מחנה חיים חושן משפט חלק ב ריג

ולפ"ז צריך התבוננות למה לא יקבל הסופר תשלומין כלל הלא יוכל לתבוע עכ"פ שכר עיבוד עורות וכתיבת אותיות כאילו פעל זאת על ס' דברי הימים וינכה הבעה"ב משכרו מה שנתן לו יותר על עיבוד וכתיבה לשמה אבל שכר עיבוד וכתיבה בעלמא למה יפסיד הסופר וצע"ג

ואחר העיון לק"מ דבעלים יאמרו אנו קבענו לך שכר על כתיבת ס"ת שבו נכלל עיבוד וכתיבה לשמה אבל לכתיבת סיפור דברים או כתיבת חומשים לא קבענו לך שכר ונחשב לך כאילו לקחת עורות שלנו ועבדת אותם וכתבת עליהם שלא מדעתינו והגם שאתה אונס כי שכחת לעבד ולכתוב לשמה או לא ידעת דצריך לעשות הכל לשמה ואונס רחמנא פטרי' היינו דלא נצרכת לשלם לנו הגוילין וליקח לעצמך הס"ת פסול אבל בודאי לא חייבא רחמנא משום אונס שאנו נשלם לך שכר עיבוד וכתיבה עיין ש"ך חו"מ סי' כ"ה בשם ירושלמי ור"ן וא"כ מפסיד ג"כ שכר עיבוד וכתיבה לגמרי ודוק

וזה שא"ל מתוך שנאמן להפסיד שכרו היינו שמפסיד אף שכר פעולת עיבוד וכתיבה נאמן ג"כ להפסיד הס"ת דהא עפ"י דיבורו שלא כתב לשמה ומודה שלא מגיע שכר על עיבוד וכתיבה לשמה מפסיד אף מה שראוי לו היינו שכר כתובה בעלמא אבל בכהן שפיגל או שטימא שמשלם רק מה שהפסיד אז לא שייך יען שמפסיד לעצמו דהלא לא מפסיד רק שחיוב לשלם ודוק ומיושב קו' הט"ז יו"ד סי' קכ"ז סק"ד

ואוסיף נופך דבאמת בסופר שאומן קונה בשבח כלי רק ע"י תשלומין יסולק האומן מן הכלי עיין בשו"ע חו"מ סימן ש"ו ובקצה"ח ובנתיבות שם וא"כ זה שבא להפסיד שכרו יבא בתורת בעלים להפסיד חלקו בס"ת הנ"ל שמפסיד חלקו ומתוך שנאמן על חלקו נאמן גם על חבירו להפסיד חלקו אבל בכהנים שפגלו הגם שרוצה לעשות לעצמו הפסד היינו שהוא גרם היזק לחבירו אבל בוודאי הגם שפיגל או טימא טהרות חבירו לא נעשה שותף בגוף של החפץ חבירו וא"כ מיושב קו' מכהן שפיגל וגם קו' הט"ז לק"מ דשאני התם שלא נרמז בגוף עדות האיסור הפסד לעצמו

ובזה אמרתי להמתיק דברי הד"מ בטיו"ד סימן רפ"א דהא דנאמן הסופר שלא עבד הגוילין לשמן היינו דוקא אם לא קבל שכרו אבל אם כבר קבל שכרו שוב אינו נאמן והוא פלא למה לא יהי' נאמן הלא לפי דבריו קרוב להחזיר מה שלקח ועיין בשו"ת אמרי אש לאמ"ו הגאון ז"ל סי' ק"ד שנדחק מאוד בזה ולפמ"ש מתוק מדבש בעה"י דכל הטעם דסופר הוא אומן אשר קונה בשבח כלי נעשה כשותף בס"ת וזה דוקא כ"ז שלא קבל שכרו אבל משעה שקבל שכרו אז נסתלק הוא מקנינו כמבואר בראשונים ועיין בש"מ בב"ק ולא הוי שותף ואינו נאמן ודוק והארכתי בחי' בהערה הנ"ל בכמה סעיפים בעזה"י

וא"כ בנידון דידן כפי מה שאם האשה מודית ששטר זה לא הוי בכלל הסכום א"כ אינה מפסדת לעצמה רק שלא רוצית לגזול אז לא אמרי' מתוך שעל עצמה נאמנת להפסיד נאמנת ג"כ להפסיד לאחרים כמו באשה הגם שנאמנת לאמור נתקדשתי לאיש פלוני שהיא אסורה בקרוביו בכ"ז הוא מותר בקרובותי' ודוק

ומדי דברי אכתוב לו פליאה נשגבה שראיתי ביו"ד חדשים עם הגהות הגאון ר' ברוך פרענקיל ז"ל שהקשה על הטו"ז מאי קו' יש כאן דלמא היא ממאסת בכל שבעה קרובים של האיש וא"כ מאי הפסד הוא לה והניח בקו' עיי"ש והוא שגיאה גדולה במכ"ת לאלף שהמעיין בקידושין דף ס"ה פירש"י שס"ד יען שאוסרת נפשה על כל עלמא דהא היא אומרת שאיש פלוני קודש אותה וא"כ היא א"א ואסורה על כל עולם שהיא בוודאי הפסד לעצמה (והגם שיצרך לגרש אותה ברוב ימים אז תהיה גרושה ואסורה לכל הכהנים ותהי' כתובתה מנה) ועל כל פנים כאשר אמרה מקודשת אני מפלוני אסרה עצמה על כל העולם וצע"ג

אך לפ"ז יהי' פלא בעיני ע"ד ר"י הובא בש"ע יו"ד להלכה שגם בשומר היין נאמן אם מפסיד לעצמו שכרו ולמד ר"י דין שלו מדין הגמ' בגיטין מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן להפסיד ס"ת והלא כאן בוודאי לא קנה חלק בגוף היין דשומר לא הוי אומן ואפ"ה נאמן ע"י הפסד ועוד בשומר שלא עשה שמירתו בדין הוא דלא לקבל שכר וא"כ אינו דומה לס"ת שמפסיד ג"כ שכר עיבוד וכתיבה דעלמא ומוכח דש"ע לשיטתו אזיל שהביא בש"ע סימן רפ"א דגם בס"ת צריך לשלם לו שכר כתיבות חומשין רק מפסיד היתרון מאשר עשה העיבוד והכתיבה לשמה וא"כ חזר חקירת מעלתו שנאמר ג"כ כאן מתוך דנאמנת על עצמה להפסיד חלקה נאמנת ג"כ על אחרים כמובן ודוק

וחפשתי באמתחות ספרן של צדיקים ומצאתי בפתחי תשובה יו"ד סי' קכ"ז אות ט' בשם תשובת חות יאיר מי שיש לו חלק בחפץ אפי' שמיני בשמינית נאמן להפסיד לחבירו מתוך שנאמן להפסיד שלו ושאני שומר שאין לו חלק בגוף החפץ וא"כ בנידון דידן תהיה אם האשה נאמנת וק"ל רק עד עתה פלפלתי רק לקרב הערת כבוד מעלתו נ"י אשר הבליע בלשונו כלשון ת"ח מחכים וכחז"ל אפילו שיחת ת"ח צריך לימוד עיין סוכה פ"ב

והאמת אהוב מכל דהא דאמרי' דהיכא שמפסיד לעצמו נאמן ג"כ על אחרים הוא דוקא שברור שיש לעצמו הפסד כמו בס"ת שמפסיד לס"ת או ביי"נ שאוסר ליין ויהי' אבוד אבל במקום דיש לחוש שהוא רוצה לזכות לזה במתנה וחפץ שיגדל המתנה אז לא שייך מתוך שנאמן על עצמו יהי' נאמן על אחרים דעל עצמו נאמן בתורת הודאת בע"ד במקום שאינו חב לאחרים אבל לאחרים אינו נאמן ועוד דלמא קנוניא יש בדבר שאומרת ששטר זה בטל והבת ישלם לה חלקה והגם שרצונה לישבע שבועת עד שצריך שבועה אינו עד שעכ"פ בתוך דיבורה אינו מוכרח שמפסדת לעצמה והיא נאמנת על עצמה בתורת הודאת בע"ד אבל אינה נאמנת על שאר יורשים ודוק

וברוך השם יתעלה שהנחני בדרך אמת שהדבר הזה מבואר בבעה"ת בשער י"ד חלק ד' בא' שמת והניח בנים גדולים ואמר א' מן הבנים על שטר א' אמר לו אבא ששטר זה פרוע וחקר הרב ר' אברהם לדמות זה לדין ס"ת מתוך שנאמן היורש להפסיד חלקו יהיה נאמן להפסיד גם לשאר יורשים והשיב הבעה"ת דשא"ה דליכא חשש קנוניא אבל כאן יש לחוש דלמא עביד היורש המעיד קנוניא עם הלוה ואינו נאמן חוץ אם הי' השטר ת"י היורש דיש לו מגו דאי בעי קלתי' כמו בסנהדרין דף ל"א וגם ע"ז חולק הרא"ש דשא"ה דהוי שליש והובא גם כן בטוש"ע חו"מ סי' ק"ח ודוק וכן הובא בבעה"ת שער נ"א בא' שעשה הודאת בע"ד על מאתים זוז ונודע שהי' חייב לאחרים מאה זוז אינו נאמן הגם שמפסיד ג"כ לעצמו במאה דהא הודה במאתים ולא חייב לאחרים אלא מנה דל"ד להאי ס"ת בגיטין דשאני הכא דיש חשש