מחנה חיים חושן משפט חלק ב ריא

דאזלינן בתר החזקה והוא פלא ותי' דבשלמא אם לפנינו הרוב שהוא בעולם ואנו נדין אם לחוש על מיעוט אז אמרינן אזלינן בתר רוב דהא הרוב הוא בעולם והולכים אחריו למשל אם נדון על חפץ ולחקור פן הבהמה הזאת טריפה משפע הדעת של תורה נותן לנו ליזול בתר רוב שהוא בעולם ומזניחין המיעוט שהרוב אשר הוא בעולם הוא מכריע לנו לומר שהוא מן הרוב ואז היא ודאי כשירה דהא זה עצמיות הרוב לומר שהבהמות כשירות אבל אם אנו מסופקים אי פנוי' נתקדשה או אשת איש נתגרשה וכדומה הכי יש סברה בעולם דלא יוכל להיות נעשה השתנות מאשר הי' לפניו פן ואולי נשתנה הדבר איזה סברה מכרעת לומר שהדבר הוא עכשיו כאשר היה מקדם רק התורה שם חק למשפט אם יש ספק שנשתנה הדבר לא ניחוש עליו אלא נאמר בו כיון שנודע שהיה להאשה חזקת פנוי' או חזקת אשת איש נחזיק שהדבר הוא עכשיו כמו שהיה מקדם דילפי' זה מנגע א"כ אמרו מנ"ל דאוקי מילתא על חזקה הגם דליכא סברה לומר דניזל אחריו כמו ברוב דשם השכל מכריע דטוב לומר שזה הבהמה הוא מרוב אשר הוא בעולם דמכח הרוב אין לנו שוב ספק על החפץ דמסתמא הבהמה מרוב כשירות עכ"ד דפח"ח

ולפ"ז כיון דכל עצם כח חזקה לא הוה ודאית נהפוך הוא לפנינו הוה רק ספק מי יודע אם מעת הזאת עד עתה לא נולד ההשתנות רק התורה אמרה שלא נחוש על אשר היה יכול להשתנה על כן אמרו חכז"ל אם אפשר לברורי מבררי' ולא שייך לומר אם יתברר האיסור א"כ מה נעשה בכח חזקה זה אינו דכל כח חזקה לא הוה רק שהתירה התורה לך ספק איסור ואם בררת האיסור אזל היתר מכח הספק ועיין רש"י ופירוש משניות בנזיר דף ס"ב יעו"ש אבל רוב אשר כחו גדול דכתיב דאחרי רבים להטות לאמור שהוא באמת כן אם כן בשלמא אם יש לברר המיעוט מתוך הרוב שפיר אמרי' היכא דאיכא לברורי מבררי' אבל כאן בדיינים הלא אם לא יהיה בעיר הזאת עוד לומדי תורה היינו אמרי' לילך אחר משפט שני דיינים כי המה הרוב א"כ שפיר גזרתם אשר פיהם קבעו שראובן חייב לשלם איך נקבץ עכשיו רוב לומדי העיר אשר נמצא בתוכה ולעשות עליונים למטה ותחתונים למעלה שממיעוט יצמיח רוב ומהרוב מיעוט וע"כ שהרוב אשר הי' אתמול טעה ומחליטין עכשיו ומיד כאשר פי הרוב קבעו ונשאר דהאמת עם הרוב ומה לנו שהוא משפט יתומים עפ"י אפטרופס תורה אחת יהי' לכל בני ישראל והבן זה

ואוסיף נופך דבכ"מ איכא לברורי מבררי' דאמרי' כבר הוברר אי כלפי שמיא הבהמה הוא טריפה או השוחט לא יודע לשחוט או הבית אינו בדוק או הציצית פסולין וכדומה וצריך לברר הדבר גם לפנינו אבל בדיינים כ"ז שלא נקראו לומדי העיר ולא שמעו המשפט וסברות הדיינים המחייבים וסברות מזכה לשפוט בשכלם עם מי הצדק אין תורתם שבקרבם מכרעת ומהכ"ת לברוא רוב מחדש לקרוא להם ולהגידם להם סברות וחקירות מי צוה לברוא יש מאין ודוק

ואגב גררא אזכיר שראיתי לאדמ"ו שר התורה ז"ל שם בפרט ב' הניח קו' גדולה בצ"ע מנ"ל לאשה שהלך בעלה למדינת הים ואחרי רוב שנים זנתה דקטלינן לה דלמא בנגע אמרי' רק בזמן מועט כזה מראיה ועד הסגרו לא נתקטן הנגע והגם שאחרי ב' ימים ראינו שנתקטן הנגע תלינן שנתקטנה אח"כ מעט מעט וכן הסביר החכם צבי סי' ג' א"כ מנ"ל לילך בתר חזקה לזמן מרובה שבעלה כבר נעלם מאתנו מ' שנה והביא שכבר הרגיש בזה קצת בתרה"ד סי' שמ"ט והניח הקו' בצע"ג

ואמרתי במקו"א בעז"ה דכל ענין חזקה הוא רק דתורה גילתה שמא מת לא חיישי' אי לא הי' כח חזקה בעולם אז מרגע שנעלם איש מעיני אשתו היא אינה ודאי אשת איש דשמא ביציאתו מדלתי הבית מת ותהי' אסורה לאכול בתרומה אם היא אשת כהן אבל אחרי שגילתה התורה בנגע דלא חיישי' שביציאת הכהן נתקטנה הנגע ה"ה דלא חיישי' שביציאת הבעל מדלתי ביתו הוא מת א"כ נתהוה לאמור שהאיש חי הגם שלא עומד לפנינו א"כ בכל עת ושעה וזמן שנתחיל לדון שמת אמרי' שמא מת לא חיישי' הגם שנעלם מאתנו דהא החזקנו אותו שחי הגם שלא עמד בפנינו אבל לולא שילפי' מנגע דמחזיקים הדבר בצורתו ותמונתו הגם שלא נראה לנו בעינים א"כ היינו חוששין שמת ברגע זו שנעלם מעינינו וחזקת נגע מגלה דלא חיישי' שמא מת מיד וא"כ לעולם אמרי' שמא מת לא חיישינן עיין גיטין דף כ"ח אבל אם הכהן בא לאחר ז' ימים וראה שנתקטן הנגע אמרי' שיותר מסתבר שנעשה בז' ימים אשר נאמר דנחסר הנגע ברגע שבין ראיה והסגר אבל לא נחלט שבסוף הרגע מן ז' ימים נתקטנה רק נאמר דעכ"פ לא נתקטנה בין ראיה והסגר וה"ה אם שמעינן שבעל האשה הזאת מת ולא ידענו אימתו לא נחליט שאתמול מת ונהרוג את האשה אם זנתה לפני ד' ימים יען כיון דכבר מת אפשר שמת זה זמן מרובה ולא קטלינן לה דאין ראיה מנגע דנאמר דבבטח נשאר בחזקתה לזמן מרובה אפשר דנתקטנה מיד אחרי אשר טמא הכהן ה"ה אם נשמע שמת הבעל אולי מת אחרי זמן קטן שנעלם מאתנו אבל כל זמן שלא שמענו שמת אמרי' שמא מת לא חיישי' דכבר אמרי' הגם שאינו עומד לפנינו הוא חי (ועיין ט"ז יו"ד שצ"ז) א"כ מנגע ילפי' רק כח להיות חזקה אבל העמדת חזקה היה מכח שמא מת לא חיישי' דהיא נאסרת פעם אחד בקדושי' רק מיתה מתירה ועד שתברר שמת בעלה יש לה חזקת איסור קמייתא ואם תזנה בהתראה תמות בב"ד מכח חזקת איסור שרובץ עליה ולא נפטרוה עד שיצאה מלהיות חפץ אסור ע"י גט או ע"י מיתת הבעל ודוק

נחזור לענין שאלתינו דנראה לי ברור דלא די שאין הב"ד מחויבים לעשות יתר שאת להכניס ולאסוף כל לומדי תורה אחרי שהחליטו וגמרו את הדין עפ"י רוב שני דיינים כנגד האחד אלא אפילו אסורין לעשות כן דאחרי רבים להטות ואין ב"ד בודקין אחר ב"ד מכ"ש שלא יזלזלו בעצמם ועיין רמב"ן בתורה בטעם כאשר זמם ולא כאשר עשו והרגו אין נהרגין וכאן אפילו בגמרו לבד דלא שייך בממון והצילו העדה ודוק

וחפשתי ומצאתי לאדמ"ו שר התורה בספרו שערי תורה ח"ג הנדפס מחדש בכלל ד' פ"א שעמד על חקירה הזאת למה לא נימא דאיכא לברורי בהוספת דיינים ולא מוציאין ממון עד שרוב הת"ח של העיר יסכימו על דעה אחת ותי' שני תי' (א) דרחוק דיסכימו כולם כאחד רק יהי' רוב וא"כ כיון דבסוף נסמוך ג"כ על רוב סמכי' מיד על הרוב וסיים וז"ל מיהו אף שגוף הסברה נכונה מ"מ על קו' הנ"ל יש לפקפק קצת בתי' זה עכ"ל הכוונה נ"ל דעכשיו הוא רוב לחיוב ואח"כ יוכל להיות רוב לפטור דרוב הקודם היינו דעת שני דיינים יהיו עכשיו המיעוט והמיעוט מתוסף לרוב ונסמוך על רוב אשר לא הי' בעולם (ב) אם ניחוש על שאר חכמי עיר