מחנה חיים חושן משפט חלק ב רכו

הוה כהסכימו כולם וביאר שגם רמ"א לא גזר אלא על המדפיס ולא על הקונים והביא דברי ריב"ש סי' רע"א יעו"ש וכל זה לשעתו על זמן אבל שגדול בתורה יעשה חרם לעולמים ח"ו חוץ אם יסכימו האבות בפה מלא על דורותיהם להעמיד הדת כנלע"ד בעזה"י

וידע כי כפי אשר העתיק מעלתו נ"י לשון אדמ"ו ז"ל שכ' בפנקס וז"ל כל הנ"ל נעשה וכו' ובקבלת חרם ושבועה דלא להשנאה כלל וכלל עכ"ל הי' לי הערה חדשה הא בשבועה א"א להשביע לדורותיו כאשר חקר הנב"י מהד"ת יו"ד סי' קמ"ו בד"ה והנה דשבועה לא חל לדורות דאין שליחות והסביר שם שע"י החרם שמרו הנשיאים את השבועה יעו"ש כי מתוק מאוד ואי הי' השבועה והחרם לדורות הי' לאדמ"ו ז"ל לכתוב בשבועה ובחרם כי החרם שומר את השבועה כי השבועה יהי' בטל לדורות הבאים וע"י החרם תקום השבועה אלא פשיטא מר"ן ז"ל תיקן חרם ושבועה לדור ההוא בלבד לכן הקדים החרם לשבועה ותיקן שאותו מאן דהוא העובר יוחרם בעתיד מן הדור בכל זמן שימצא איש פורץ הסדר ההוא

ואעתיק מש"כ בגליון נב"י מהד"ת סי' הנ"ל בד"ה ואמנם שכ' וספק הוה כספק דרבנן לקולא כתבתי וז"ל נ"ל זה דווקא אם הספק הוא אם חל על זה החרם אז ספק להקל אבל אם הי' חלות החרם רק יש ספק אם אזיל החרם או אם הותר החרם אז הוה ספק אסור רק נ"ל כיון דעד י"ג שנים לא חל על הקטנים וכשיגדלו יחול עליהם תרי"ג מצות יש ספק אי חל עליו החרם ההוא ואפשר לומר דגם על הקטנים יש תרי"ג מצות רק לא הוין בר עונשין ועיין במג"א בסי' שמ"ג בשם תרה"ד עכ"ל

סוף הדבר לא באתי אלא להודיע לו כי אני על משמרתי אעמודה שהגדתי שלא אחפץ להיות אפי' סניף וצירף להקל כי לדעתי חכמת אדמ"ו ז"ל בדבר הזה שראה דור אחר דור ודל"ב דברי הדש"ת. סימן יג

שאלה באחד שבא לפני הב"ד בשטר חוב על חבירו ועליו חתומים שנים עדים אשר הוכר חתימת ידם לפני הב"ד וגם הביא המלוה עדים שראו ההלואה מיד המלוה ליד הלוה וגם שהלוה צוה להעדים החתומים לכתוב שטר ואז הלכו לעיסקם ולא ידעו אם העדים החתומים בשמותם כתבו שטר או לא והנתבע טוען השטר מזויף רק לוה ממנו סך כזה בלי שטר כי העדים לא כתבו ופרע לו ובאו אח"כ שני עדים והגידו בתורת עדות איך האיש שמוציא השטר בא בר"ח תמוז זה שני שנים והראה לו שטר אחד בסך כזה על האיש הלזה וביקש ממנו שיחתום עצמו על הלואה ולא אבה שמוע לו וגם עד השני מעיד בתורת עדות שגם ממנו ביקש בחודש תמוז זה שני שנים שיחתום עצמו על שטר בסך כזה על האיש הזה וגם הוא לא שמע לו על כן צועק הלוה שבודאי זייף חתימות שני עדים אשר ניכרים לנו בכתב ושלחו הב"ד אחרי העדים החתומים ואמרו החתימה הוא חתם ידינו אבל יען כי האיש הלזה הוא מלוה להרבה אנשים וגם לאיש הלזה אשר תובע ממנו הסך הנ"ל הלוה כמה פעמים פעם בשטר ופעם בעל פה ולא ידענו בבירור אם חתמנו על סך זה בשטר הנ"ל אבל החתם הוא כתב ידינו והמלוה מכחיש שני העדים אשר אמרו שתבע מהם לחתום על שטר מלוה בסך כזה שהכל שקר וכזב והם צועקים ומדברים לפני הב"ד מה לדון בהך שטר אם לגבות בו או לקרוע אותו או להשליש אותו

תשובה מסתברא כיון דיש שני עדים המעידים שזה שתי שנים ביקש האיש המוציא את השטר לזייף שטר בסך כזה איתרע חזקתו ונאמן הלוה לטעון שהוא מזויף רק שהיה סכום הנ"ל אצלו מלוה על פה ופרע לו שלא ידע שזייף לו שטר והגם שהעדים החתומים בו מעידים בעצמן שזה הוא חתם ידן דפסק המחבר בח"מ סי' ס"ג סעיף א' דמהני אעפ"י ששנים מעידים שביקש מהם לזייף ועיין בסמ"ע ס"ק ז' הטעם דעדיף הקיומן של העדים עצמן טוב מקיום אחרים דטועים וסוברים שזה חתימת ידם יעו"ש וא"כ גם בנידן השאלה באו העדים עצמן ומעידים שזה הוא חתימת ידם מכל מקום הלא הרמ"א מביא שם דעת הרמ"ה החולק דלא מהני אפי' אם העדים מכירים חתימות עצמם ובש"ך שם ס"ק ד' מבאר שגם דעת הרמב"ם דווקא בסתמא דאמרי' שזוכרין המלוה והר"ן חולק אפי' אם אומרים שזוכרים המלוה לא מהני יעו"ש ובפרט בנידן שאלתינו שאמרו העדים בפירוש שהוא כתב ידן אבל לא ידענו אם חתמנו על סך זה בשטר וא"כ בודאי השטר הזה יותן ביד שליש כמבואר שם בסעיף ב' ודוק

אמנם אחר העיון ראיתי שיש להכשיר שטר זה לגבות בו ותמכתי יסודותי על שני דברים (א) יען שיש כאן עדים על הלואה אשר ראו המלוה עכ"פ ולצרף אותם לגוף השטר (ב) יען דעדים המעידים שתבע המלוה מהם לזייף שטר בסך כזה לא מעידים שתבע מהם ביחד בפ"א רק שתבע מכל אחד לבדו בלי מעמד חבירו ואבאר הדבר בעזה"י

א. הנה הסמ"ע בס"ק ה' כתב וז"ל שראו ההלואה פי' ואפי' אינן יודעין שאותו ההלואה היתה מלוה בשטר ויכול להיות שמלוה על פה היתה אותה ההלואה וגם אין עידי השטר ראו עתה השטר שיעידו על חתימתן מ"מ מאחר שאחרים מכירין חתימת העדים החתומים בו מצטרפין זה לזה וגובים השטר עכ"ל וא"כ כאן דהב"ד מכירין חתימת העדים ויש כאן עידי ההלואה מצטרפים אותם והשטר כשר והגם דהש"ך בס"ק ג' צווח מאוד מאי מהני עידי הלואה ניחוש שהי' מלוה על פה והוא זייף וחפץ לעשות ממלוה ע"פ מלוה בשטר שלא יוכל הלוה לטעון פרעתי או כדי שיגבה מן הלקוחות כבר תי' הגאון מליסא בנתיבות וכתב בס"ק ב' וז"ל ונראה דעיקר כסמ"ע ומה שהקשה דהא מ"מ איכא למיחש לפרעון ולזיופא ע"ש ונראה דדוקא במקום דאיכא לספוקי בגוף ההלואה חיישינן לזיופא אבל במקום דאיכא חזקת הלואה או חזקת השטר לא מקלקלי' משום האי חששא חזקת הלואה והשטר ומצטרפי' כמ"ש בסמ"ע עכ"ל וסיים שם עוד וז"ל דוקא כשלא הי' חזקת חוב מרעי' לשטרא אבל בדאיכא סהדי על חזקת שטר כגון שראו שחתמו והוחזק זה בשטר לא מרעי' ליה לשטרא אמנם בעדים אחרים שמעידים ההלואה כיון דלא איתחזק בשטר כלל נגד הלקוחות ונגד שלא יהי' נאמן לומר פרעתי ודאי מרעינן לשטרא ומשו"ה בעינן עידי השטר והיינו שיעידו שנעשו עדים לכתוב שטר שזוכרין שצוה להם לכתוב שטר וליתן להמלוה רק אין זוכרין אם עשו השטר ואז אמרי' חזקה