מחנה חיים חושן משפט חלק ב רכא

מדר"מ אינו ראי' על פרנס שברח שלא הי' דחוי על כל ימיו דמשכחת שלא יוכל לשוב לעבודתו אבל מדר"י נשמע שהשני חוזר לעבודתו אשר הי' באפשרות שיהי' נדחה לעולם דאם יחי' כה"ג הראשון הוא נדחה לעולם משום איבה והבן

נחזור לענינינו שרק אם אמת הדבר שהרב אשר הי' שם לפניו עזב את מקומו ק"ק יאבלינאב ולקח אשתו ובניו ונכסיו והלך לסקאליע ודרש בבה"כ דרשת תודה כדרך רב שעוזב קהלתו א"כ עזב מקומו בלי אונס כלל ובפרט אם התייאש בסקאליע לפני עדים מן יאבלינאב וכבודו נתקבל מן אלופי קהל אז בודאי שזכה מעלתו נ"י ברבנות דמאי איכפת ליה באונסו עיין נב"י מהד"ת יו"ד סי' ר"י ונב"י ח"ר יו"ד סי' נ' כלל הדברים (יש לעיין בכתובות דף מ"ז בתוס' ובקדושין דף נ' ובב"ב דף י' בדברים שבלב) לא אכתוב לדין עד אקבל אי"ה פרטי דברים איך הי' המעשה וגם אי לא הי' מחאה בדבר דברי הד"ש הטרוד. סימן י שנית להרב הנ"ל

אחד"ש מכתבו קבלתי ערב שבת קודש העבר ואני מוטרד כעת רק פ"מ נ"י הפציר להשיב יען שבני קהלתו חתמו על השאלה על כן מבקשים לשמוע דעתי להלכה על כן מוכרח אני לכתוב בקיצור וכבר חשבתי דרכי פן יש מופת שלח עזב הרב הישן קהלתו שלא לקח אשתו ובניו ולא דרש בבה"כ וגם עשה מחאה שלא יקבלו אקרו"ט רב אחר כי בא יבוא אצלם ועל זה שהודיע מעלתו נ"י שלא לקח אשתו ובניו עמו מטעמים שלא אעתיק וגם הי' בנו חולה ר"ל איזה ירחים וכדומה וגם שאין הדרך בפולין לדרוש בבהכ"נ בשעת נסיעה וגם לא די שלא עשה מחאה נהפוך הוא שהפרנסים כתבו לו שיודיע להם אם בדעתו לשוב ואם לא ישוב יקבלו רב אחר והוא לא השיב להם וגם זאת שלקח בק"ק סקליע שכר הקצוב בשבוע כמשפט רב דמתא כאשר האריך במכתבו על כן באתי לגלות דעתו שהרב הישן אבד רבנות יאבלינאב ואין לו שום תביעה לדחות מעלת כבודו מגדולתו אשר זכה בעזה"י

הנה הרמ"א ביו"ד סי' רמ"ה סעיף כ"ב כתב וז"ל מי שהוחזק לרב בעיר אפי' החזיק בעצמו באיזה שררה אין להורידו מגדולתו אעפ"י שבא לשם אחר גדול ממנו אפי' בנו ובן בנו לעולם קודמים לאחרים כל זמן שממלאים מקום אבותיהם ביראה והם חכמים קצת ובמקום שיש מנהג לקבל רב על זמן קצוב או שמנהג לבחור במי שירצה הרשות בידם אבל כל שקבלו הקהל עליהם וכ"ש אם עשו ברצון השררה אין לשום גדול בעולם להשתרר עליו ולהורידו עכ"ל ואדמ"ו הגאון חת"ס ז"ל בא"ח סי' ר"ו בד"ה וברמ"א נתקשה בדבריו הא כל רב נתקבל רק לזמן וא"כ כל רב יוכלו הקהל להעבירו וצע"ג ותי' הגם שנכתב זמן בקבלת הרב דהיינו לטובת הרב שיוכל לילך מהם שלא יהי' כעבד עברי אבל בודאי הקהל לא יוכלו לסלק הרב גם אם עבר זמן קבלתו ג' או ה' שנים שהרי אפי' אב"ד שסרח אין מעבירין אותו לכן כתב הרמ"א שאם יש מקומות שנוהגין כן מעולם לשלח הרב אחרי עבור שנות קבלתו יוכלו לעשות כן יעו"ש ועיין בח"מ סי' של"ג בש"ך שם ס"ק י"ד ט"ו ט"ז י"ז היטב שרב או דיין הוא שכיר ופועל של העדה אשר נותנין לו שכרו בעבודתו עבודת הקודש והוה מצד הדין בין העדה ובין הרב יוכלו לחזור בכל יום ויום שפועל יכול לחזור אפי' בחצי יום וכן הבעל הבית יכול לחזור ועיין נתיבות בסי' של"ג ס"ק ו' שהביא הירושלמי דרב סובר כי לי בני ישראל עבדים ישראל אין קונין זה את זה רק ר"י פליג עבד עברי הוא ולר"י הפועל יכול לחזור ולא הבעה"ב והאריך הנתיבות דמגמ' ומכל הפוסקים משמע דהלכה כרב דאין לבעל הבית קנין הגוף בפועל יעו"ש כי מתוק ונכון א"כ אם הרב נתקבל סתם וכתוב בכתב רבנות שכרו על כל שבוע או חודש הי' מצד הדין כשם שהוא יכול לחזור כן העדה יכולה לחזור בכל שבוע או חודש רק לא נהגו כך בכל תפוצות ישראל כמו שכתב אדמ"ו ז"ל בסי' ר"ו יען דרב אסור להשכיר עצמו על רוב שנים מטעם כי לי בני ישראל עבדים א"כ נעשה המנהג שלא נסלק הרב וסמך לזה שאפי' אם סרח אב"ד אין מעבירין אותו אבל הוא יכול לעזוב מקומו למקום אחר בכל עת שירצה כמובן

אמנם אפי' לר"י דפועל הוה עבד עברי והבעל הבית לא יכול לחזור זה דווקא אם הפועל לא עזב עבודתו ולא הניח מלאכתו אבל אם הלך למקום אחר וקבל שם לשרת ולעבוד לאיש אחר הכי יאמר ר"י שהבעל הבית צריך להמתין על הפועל ימים או עשור או חדשים זה לא עלה על דעת אדם מעולם הלא אנן סהדי דאדעתא דהכי לא שכר הפועל והוה כאלו התנה בפה מלא אם תעזוב אותי יום או יומים לא שכרתיך רק עד היום והזמן ההוא ואין לפועל שום תביעה על הבעה"ב זה אפי' לר"י וכ"ש לרב דמצד הדין יוכל גם הבעה"ב לחזור והוא ברור בעזה"י

וא"כ נחזי אנן הגם שסתם מקהלות ישראל דעתם בקבלת רב או דיין שלא לסלקו היינו אפי' יסרח בעבודה אבל עכ"פ לא עזב עבודתו ומשמרתו להיות עבד נאמן בקהלתו אבל אם ילך ויעזוב עבודתו ומשמרתו ויבקש לו עדה אחרת ויעבוד לפניה בוודאי מיום שהלך מקהלתו השניה שלא עבד עבודתו והשכיר עצמו לקהלה אחרת וקבל מהם פרס ועבד שם עבודת קהלתם אין לו על קהלתו הראשונה כלום (עיין בעקידה על מאמר חכז"ל שאול באחת ולא עלתה לו דוד בשתים ועלתה לו שהעלה דבר פלא והבן) דאדעתא דהכא לא וויתרו בקבלתו שימתינו עליו לבחון אם קהלה השנית נוח לו והראשונה קשה ממנה כי הוא בזיון לאנשי הקהלה ראשונה שאנן סהדי ששום מקהלות ישראל אין דעתם נוחה בכך והוה כאלו התנו בשעת קבלה שמשעה שימעל מעל בשררתו ובעבודתו נפסק קבלתו שעד אותו זמן קבלו ולא יותר ואפי' ר"י מודה ומכ"ש דאנן פסקי' כרב כנלע"ד לאמת ברור בעזה"י

ונוסף עוד שכתבו לו הפרנסים והוא לא שם ללב להשיב להם א"כ גם בזה מעל בעבדותו כי חיוב ראשי העדה להסתכל שלא יהי' עדת ד' כצאן אשר אין להם רועה ושאלו את פיו להודיע להם אם יבוא בחזרה על משמרתו ואם לא יודיע להם ויבקשו להם רועה נאמן כלבבם והוא השליך דבריהם מאחריו גם הוא אות שהתייאש מהם ולא פנה עליהם ובודאי אדעתא דהכא לא קבלו אותו להיות לרב כח להתל בעדה קדושה כאשר יהתל איש בשפל אנשים ומנהג בכל מקהלות הוא שהרב ומנהיג יהי' בתוך עדתו ולא שידור בקהלה אחרת וישרת אותם ויקבל פרס מהם ויהי' עוד רב בקהלתו ישנה ודוק

וגם כיון שקיבל פרס מקהלתו חדשה בודאי הי' בדעתו להיות רב שם תמיד דאל"כ דדעתו הי' להיות בקהלתו הישנה א"כ איך לקח פרס הרב הלא אדעתא למשקל וליזול