מחנה חיים חושן משפט חלק ב רי

מכת הארורים שבתי צבי ימח שמו וזכרו ששם מצוה לטמא את בניהם וגם העלה תי' על דעת הגאון שצעק עליו היש"ש יען דחישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשה מעלה עליו הכתוב כאלו עשה א"כ אין הפסד לקטנים ולאשה אבל מרבה עונש על האי גברא שעל ידיו נתבטלו הם ממצות יעו"ש דפח"ח ולדעתי דעת מהרש"ל בלומד התורה הוה אם תעזבנה יום אחד היינו בלי הפסד מצוה עכ"פ יהי' חסר תכלית השגה בתורה אשר אין לשער לפעמים אם הי' יודע דין זה מה פעל בו וגם להאשה היא צריכה תפילת רבים אשר ד' כביר לא ימאס ופן ואולי ע"י תפילתה ישלח ד' רוח טהרה בבעלה שישמע לקול הב"ד ודוק

ועיין ברמב"ם פ"ב מעכו"ם הל' ה' וז"ל ישראל שעבד עכו"ם הרי הוא כעכו"ם עכ"ל וכתב הראב"ד וז"ל אעפ"כ אסור לאבד ממונו בידים מידי דהוה אמסור אבל אם נשא גויה ואין לו זרע כשר ודאי מותר לאבדו בידים או ליטלו מעצמו עכ"ל וכתב עליו המגדל עוז וז"ל ומה שהתיר ראב"ד ז"ל מפני שהוא כמציל מידו והא כמה דלא נפק מינה זרע דמעלי' אלא שקשה לי הא קיי"ל עכו"ם יורש את אביו דבר תורה וכן נמי אפשר דנפיק מזרעו ומזרע דזרעו זרע דמעלי אא"כ יהיה כמשה וירא כי אין איש וכמו שדרשו רז"ל עכ"ל וק"ו לחוש על זרע מעלי' למול אותו ודוק כנלע"ד. סימן ה

שאלה שלש בנות ירשו בית ויש להם אפטרופס אשר על ידו נתגדלו ועומדות להנשא לאנשים ונתעורר משפט אחד על אביהם ששבק חיים שזה ימים רבים היה איש אחד בורח ושב כעת ובידו שטר אשר אביהם של בנות נערות הנ"ל היה שותף עמו בעסק ידוע ושיעבדו כל איש ואיש ביתו זה לזה אם יהי' הפסד וכן היה שהפסידו איזה אלפים כנודע לכל העולם והוא שילם הכל ונשאר על בית שותפו שיעבודו רק מחמת שבא עלילה עליו ברח וכאשר ישבו הב"ד על כסאות למשפט ושמעו כל הטענות משני צדדים היה שני דיינים מחייבים את הנערות לשלם ואחד הי' מזכה אותן הנערות ונגמר עפ"י רוב לחייב והאפטרופוס הנ"ל עמד אחורי דלת ושמע דברי המחויבים ודברי המזכים וכאשר התחיל הסופר לכתוב הפסק פתח האפוטרופס את הדלת ואמר רבותי אל תקצפו עלי יש לי לדבר דבר נפשי בשאלתי הלא יש בעיר הזאת עוד ה' ת"ח אשר נודעים שהמה ראוים להיות דיינים אקרא גם אותם אולי בצרופם יעלה הרוב לזכות את הנערות היתומות שישאר להם נחלת אביהם ואם גם בצרופם יהיה החוב לחייבם אז אדע כי עשיתי את שלי בכל אמצי כחי ומד' יצא הדבר שתהיו נשארו ערטלאות ונסתפקו הב"ד אם להתרצות לשאלתו או יש לחוש לזלותא דבי דינא

תשובה הדבר צריך התבוננות כי לא פורש בש"ע ומאחת נשמע שתים (א) אי הב"ד מחוייבים לשמוע אליו להאפטרופס המבקש לברר חיוב של הנערות (ב) אפילו אם אין הב"ד מחויבים לשמוע אליו אם יש רשות בידם לשמוע לאפטרופס או יש לחוש על זילותא דבי דינא וד' יאיר עיני לברר הלכה לאמיתיות של תורה

הנה לפום רהיטא יפלא הלא אפילו באיסורין קיי"ל אין סומכין על רוב או חזקה היכא דאיכא לברורי כמבואר בכמה דוכתי בש"ע ולמה לא נאמר גם בדיני ממונות כן בשלמא אם ישבו ב"ד של שלשה וגמרו כולם יחד הן לזכות או לחיוב לא צריכין לקרוא עוד ללומדי תורה אשר יבינו משפע יען דתורה אמרה שאפילו יחיד מומחה יוכל לעשות משפט אבל אם שנים אמרו לחייב שראובן מחויב לשלם לשמעון ואחד מזכה לראובן דנגמר עפ"י רוב נימא דצריכין לקרוא לשאר דיינים דהיכא דאיכא לברורי מבררינן וצע"ג

ונלענ"ד סברה אחת בשלמא במקום דיש מיעוט בפני עצמו ורוב בפני עצמו כגון רוב שוחטים מומחים ומיעוט אינם מומחים או רוב בהמות כשירות ומיעוט טריפות או באבידה שיש בה סימן ורוב נכרים ומיעוט ישראלים או רוב בתים בדוקים בי"ג ומיעוט אינם בדוקים וכדומה ועל דבר ידוע האדם מסופק אם זה הוא מן הרוב או מן המיעוט אז אם אי אפשר לברר תלינן לומר שהוא מן הרוב דאחרי רבים להטות ואם אפשר לברר צריך לברר אולי יהי' נגלה לו שזה היה מן המיעוט שאסור עליו ולא נגרע בזה הרוב דגם עכשיו אמרי' שרוב המצויים אצל שחיטה מומחים או רוב בהמות כשירות או רוב אבידות מן הגוים או רוב בתים בדוקים מחמץ והבירור פועל לדעת שזה הדבר או החפץ היה מן המיעוט אשר ידענו שיש בעולם ולכן היכא דאיכא לברורי לברר פסולת מן הטוב מבררים שזה הדבר או החפץ הי' בכלל הרוב כי הרוב נשאר בשאר דברים או חפצים ודוק

אמנם בדיינים אם נוסף עוד כל לומדי העיר ויאמרו דעותיהם כדברי הדיין האחד אשר אמר מתחלה שראובן פטור מלשלם ויהיה הוא וחבריו הרוב ושנים הדיינים אשר היו מתחילה הרוב יהי' המיעוט ונחליט שראובן פטור מלשלם דאחרי רבים להטות א"כ גם אחרי הבירור אין פוסקין כמיעוט אלא כהרוב ומה דלא פסקי' כהשני הדיינים היינו טעמא דנעשים מיעוט אם כן אין זה בגדר איכא לברורי דשם מבררי' שזה הדבר או החפץ היה מן המיעוט והרוב נשאר על מעמדו אבל לעשות מן הרוב מיעוט אין זה בגדר דאיכא לברורי היינו בורר פסולת מן האוכל וכאן מבררים שהפסולת הוא האוכל והאוכל נעשה פסולת אין זה בורר אלא התהפכות מאשר דמינו שפעלנו לעשות מהרוב מיעוט אם כן עקרנו הרוב הקדום והתורה אמרה אחרי רבים להטות על כרחך צריך להיות דהרוב הוא אמת ואי לא היה בעיר עוד לומדים היינו עושים כאשר פסקו הרוב ואיך נעשים עכשיו הוספת דיינים יען שנמצאו כאן עוד לומדים ופן יהיה נעשה מהרוב של עכשיו מיעוט אשר יבוטל דעותיהם דנאמר דהאמת עם הרוב החדש וא"כ היה הרוב דמקודם אינו אמת הוה התהפכות לעשות מן אמת שקר והבן כי עמוק בעזה"י

ואין להשיב אם כן למה אמרי' בחזקה היכא דאיכא לברורי מבררי' הלא שם יהי' נגלה ע"י בירור דחזקה אינו אמת דהא בלא בדיקה הי' אמרי' למשל דציצית כשירים או המקוה כשירה או הסכין כשר וכדומה ואעפ"כ הדין דצריך לברר אולי הוא אסור א"כ ע"י בירור אנו מכחישין כח פמליא של חזקה וצע"ג

אמנם אחר העיון נכון הדבר ואקדים מרגליות השכל משר התורה ה"ה אדמ"ו הגאון ז"ל בספרו הגדול שערי תורה ח"ב כלל א' פרט ב' דביאר לשון חכמז"ל דאמרו בחולין דף י"א מנ"ל דאוקי מילתא אחזקה ואצל רוב אמרו מנ"ל דאזלינן בתר רובא למה שינו הלשון ולא אמרו ג"כ מנ"ל