מחנה חיים חושן משפט חלק ב רטו

אם לא יביא כת שניה לא פעלו כלל בעדות שערה אחת אבל אם אמרו שאכל שנה אחת פירות אם לא יהי' עוד עדים שאכל שני שנים אחרים א"כ צריך לשלם הפירות שאכל בשנה הזאת והוי עדות שלם יעו"ש כי מתוק וה"ה כאן הגם שמעיד שחייב נ' זהובים עכ"פ אם לא יפעל ממון יפעל שבועה בעדות שקר והוי מעשה

נלע"ד זה אינו דהכא יוכל הנתבע להביא עד המסייע ופטרו מן התשלומין ומן השבועה א"כ לא פעל דבר כלל וממילא לא היה עדותו מעשה דעדיין לא נגמר כלל ודוק ועוד הגם דהנתבע יתחייב שבועה אשר הטיל עליו הקב"ה לברר הדבר דהאמת עם הנתבע המכחיש את העד ולא יתחדש דבר ע"י עדותו של העד ואיך יהי' עדותו נחשב מעשה שאני בשני עדים המעידים על האשה שחלצה או שמיאנה שניתרת לשוק ע"י עדותם מיד שהעידו א"כ נחשב מעשה אבל כאן מי יאמר דיתחדש דבר בעדותם הלא יכול להיות שהנתבע ישבע ויפטור וממילא לא הועיל העד בעדותו וממילא לא נחשב עדותו מעשה אבל שם חידש הרי"ף כיון דמשכחת בעדות אכילת פירות דבר שלם א"כ לא הוה עדות של חצי דבר אשר ממועט מפסוק עפ"י שני עדים יקום דבר ולא חצי דבר דזה דווקא אם לא משכחת דבר שלם לא מקבלים שם עדים דאין כאן ע"פ שנים עדים יקום דבר ודוק

ולפ"ז בנידון שאלתינו אמרי' דבאמת דהנתבע נשבע בפעם הראשון באמת והעד העיד בשקר ואעפ"כ לא נפסל מלהעיד עוד הפעם יען דידע דע"א אינו מחייב רק שבועה ולא עשה מעשה בעבירת לאו שלא הי' רק דיבור אשר לא נחשב למעשה וכשר לעדות אחרת ומחייב אותו גם בפעם שנית שבועה אבל הנשבע אוקמי' אחזקתו שלא נשבע לשקר ועבר על לאו שיש בו מלקות דהא נשבע ומימר ומקלל חייב מלקות הגם שאין בו מעשה כמבואר בגמ' וברמב"ם פרק ח"י סנהדרין הל' ב' יעו"ש ואוקמי' אותו בחזקת קמייתא שהו' כשר לעדות מנעוריו מסתמא נשבע באמת ולא נפסל לעדות בעולם וא"כ מחויב גם עכשיו לישבע כנגד העד המחייב אותו פעם שנית שבועה והבן כי הוא דבר עמוק בעזה"י

וממילא נפשוט גם ספק שני שלו שכתב וז"ל וגם נסתפקתי אם מצטרפין העד והנתבע לעדות אחרת יחד עכ"ל במכתבו ולפמ"ש יש הבדל אם העד יודע בנפשו שהעיד בשקר ראוים להצטרף עם הנתבע דהא הוא לא נפסל במה שהעיד שקר והנתבע נשבע באמת אבל אם העד יודע שנשבע בשקר א"כ נפסל הנתבע ואיך יצטרף עם רשע להעיד הא התורה אמרה אל תשת ידך עם רשע הגם שהב"ד לא יודעין מרשעתו אעפ"כ אסור להצטרף עמו אעפ"י שהדבר אמת שראה עמו העדות ביחד עיין ש"ך סי' ל"ד ס"ק ג' ובאורים סי' הנ"ל ס"ק א' בטעם הדבר אבל אם באו ביחד להעיד לפני הב"ד מקבלין עדותם דמוקמי' שניהם בחזקת קמייתא דהי' ראוי' להעיד וגם עכשיו ראוי' להעיד ואמרי' מסתמא זה העיד בשקר וזה נשבע באמת ונשארו שניהם כשירים להעיד ודוק

ואוסיף נופך דמוקמי' העד המצטרף עתה עם הנתבע להעיד ביחד על חזקת כשרות דלא הצטרף עצמו עם רשע להיות עד חמס אלו ידע בנפשו שנשבע הנתבע בשקר והוא פסול לעדות אפי' אם המעשה אמת ויוציא מחבירו ממון שלא כדין אלא בודאי יודע שאז נשבע באמת ולכן מצטרף עמו ביחד להעיד עמו ולא שייך לומר א"כ עכשיו הוא מודה שהעיד אז בשקר ואין אדם משים עצמו רשע זה אינו קשה כלל דהלא אין אומר ואין דברים להעיד על עצמו שעבר עבירה שיש בו מלקות להיות רשע דהא לא נפסל במה שהעיד שקר לפעול רק שבועה וגם כבר התורה הכריעה דפלוני הנתבע נאמן בשבועתו כנגד העד וגם הלא הוא אינו אומר רשעות על עצמו רק אנו מבינים מה שבלבו ומכשירין עדותם ודוק (עיין אורים סי' כ"ח)

אך מה שפליגא חכמי בריסק בש"ך ח"מ סי' ל"א בהכחשת ע"א נגד ע"א שם אפשר דנפסל דממנ"פ אם לא ידעי' שהיתה אשת איש א"כ הי' לה חזקת פנוי' וחזקת היתר א"כ העד שהעיד שנתגרשה אומר שהיתה אשת איש רק הותרה בגט והעד שאומר לא נתגרשה מודה ג"כ שהיא אשת איש ולא הותרה ותשאר באשת איש א"כ מי שהעיד נגמר עדותו והוה מעשה ואי העיד בשקר נפסל לעדות דעבר על לאו שיש בו מלקות וממילא נפסל ע"א כדברי הש"ך ועיון בתומים להכריע דברי הש"ך והי' לי להאריך הרבה בענין זה אבל לא אוכל כי טרדותי רבו עד מאוד

סוף דבר הכל נשמע שהעד מחייב לו עוד הפעם שבועה וגם יכול לצרף עמו הנתבע בעדות אחד אם יודע בנפשו שהעד העיד בשקר אבל אם העד יודע בנפשו שהנתבע נשבע לשקר אסור לצרף עמו אבל אם באו שניהם יחד לפני הב"ד רשאין לקבל עדותם דמסתמא הנתבע נשבע באמה והעד העיד בשקר או בדדמי ודוק. סימן ח

שאלה אחד בא ותובע נערה אחת לב"ד שתחזיר לו טבעת אשר הוקבע בו אבנים טובות ששווים חמש מאות כסף כי הוא קידש אותה בזה לפני שני עדים ועכשיו שמכחשת תחזיר לו הטבעת והביא ע"א עמו שמעיד שקידש אותה בטבעת לפניו ולפני עוד אחד מארחי פרחי שהלך לעלמא והגם שציין שמו ושם מקומו אבל אבד ממנו אותו נייר אבל לא הסתכל לראות אם נקבעו בטבעת אבנים טובות והנערה כפרה בפניו ובפני העד שלא הי' דברים מעולם שלא קבלה טבעת וגם לא קידש אותה וטען האיש השבעי לי שבועה שלא נתתי לך טבעת או שלם לי חמש מאות זהובים והנערה צעקה כי בזה יצא שם שהי' עסקי קידושין ביניהם וכל בעל נפש יחוש שלא לישא אותה כי יאמרו שנתקדשה ונשבעת לשקר הדין עם מי אי ע"א מחייב אותה שבועה או לא

תשובה טרם אחקור על גוף השאלה אדברה וירוח לי בחקירה אחת אשר צריכה התבוננות בעזה"י ואחר זה אבא לעמק יהושפט לברר אי צריכה לשבועה או לא

הנה מבואר בקידושין דף ס"ו ובש"ע א"ע סי' מ"ב דע"א המעיד על קדושי אשה והיא מכחשת אותו לית ספק דהיא נאמנת אפי' אי אמרי' מקדש בע"א חוששין לקדושין יעו"ש ויש לחקור למה לא תהי' צריכה לישבע להכחיש את העד מה לי אם אחד תובע את חבירו שקנה ממנו שור או שה והוא מכחיש צריך שבועה להכחיש את העד ה"ה אם תובע את האשה שקנה אותה בקידושין להיות קנין כספו דמה"ט ארוסה אוכלת בתרומה דקנין כספו היא עיין כתובות דף נ"ז ובארתי במקו"א הקנין הוא שיכול לבעול אותה אפי' בעל כרחה ואין לה עליו תביעת הנאת בעילה וגם בקנין שלו