כסמ"ע דמצרפין עידי הלואה עם השטר דכל כך לא איתרע חזקתיה ודוק

ב. היתר שני להכשיר את השטר דאין שני העדים המעידים כנגד התובע מעידים שתבע את שניהם ביחד שיחתמו עליו להיות לו שטר גמר חתום בשני עדים שיוכל להוציא מלקוחות ואינו נאמן לומר פרעתי אז אם הביא שטר שני עדים הוא נחשד שרץ אחרי ריקים לזייף לו או הוא בעצמו זייף שני חתימות אבל אם תבע למשל ביום א' דר"ח ע"א שיחתום על שטרו א"כ הוא נחשד רק שחפץ שטר בע"א לחייב אותו בשבועת היסת אם יטען לו לויתי או אם יטען פרעתי ועיין בח"מ סי' נ"א סעיף ב' בש"ך ובסמ"ע שם היטב וכיון שפגע בראשון ולא רצה לחתום עליו רדף אחר איש אחר שיהיה לו שטר בע"א כדי לחייבו שבועה אם יטעון להד"ם או פרעתי אבל לא נחשד שיחפץ להיות לו שטר חתום בשני עדים לגבות מלקוחות ושלא יהיה נאמן נגדו אפי' בשבועה והחשוד על הקל אינו חשוד לחמור שנאמר יען שביקש לחזור שטר בע"א נפסול גם השטר החתום בשני עדים ודוק

וראיה מדברי הגמרא כתובות דף ל"ו דאמרו אלא דאתו בי תרי ואמרו לדידהו תבעתינהו באיסורא דכוונתה הכא דאתי בי תרי ואמרו לדידהו אמר להו זייפו לי וכתב בש"מ בד"ה אלא דאתו בי תרי ואמרו לדידהו תבעה מיני' באיסורא וכו' ולא בעי לאוקמי כגון דאתי בי תרי ואמרו אנו שמענו שתבעה לאחד באיסורא ולא שמע לה משום שתבע לאחד באיסורא לא מחזקינן לה כמפקרת דדלמא איקרי דקתבעה לאחד ושוב חזרה בה אבל כשתבעה לשנים הרי הפקירה עצמה לכך ומשו"ה אין לה קנס ואין לפרש דה"ק לדידהו תבעתינהו באיסורא פי' לכל אחד ואחד באפי נפשיה והלכך אשמעי' רבותא דאע"ג דאין כאן תרי סהדי בב"א אפ"ה מחזקינן לה במופקרת וכ"ש דאתי בי תרי ואמרו קמי דידן תבעה לאחד באיסורא דהא איכא תרי סהדי בב"א דליתא דהא אי לאו דקשיא לן מאי למימרא הוה מוקמי לה בשנים שהעידו שראו שנבעלה אלא משום דקשי' לן מאי למימרא הוא דלא מפרשי' לה הכא הלכך כיון שאינם מעידין שראו שנבעלה בהכי סגי הרי דאשמעי' רבותא אע"ג דשניהם מעידין לדידהו תרווייהו בבת אחת תבעתינהו באיסורא ובהכי ניחא לאוקמי דתפסת מועט תפסת ואין לך להחזיקה בבעולה אלא בדברים הקרובים בעדות ברור קרוב לראוה שנבעלה ואפשר שהוא מ"ש רש"י ז"ל אלא יצא עליה שם רע ה"ד כגון בעדים ולא שאמרו נבעלה דא"כ