מחנה חיים חושן משפט חלק ב רכג

שחשש רק כשם שנעשה שני חברות בלי אונס פן יהיה עוד הפעם שיפרצו אנשים פרץ לעשות במזיד עוד חברא אבל על אונס והכרח לא גזרו כלל כי מה בצע מזה ח"ו להכשיל רבים שיעברו באונס עכ"פ טוב מזה שלא לגזור כלל עיין ש"ך יו"ד סי' פ"ז ס"ק ג' דלא כב"ח ודוק

וגם זאת יפלא הלא עיקר החרם אשר נעשה מאדמ"ו ז"ל שלא יתחברו אנשים לעשות ח"ק דגמ"ח זה בעיר בעלעד אבל לא גזרו חרם שלא יקברו מתים חוץ מעיר בעלעד נהפוך הוא שהחברא קדישא וגמ"ח יהיה אותה בלבד ואם יצריך לקבור במקום אחר יהיה מותר רק תחת פקודת ראשי החברא בעיר בעלעד וא"כ לא עברו כלל החרם במה שקברו מחמת החולי רע שם במקומם מכח ההכרח לא יגונה אבל לעולם לעשות חברא מחדש שיהיה לעצמם ח"ק דגמ"ח נשאר החרם וגרוע מנדר שלא חל מקצתו שלא הותר כולו עי' שעה"מ הלכות נדרים ודוק

וממילא נסתר מה שחקר להתיר יען דיש הוצאות גדולות עד שיושג רשיון מן שרי העיר וכדומה כי לדעתי מעולם לא יצא מפי קסת הסופר של אדמ"ו ז"ל שיקברו דוקא בעיר בעלעד אלא היה החרם שלא יהיה שם רק ח"ק דגמ"ח אחת אבל אותה חברא תוכל לעשות שני בתי קברות אבל הכל בחברא אחת שיהיו אגודים וצמודים יחד לעשות אותו גליל להיות אחד ואם כן יוכלו אותו גליל לעשות עוד בית הקברות וכל הכנסות והוצאות יהיה מחברא אחת שיהיה להחברא ההוא גבאים בבעלעד וגם גבאים במקום אחר אשר יבחרו בעתיד אבל עכ"פ ישארו חברא קדישא וגמ"ח אחת

והיטב אשר דיבר מעלתו נ"י הגם שכעת אין עליהם מס לשלם מבית הקברות אשר הזכיר אדמ"ו ז"ל בטעם הדבר אולי היה לו עוד טעם בדבר אשר לא גילה אדמ"ו ז"ל בכתב וכדעת הרמב"ם בפ"ב מהל' ממרים אף נתבטל הטעם אין ב"ד קטן יכול לבטל דברי הב"ד הגדול מלפניו ואני אוסיף הלא נודע ביהודה ובישראל גדול שמו כי ראתה עיניו כת המחדשים המתפרצים אשר עמדו אז בעולם וראה כי הגליל ההוא נכון למועדי רגל לפרוץ פרץ על כן התחכם לחברם לאחת אל עיר אשר נודע לו כי יראת ה' בקרבה ולא ישנו ח"ו ממנהג אבותיהם בהלוית המת וכדומה ודי ברמיזה

והיה בדעתי להאריך ולפלפל בדברי מעלתו נ"י שהעיר על דברי רמב"ם וראב"ד אך לא אכחד כי מורא גדולה עלה על ראשי להתיר כי הסתכלתי בדברי אדמ"ו אשר העתיק וז"ל כי למיחש מבעי שמא היום ולמחר ולאחר זמן עוד יפרצו פרץ אנשים אחרים ויתחברו לעשות עוד חברא אחרת להפסיד לחברא קדישא הלז ע"כ עלינו להטיל גודא רבה וחרם על כל מי הן מבני הח"ק או מן החוצים אשר יתחברו לעשות ח"ק דגמ"ח זולת הנ"ל אותו מאן דהוא יוחרם ברבים וידון כעובר חרם ותשגהו לטותא דרבנן ולא יתעסקו עמו לכל דבר כלל וכלל והשומע יתברך עכ"ל ולפום ריהטא הוא משולל הבנה שמתחיל עלינו להטיל גודא רבה וחרם א"כ הוא ובית דינו מטילין גודא וחרם ואח"כ כתב אותו מאן דהוא יוחרם וידון כעובר חרם עכ"ל למה לא כתב אותו מאן דהוא מוחרם ברבים ויהי' נדון כעובר חרם הכי איש כמוהו לא שמר פי קסת הסופר ועיין בחת"ס א"ע ח"ש סי' מ"ט בד"ה ומה שתפשני אשר ביאר לשונו באגרת רשות שדייק לכתוב שני פעמים יותר רק שהיה יכול לקצר ולא חש באגרת רשות אבל בכתיבות תקנה בודאי דייק אדמ"ו ז"ל וכמעט אין השכל יכול להלום והוא פלא

אמנם לדעתי הדבר מדויק כי הוסיף על לשונו לקח והוא דכלל גדול בתורה אשר ביאר הנב"י מה"ת ביו"ד סי' קמ"ו שפרנסי הדור אשר מטריחים בעד הצבור הם שלוחי הצבור וחל השבועה כאלו נשבעו הקהל בעצמם (השבועה הוא החרם והחרם הוא השבועה ילמדנו בשם ר"ע) וחל אפי' על מי שלא שמע השבועה אבל השבועה לא מהני על הדורות הבאים על כן הוצרכו הנשיאים לחרם שהוא בכח הב"ד ומלך ישראל גוזרים כי זה הוא מדברי קבלה והביא הילמדנו שהחרם הוא גם שבועה יעו"ש

והנה גליל רעבויא היה להם מריבות ושלחו נבחרים לגאון ישראל הוא אדמ"ו ז"ל שהוא ובית דינו ישפוט שפוט וכל היוצא מפיו יעשו אם כן בדבר זה הוא היה הפרנס ומנהיג לעשות להם סדרים אם כן אם הוא גוזר חרם על הדבר חל החרם עליהם אפילו מן התורה עיין בסוף הסימן שם בד"ה ואשר ודוק אבל להיות חל החרם על דורות הבאים הוא דווקא ב"ד הגדול אשר לו הזרוע עולם כיהושע מלך ישראל או גדול הדור כר"ג מאור הגולה יכול לגזור הן על הצבור או על יחיד אבל בוודאי אפי' גדול שבתורה לא יכול להחרים על דורות הבאים והאיש משה עניו מאוד חלילה לאדמ"ו ז"ל להתגאה ולהשתרר על דורו וגזר הוא ובית דינו עכ"פ שיקבל כל הגליל ההוא שאם יעמוד מאן דהוא ויחפוץ לעשות עוד חברא קדישא גמ"ח שאותו איש יוחרם ברבים בעתיד ולא די שיוחרם אלא שיהיה נידון כעובר חרם שלא יחוסו עליו וידקדקו אחריו בכל דיני מוחרם וגם בירך אותו שישגהו לטותא דרבנן ולא יתעסקו עמו לכל דבר כלל וכלל הן בחיים במשא ומתן והן במות לא יפקוד עליו פקודת בר ישראל ר"ל זה נראה מפתשגן החרם אשר כתבו ידי אדמ"ו הקדוש ז"ל

וא"כ אם השליח צבור קרא אז בבהכ"נ בפני הצבור כל אשר כתב אדמ"ו ז"ל וקבלו הדברים הוה כאלו קבלו להחרים מי שיעמוד לעשות עוד ח"ק וגמ"ח כי על הדור ההוא יכול אדמ"ו ז"ל להטיל חרם אבל לאחר זמן לא יועיל החרם של עכשיו וחל החיוב עליהם להחרים בעתיד לאותו מאן דהוא וביותר אם אמרו אמן אחר השליח צבור הוה כאלו הסכימו להחרים לדורות הבאים וא"כ אפוא הדבר קשה להכניס בדבר הזה כי אז יהיה ספק דאורייתא לחומרא כמבואר בנב"י שם בד"ה ואשר

ומה שלא צוה אז שכל הגליל יקבלו בחרם בפי' על דורות הבאים אחריהם מי יודע טעמו ונמוקו אולי ירא שיהיה קדירי דבי שותפי לא קרירא ולא חמימי ומי יודע אם היה רשאי בכח דינא דמלכותא לייעץ לעשות כזאת או פן ואולי יהיה איזה הכרח א"כ לא יחרימו ולא יצרכו לעבור החרם שיהיה הדין לפזר ממון הרבה שלא יוצרכו לעבור עיין יו"ד סי' של"ד ובמג"א הל' לולב [סי' תרנ"ו סק"ח]

ולא נעלם ממני א"כ שאין כאן חרם בפועל רק קבלה להחרים וגם קרוב לודאי שאין איש חי מבני הגליל אשר היה אז בעולם בשעה שתיקן אדמ"ו ז"ל התקנות והיה ראוי לקבל הגזירה [שבזמן שתיקן התקנות עד היום הוא קרוב שבעים שנים] יש פנים להקל להתיר אבל בכל הון לא אכניס עצמי בענין זה להיות אפי' נטפל לדבר וזל"ב

וזאת העצה אשר חשבתי בלבי להתייעץ למעלתו נ"י אולי חפץ ד' יצליח בידו לתווך השלום והאמת שיבואו אנשי קפ"וו עם אנשי בעלעד בעמק השוה על פי הדברים האלו שזה פשוט הגם אם החרם קיים שלא יהיה בגליל רעבויא