מחנה חיים חושן משפט חלק ב רכז

שעשו שליחתן ועשו השטר והיה כיש חזקת השטר דלא מרעינן שוב לשטרא עכ"ל וא"כ גם בנידן שאלתינו שיש עדים המעידים שהלוה צוה לכתוב שטר אמרי' חזקה עשו שליחתן וכתבו שטר הגם שעידי השטר לפנינו ואומרים שאינם זוכרים שחתמו זה השטר רק מכירים שזה חתימתן גובין בו אפי' מן הלקוחות כנלע"ד ברור בעזה"י

הן אמת שיש לי לדבר דבר בעזה"י דנתיבות הביא ראי' לדבריו דמקור דין הנ"ל המובא בש"ע סי' הנ"ל מקורו בגמ' כתובות דף ל"ו על המתני' דהיוצאת משום שם רע אין לה קנס ומוקמי בגמ' דבאו עדים ואמרו לדידהו תבעה לאיסורא ומחזקינן ליה ע"י סהדי לזונה וה"ה אם אותו עדים אמרו שתבע להו לזייף שטרא והקשה הגאון למה לא חקר הגמרא אם באו שני עדים ואמרו על אשת איש אחר נשואי' תבעה להם לזנות דנחזיקנה בזונה להפסיד כתובתה אלא בודאי בקנס דלא הוחזק בחוב פטרינן משום ריעותא זאת אבל לפסוד כתובתה ע"י שם רע אחר נשואי' לא מרעי' לשטרא משום האי סברה עכ"ד

ואני אינו כדאי להשיב את הארי החי בעוה"ב בכל זאת לא אמנע לגלות דעתו דבלבבי אין משם ראי' כלל ויוכל להיות האמת כדברי הש"ך ואסדר השגות על האותיות (א) בדף ל"ו הקשה הגמ' בשלומא התם שכיחי פרוצין אלא הכא אם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו ומשני הכא נמי כיון דקא מהדר אזיופא אימר זיופי זייף וכתב ועיין רש"י שכתב וז"ל התם שכיחי פרוצין וכיון שיש עדים שהיתה מחזרת אזנות הרבה מצאה לה עכ"ל משמע דחיישינן על פריצי בני ישראל אשר מצאה כיון שמחזרת אזנות ולמה לא הקשה הגאון בשלומא שם כיון דמבקשת לזנות אמרי' דזנתה עם נכרים אשר אין זנות עבירה להם אבל בזיוף כתב יהודית אשר רוב נכרים לא ידעו לכתוב כתב יהודית ובפרט לדמות לכתב עדים אשר נוכל לקיים חתימתן בזה בודאי רוב נכרים לא בקיאים ועיין ביו"ד סי' קי"ח וק"ל ובמג"א סי' ל"ב ס"ק י"ג ואמרי' שפיר נהי דהוא הוחזק כל ישראל לא הוחזקו דע"כ איירי בכתב יהודית דאל"כ למה צריך הגמ' לדחוק דהוא בעצמו זייף שפי' רש"י שהוא בעצמו למד לזייף יעו"ש למה לא מתרץ דחיישינן שזייף ע"י נכרים אלא פשיטא דלא חיישי' שגוי זייף כתב ישראל כל כך עד שנהי' טועין בו בכתב עדים וא"כ קשה כברזל בשלומא בזנות חיישי' שזנתה עם עכו"ם אבל בשטר כל ישראל מי הוחזקו למה ליה לגמ' לומר דשכיחי פרוצין גם בישראל וצע"ג

ונלע"ד דכלל גדול דלא מחזיקים ריעותא מקל על חמור וביאת ישראל בפנוי' אינה פוסלת מכהונה וביאת גוי פוסלת מכהונה ואמרי' אשה מזנת בודקת ומזנת שלא תפסול מכהונה עיין כתובות דף י"ג ובפרט כי מאוסה ערלה גם לבת ישראל וא"כ הגם שיש עדים שתבעה לזנות עמהם ואבדה חזקתה שחפצה לזנות עם בני ישראל אבל לא אבדה כשרותה שלא תחפץ לזנות עם ערלים אשר פוסלה לכהונה וגם אשר הערלה מאוסה לבנות ישראל על כן הקשה הגמ' רק זה דשכיחי גם בבני ישראל שפרוצין לזנות עם בתולת בת ישראל כי בזמן הגמ' הי' כל בתולה טובלת מנדה אם ראתה דם נדה רק זנות פנוי' ג"כ אסור ועל זה שכיחי פריצים גם בישראל אם האשה מחזרת אחריהם לזנות עמהם כפי' רש"י כיון שהוא מחזרת אזנות הרבה מצאתה ודוק

אך כל זה אם אנו דנין אם זנתה כאשר היתה בתולת בת ישראל אמרי' דשכיחי פריצים גם בבני ישראל אשר מזנים עם הפנוי' אבל אם באו עדים ואמרו שאשת איש בקשה מהם לזנות עמהם והם לא רצו לזנות עמה אז קשה ממנ"פ בודאי אין חושדין שאחד מבני ישראל זנה עמה דאוקמי' כל איש ואיש מישראל בחזקת כשרות שלא יזנה עם אשת איש ולא תמצא הרבה אשר ישמע לקולה אבל ניחוש דזינתה עם עכו"ם דבכל אופן תהי' פסולה לכהונה וגם אם היא לא תחוש על איסור אשת איש איך תחוש על פסול כהונה

אמנם לק"מ דנהפוך הוא דאמרי' בשבועות דף מ"ו עביד אינש דגזם ולא עבד בודאי חזרה בה כי רוח שטות עברה ממנה והתחרטה כיון שראתה שלא עלתה בידה בשלומא בפנוי' דליכא איסור מיתות ב"ד אז קל בעיניה לעבור איסור בעלמא ומחזרת על זנות אבל באיסור מיתות ב"ד אמרי' שחזרה בה ולא חטאה בפועל כי הי' לה לאות לזכור יום אחרון כי גדול עונה מנשוא ומפחד אלקים התחזקה בעצמה שלא תעשה כזאת ודוק

ואוסיף נופך בשלומא בפנוי' בתולת ישראל דשכיחי פריצי השומעים לה וא"כ כיון שלא תוכל לומר מצחק הייתי בכם דהא שכיחי דשמעו לה או יאנסוה אותה ואותו אונס יהי' נחשב למזיד כי היא הבעיר בם האש התאוה ועל כרחך כי באמת הי' מחזרת אזנות ולא נחה עד שזנתה אבל באשת איש אמרי' בהיפוך מנא ידעי' שחפצה לזנות הלא אפשר היתה בא לצחק עמהם כי סמכה שבי תרי לא חשידי לזנות עם אשת איש ישראל והיא תבעה לשנים ביחד ודוק

וגם זה כיון דעבירה חמורה איסור מיתות ב"ד אמרי' באותן שני אנשים נתנה עיניה עד שכמעט העלה לבה טינה וחפצה לזנות עמהם אבל על איש אחר לא נתנה עיניה אבל בבתולת פנוי' ישראל אשר הוא איסור קל אמרי' כיון דהעיזה לזנות עם הך תרי אנשים בודאי אחזה בולמוס התאוה לזנות גם עם פריצי ישראל ודוק

וראה זה מצאתי אחר ימים רבים דאמ"ו מרן חתם סופר בא"ע סי' ט' בד"ה והנה חידש והביא סמוכין מעצי ארזים דאפי' אשת ישראל שפרוצה ביותר לזנות אפ"ה מאוסה ערל בעיניה יעו"ש וא"כ בודאי נאמר הגם דתבעה לישראל אינה חשודה על הערל וכל ישראל יש להם חזקת כשרות שלא לזנות עם אשת איש ולא חששו חכז"ל רק דשכיחי פריצי בני ישראל המזנים עם בתולות בת ישראל ולכן אין לה קנס אבל אין לומר להפסיד כתובה מאשת ישראל שתבעה לשנים לזנות עמהם ודוק

וזה רבות בשנים הי' קשה לי מאי הקשה הגמ' בשלומא התם שכיחי פרוצין אלא הכא אם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו מאי קו' בשלומא במכות דף ה' דאמרי' סברה הנ"ל יען דבאו עדים לפנינו וכל דפריש מרובה קפריש מסתמא העדים הבאים לפנינו כשירים הגם שראה ראינו שהביא שני כתי עדים שהוזמו אבל כאן דמביא שטר לפנינו ואנו חוששים שהמוציא שטר חיפש ומצא שני אנשים בליעל אשר זייפו לו חתימות עדים כשרים ומי יכחיש דיש מיעוט בעולם אנשי בליעל אשר יזייפו להטעות את הב"ד ומורין היתר אולי חייב לו מלוה על פה וכאשר יפרע לו יקרע הוא בעצמו השטר ולא ברור מכשול הגם שהם עכ"פ רשעים שחתמו שקר אשר לא ראו ולא ידעו בכל זאת קל הוא