מחנה חיים חושן משפט חלק ב רכד

רק ח"ק וגמ"ח אחת והיא בק"ק בעלעד כמקדם אבל בודאי יש רשות לח"ק וגמ"ח דק"ק בעלעד נקנות בית החיים בק"ק קפ"וו ולהעמיד שם גבאים ושמשים כראוי ויהיה עליהם לעשות כל הצטרכות כנהוג יוכלו ק"ק בעלעד לבחור שיהיה אותו בית הקברות השני בק"ק קפ"וו ויעשו האותיות לדעת שהם חברא קדישא וגמ"ח אחת (א) אותן אנשים אשר יהיה בחברא קדישא בקפ"וו המה גם בני ח"ק בק"ק בעלעד וכן בני ח"ק דק"ק בעלעד המה בני ח"ק בק"ק קפ"וו בכל התחדשות יהיה ג' אנשים שלוחים מק"ק בעלעד לקאפ"וו וכן מקפ"וו לבעלעד כאלו הם חברא אחת ויש לאותן שלוחים שטימרעכט (ב) בכל שנה ישלחו ק"ק קפ"וו 50 עו"ו לחברת קדישא בבעלעד בעבור זה השוו עצמם שלא יצטרכו אנשי קפ"וו לעשות חשבונו על הוצאות והכנסות בעד 50 זהובים נסתלקו מהם מחשבונות (ג) כל המנהגים ותקנות שנכתבו בק"ק בעלעד יהיו נכתבים ונוהגים בק"ק קפ"וו שלא יעשו שום השתנות ושום התחדשות בק"ק קפ"ו מאשר עושים בק"ק בעלעד הן בהלוית המת ואופן הקבורה והקמת מצבות הכל יהי' כמו בק"ק בעלעד (ד) שיהי' רעכט לכל איש בקפ"וו אשר אבותיו או אחיו ואחיותיו קבורים בבעלעד לצוות שיהי' נקבר אצל אבותיו וקרוביו המונחים בבית הקברות בבעלעד וזה הוא אפי' עפ"י דין דבאבות מבואר בש"ע יו"ד הל' אבילות סי' שס"ג ועיין באחרונים שם ופתחי תשובה ס"ק ד' וכאן יש רשות מכל מי שיש לו קרובים אח ואחות יען שמתחילה הי' מוליכים הכל לקבור בבעלעד א"כ יש רשות לקרובו הנ"ל לצוות להובילם שמה דכל הטעמים אשר יש שלא להוליך מת לעיר אחרת לא שייכים כאן כי בבעלעד הוא העיקר בית הקברות מכל הגליל א"כ אין בזיון להמתים דקפ"וו וגם אין בו נוול וקצרתי

סוף דבר הכל נשמע שידע מעלתו נ"י שאני אינו מתירא לחלוק בסברה על אדמ"ו ז"ל כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות אבל בדבר הנוגע בזרוע עוזו אשר יראתו קודם לחכמתו וחכמת מלאך אלקים הי' בקרבו יש לי פחד כאלו אני עומד לפני מלאך אלקים על כן אם לא באופן שאמרתי למעלה שיהי' נשארים ח"ק וגמ"ח כאחד אין אני מצרף עצמי אפי' לצירוף כל דהו ומנעתי לחדש חדושים ולחדש קולי קולות ח"ו (ויודיעני אי"ה מה נעשה שם לטובה) וישמור עצמו שלא יארע ח"ו דבר תקלה על ידו ולא יצרף עצמו לאנשים אשר יחפצו להקל בכבוד איש אלקים מר"ן זצ"ל דברי הכותב לתכלית הנרצה לפני אלקים ואדם לטובה. סימן יב שנית להנ"ל

קבלתי מכתבו שנית וידע שאני חלוש ומוטרד כעת ולא אשוב אלא מפני כבוד התורה מה שרצה להאיר לשון אדמ"ו ז"ל שכתב לרמז על דין דריב"ש יו"ד סי' רל"ד סכ"ב שמי שעבר על חרם הקהל צריך הכרזה עכ"ד בקיצור לא נראה לי דהכרזה הוא שאיש פלוני עבר החרם הו"ל לומר יוכרז ברבים (עיין ש"ך סי' רכ"ח ס"ק נ') וגם מה הי' לאדמ"ו ז"ל להורות דין המוזכר בש"ע אשר יעשה באיש העובר על חרם הצבור הו"ל לכתוב רק אשר תיקן ואם ימצא איש העובר יהי' בכל דור איש היודע להורות ולפמ"ש הכל בכח התקנה אשר יעשה כדין וכדת כי לא חפץ אדמ"ו ז"ל להגדיל עצמו ודוק

גם מה שהעתיק עכשיו מה שלא הזכיר במכתב הראשון מפנקס הגליל שכתב אדמ"ו ז"ל כל הנ"ל נעשה ברצון המבוררים הנ"ל עפ"י ובפני ב"ד בקנין גמור וכו' ובקבלת חרם ושבועה דלא להשנאה כלל וכלל וכו' כתבתי כל זאת בפנקס למשמרת לדורות עכ"ל מזה העיר מעלתו נ"י לומר שאין לחרם הזה רק דין חרמי צבור כאלו קבלו מעצמם החרם עכ"ד לדעתי בהיפך מדכתב מתחילה רצון המבוררים ואח"כ כתב ועפ"י ובפני בד"צ ומסיים ובקבלת חרם ושבועה דלא להשנאה כלל וכלל עכ"ל מזה מוכח שהוא ובית דינו ברצון המבוררים גזרו בחרם ושבועה דלא להשנאה כלל זה דאיש משה מרן ז"ל הי' עניו מאוד ותיקן שבכל דור ודור יחרימו אותו מאן דהוא אשר יחפוץ לחדש חברא דגמ"ח

ואשר השיג מעלתו נ"י על מה שכתבתי בד"ה והנה שלעשות חרם על דורות הבאים הוא דווקא כיהושע מלך ישראל או מאור הגולה וכדומה ולא שגדול בתורה יתן חרם על דורות הבאים יעו"ש והשיג הלא המחבר כתב בסתם דחרם על הדורות והביא עוד שאדמ"ו ז"ל האריך כן בחת"ס חלק ו' סי' א' ומשמע ג"כ שם שלא צריך מלך או מאור הגולה כר"ג עכ"ד בקיצור

מאוד נפלאת בעיני איך לא שם לבו כלל לדברי הלא אני בעצמי כתבתי בד"ה וא"כ וז"ל וביותר אם אמרו אמן אחרי השליח צבור הוה כאלו הסכימו להחרים לדורות הבאים א"כ אפוא הדבר קשה להכניס בדבר הזה כי אז יהי' ספק דאורייתא לחומרא כמבואר בנב"י שם בד"ה ואשר עכ"ל במכתבי הרי שאפי' באמירת אמן אמרתי דהוה ספק דאורייתא

אך ידע מעלתו נ"י בוודאי אם קהל אחד עם רועה של העדה יסכימו לגדור גדר או לתקן תקנות להעמיד הדת לחזק התורה להרים דגל יראת ד' בתוכם לדורם וגם לדורות לבני בניהם והסכימו יחד המנהיג עם העדה וקבלו בחרם עליהם ועל זרעם בודאי יכולין לעשות כאשר ביאר והוכיח הרמב"ן מקבלת התורה ובמגילה ובצומות ואפי' גדר שגדרו והנהיגו מוטל על זרעם אחריהם כאשר הביא אדמ"ו ז"ל שם דברי הרמב"ן וריב"ש וכתב אדמ"ו ז"ל וז"ל ברם הכא מטעם אפיטרופוס אתאינן עלה שכל קהל וב"ד בעירם הוה מן התורה כאפיטרופוס על קטנים והבאים אחריהם עכ"ל (ועיין בש"מ כתובות דף י"א) אך כל זה אם הם קבלו על עצמם וחזקו הדבר ומפורש יוצא מפיהם החרם על דבר הזה וה"ה אם הוכרז ואמרו אמן דהוה כאלו מפורש יוצא מפיהם וחל החרם עליהם ועל זרעם לדורות עולם כי לולא האבות אשר מגדלם לא הי' להם קיום בעולם ולכן אם הגליל רעבוי אמרו אמן אחרי הכרוז שיחרימו להאי מאן דהו ע"כ קבלו בחרם לעשות כן וחל החרם לדורות הבאים להכריז ולהחרים האי מאן דהו והוה הדין אפי' בספק לחומרא דרבנן

אמנם אם יראה גדול בתורה צדיק וחסיד איזה עיר או מדינה אשר יש בה פרצה וצריכה תיקון ותקנה והוא יטול חרם עליהם לאסור דבר או לתקן דבר הן בקו"ע או בשב ואל תעשה בודאי אינו חל עליהם וק"ו שלא חל החרם על זרעם ועל זרע זרעם חוץ ממלך ישראל עם ב"ד הגדול אשר הם עיני כל מקהל ד' ויכולין לגזור עליהם כפי ראות עינם לעשות גדרים וסיגות על הדור ההוא ואעתיק