מחנה חיים חושן משפט חלק ב ריז

להכחיש האישות בשלמא אם העד מודה דהוא בלבד הי' אצל הקידושין אז אמרי' דגמר ונתן לשם מתנה עיין נב"י מהד"ת סי' ע"ג שהסביר דברי תוס' קידושין דף ס"ו בד"ה אמר אביי יען דקידש אותה בפני ע"א ולא לקח שני עדים הוא האות שגמר ונתן לשם מתנה דאלו הי' חפץ באמת לשם קדושין הי' מקדש אותה בפני שני עדים יעו"ש אבל אם האיש טוען שהי' מקדש לפני שני עדים ועשה את שלו רק אירע מקרה לא טהור שהלך ע"א בעולם ומביא ע"א א"כ מהכ"ת שייך שנתן לשם מתנה ובא העד להעיד על ממון ותצרך לישבע שלא קבלה הטבעת הקדושין וצע"ג

ונלע"ד דלק"מ דא"כ העד בעצמו אומר שנתקדשה בפני שני עדים לפניו ולפני פלוני אלמוני א"כ נעשתה האשה קנינו וכסף קידושין שלה א"כ אין כאן שבועה מכח הממון דהא בעצמו מעיד שהכסף הוא שלה ולא נשאר רק שהעד אומר שהיא נעשית קנינו וגם נעשית חתיכה דאיסורא ותצרך לישבע כנגד העד שלא נעשית קנינו ולא נעשית חתיכה דאיסורא על כל העולם והוה כעד אומר שנתקדשה לפניו ולפני עוד ע"א כאלו ע"א מעיד שהוא לבד הי' אצל הקדושין דאינו יכול להשביע מכל הטעמים שהערותי למעלה דאינו קם על השבועה אלא קם על הויות הדבר וגם הוה שורש התביעה איסור רק מסתעף ממנו ממון דאין כאן שבועה ודוק

ואוסיף נופך כיון דפסקינן המקדש בע"א אין חוששין לקדושין והוה המעות מתנה רק עד זה אומר שהי' עוד עד עמו ומי יעיד זה אותו העד מעיד כן וכיון שהיא מכחשת עד הב' א"כ ממילא הכסף קידושין שלה הכי יהי' העד הזה מעיד שני פעמים מתחילה עד לעצמו ואח"כ עד שהי' עוד עד בכאן דוגמא בגמ' פ"ב דכתובות א"כ יצא כל הממון נכי רבע מפומא דחד סהדא ודוק כי קצרתי

אמנם ד' האיר עיני במילתא חדתא בעזה"י ליתן טעם בדבר למה בקדושי ע"א הן שאומר שהוא לבד ראה הקדושין או שאומר שהי' עוד עד שני אין מחייב שבועה להכחיש את העד כאשר אבאר בעזה"י

הנה כבר הערותי דהוא פלא בגמ' שבועות דף מ' דאמרו דילפי' מקרא דע"א לא יקום לעון וחטאת אבל לשבועה קם והביאו עוד דתני' כל מקום ששנים מחייבים אותו ממון ע"א מחייבו שבועה דקשה למה לי הך דתני' וצע"ג

ונראה לתרץ בעזה"י והוא דכלל גדול דממונו של אדם הוא נחשב כאלו האדם הוא קרוב לו יען דהוא שולט על כספו וזהבו וכל הנאה מהם שלו א"כ הוה האדם כקרוב רק לענין פלגי' דבורו נסתפק רבא אי אמרי' אדם קרוב אצל ממונו והדר פשטיה דלא הוה קרוב אצל ממונו עיין סנהדרין דף י' ע"א ופי' רש"י יען שמעידים שנים הוא בעצמו הבעל השור ועוד עד שני תו לא אמרי' פלגי' דבורו אבל אם אין עד שני או שלא יעידו מי הרובע אין הבעלים נאמנים ולכן אמרי' בתמורה דף כ"ח רובע ונרבע עפ"י בעלים מותר להדיוט יעו"ש ברש"י היטב אבל אשתו של אדם הוה כגופו לכן כשם שאמרי' פלגי' דבורו אם אמר פלוני רבעני לרצוני דמצרפין להרוג את הרובע ולא לו כך אם אומר פלוני בא על אשתי מצרפין אותו להורגו ולא להרגה דכשם שאדם קרוב אצל עצמו כך אדם קרוב אצל אשתו ועיין בש"מ בסוגי' דאנוסים היינו שביאר שאדם קרוב מאוד אצל עצמו יעו"ש וה"ה אשתו כגופיה קרוב מאוד אצל אשתו דאשתו פלג גופו של אדם הוא ושניהם יחד גוף שלם

ולפ"ז נראה פשוט מי שאומר שהאשה נתקדשה לפלוני הוא מעיד שגופה נמכרת לפלוני האיש שנפסק ממנה רשותה להיות לעצמה אלא נשתנית ונעשית גופה קנין פלוני כאלו מעיד שאיש המכר עצמו להיות עבד עברי לפלוני שנפסק ממנו רשות וקנין עצמו אלא נעשה רשות וקנין לפלוני וא"כ אפוא אטו העד אחד הבא להעיד שפלוני נמכר לעבד לראובן יהי' פלוני מחויב שבועה כנגד העד הא התורה אמרה לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת והא עד זה בא להעיד על האיש גופו שנפסק ממנו אדנותו להיות אדון לעצמו וברשותו שיוכל להרויח לעצמו ועכשיו הוא עבד ואין לו הרוחה בפועל ידיו הכי יש פשטות הקרא יותר מזה לא יקום ע"א באיש לכל עון עונש ולכל חטאות ממון שעד מעיד על השתנות שמו ורשותו ובודאי אין ע"א נאמן וה"ה אם מעיר ע"א שנפסק ממנה אדנותה ורשותה ונעשית גוף אחר פלג גוף של האיש פלוני הכי יש לא יקום ע"א באיש גדול מזה להוציא אותה מחזקת רשות עצמה ונשתנית גופה ולא יקום ע"א באיש וה"ה לא יקום ע"א באשה והבן זה

ועתה יובן למה הביאו הברייתא ותני' כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון ע"א מחייב שבועה דהא בודאי שנים דקמים לעון על מיתה או מלקות דעל גופה הם מעידים ה"ה דנאמנים דפלוני המוכר עצמו לעבד והאשה המוכרת עצמה לבעל להיות גופו של אותו איש והי' ס"ד דע"א קם לשבועה אם אומר אתה מכרת עצמך לעבד או את נתקדשת להיות פלג גופו של האיש לכן בא הברייתא ללמדנו דדווקא שם ששנים מחייבים אותו ממון הגם שממונו של אדם הוא קרוב לו אבל לא הוי כגופו ממש דהא אמרי' בו פלגינן דיבורו הוא ואחד מצטרפין להרגו רק היכא דשנים מחייבין אותו ממון שם ע"א מחייבו שבועה אם אומר עדות על ממונו אבל אם מעיד על גופו אין ע"א מחייב שבועה דאם מעיד על גופו של האיש או על גופה של אשה שם אין עד מחייב שבועה רק כל מקום ששנים מחייבין ממון שם ע"א מחייב שבועה א"כ נשמע מפי התנא פי' הקרא דע"א קם לשבועה ואקוה שמקום הניחו לי מן השמים בזה בעזה"י (ועיין סנהדרין דף ט"ז דמיתת כה"ג ושורו שווין דכתיב גם בעליו יומת מיתות שורו כגופו בע"א אבל ממונו של כה"ג בשלשה ועיין רמב"ם פ"ה סנהדרין ועיין בלח"מ ופלא שלא נזכר אשתו דכגופו דמי' דאשה פלג גופיה ואין כאן מקומו להאריך)

סוף דבר הכל נשמע דאין ע"א יוכל לחייב לנערה הזאת שבועה דאין עדותו על ממונה אלא עדות על גופה ואין ע"א קם על איש וה"ה על אשה ולא צריכה לשבועה שלא נתקדשה וממילא אין צריכה לישבע שלא קבלה טבעת עם אבנים יקרות דלו יהי' שקידש אותה בפני ע"א הכסף קידושין שלה והעד אינו נאמן שהי' עוד עד שם כנלענ"ד נכון בעזה"י

אחרי שחדשתי זאת האיר ד' עיני לעיין בפנ"י ומצאתי און לי בקדושין ס"ה כתב הפנ"י בד"ה ולכאורה וז"ל ואע"ג דבהך ברייתא דספרי קתני סיפא לא יקום ע"א באיש אבל קם הוא בעדות אשה להשיאה והיה נ"ל לכאורה דהיינו כמ"ד המקדש בע"א חוששין לקדושין ומ"ד אין חוששין ס"ל כר"י דמשמע התם דפליג מ"מ כיון דמסוגיא דשמעתין משמע דליכא פלוגתא דתנאי בהכי מדמקשה ר' אחדבוי מברייתא וע"כ דהאי אבל קם בעדות אשה להשיאה היינו מעדות שמת בעלה או לדרשא גמורה או לאסמכתא בעלמא כדפרישית בכמה דוכתי עכ"ל דבר גדול גילה הפנ"י דמאן דסובר המקדש