מחנה חיים חושן משפט חלק ב רט

ועמל ר"ע בעבורו ומל אותו הבן וקרבו לתורה ודוק (ואין להשיב דאין למדין הלכה מאגדה עיין תוי"ט ברכות פ"ה ועיין נב"י מהד"ת יו"ד סי' קס"א שאם המדרש מספר מעשה מישראל למדין ממנו וראי' דלמדו הפוסקים דין ממה שספר המן למלך ודוק)

ובזה יש מקום לתרץ דברי רמ"א ביו"ד סי' של"ד סעיף ו' שכתב וז"ל ויש רשות לב"ד להחמיר עליו שלא ימולו בניו ושלא יקבר אם ימות עכ"ל וכתב הש"ך בס"ק כ' וז"ל שלא למולו צ"ע דהא כבר כתבו המחבר בסעיף י' עכ"ל ולפי מש"כ שם בסעיף י' כתב המחבר וז"ל אם ראו ב"ד לנדות שלא יזמן בג' ולא יתפלל בעשרה ולא יקברו לו מת ולא ימולו לו בן רשאין הם עכ"ל היינו כל זמן שהוא חי לא יקברו נו בן ולא ימולו לו בן דוגמא שלא יזמן בג' ולא יתפלל בעשרה דקאי עליו על המנודה כך לא ימולו ולא יקברו לו בן דבחיותו מוטל עליו מצות מילה ומצות קבורה והוא רשע ולא יעזור לו איש מישראל אבל אם כבר הוא מת ונולד לו בן אחרי מיתתו או מת לו בן אחרי מיתתו צריכין הב"ד למולו ולקברו הוא שלא יוכל הב"ד לגזור שגם אחרי מות רשע יכינו לבניו מטבח בעון אבות קמ"ל הרמ"א שיש רשות ביד הב"ד להחמיר עליו שלא ימולו בניו ולא יקברו אם ימות הגם שכבר מת האב אעפ"כ לא ימולו בניו אחרי מותו וגם לא יקברו אפי' ימותו הבנים אחרי מותו לכן השמיע רמ"א דיכולין להחמיר עליו ועיין בהגהת רמ"א א"ע סי' קנ"ז משמע כן שלא יקברו לו בניו רק שם איירי שהוא חי וכופין אותו לגרש והוסיף רמ"א שיוכלו להחמיר גם על אחרי מותו אבל ברמב"ן שהובא בב"י כתב ולא ימולו בן משמע בחייו דווקא א"כ מנ"ל לרמ"א לחדש שיוכלו הב"ד להחמיר שגם אחרי מותו לא ימולו ולא יקברו בניו וצע"ג

ושבתי וראיתי שגם ממדרש שהבאתי אין ראי' דשאני התם שנמנעו בני ישראל מעצמם ולא מלו הבן רשע כי זרו רשעים מרחם אבל לא הי' ציווי ב"ד שלא למולו את בן הרשע כי הלא לפעמים תחת הסרפד יעלה הדס רק המון בני ישראל הדרים בעיר הזאת הי' מונעים למולו פן ימות ע"י מילה ותעולל אמו אשר היתה חבור לרשע לאמור אתם המיתם אותו אבל מנ"ל שיוכלו לעכב מילת בן רשע בעבור אביו ולגזור בחיי רשע שלא ימולו בניו גם אחרי מותו הגם דהקטן אינו בר חיוב מצות ולכשיגדל ימול את עצמו בכל זאת למה נבטל מצות עשה המוטל על כל בני ישראל והגם שיכולין לעקור מ"ע בשב ואל תעשה כדי לגדור גדר מכל מקום רחוק הוא לאמור כן שיתבטלו עשה דרבים דהא מצוה למול היתום מונח על כל איש ואיש מישראל ודוק

וכן משמע מדברי ט"ז שם סי' של"ד ס"ק ג' שמביא בשם מהרש"ל הטעם דגזרו שלא למול ולא לקבור יען דעיקר המצוה מונח על האב וכופין אותו עד שיעשה תשובה וימולו אח"כ או יקברו אח"כ יעו"ש וא"כ לאחר מות הרשע שמונח המצוה על הב"ד וגם אם ימתינו עד שיגדל וימול עצמו נתבטל לגמרי המצוה אשר הי' מוטלת על הב"ד א"כ מהכ"ת שנבטל מהב"ד ומכל ישראל המצוה והגם לדברי ט"ז שהתפלא על הדין שלא לקבור בניו שקשה מה חטא נפש המת ותי' דהגאון איירי בבנים קטנים שמתו שאין לעצמן זכות אלא תלוים ועומדים בזכות אביהם לכן מעכבים אותם אפי' מבית הספר יעו"ש קשה הא יש חיוב על הב"ד שילמדו לבני ישראל הקטנים תורה ואעפ"כ מבטלים למגדר מילתא וה"ה שמבטלים מצות מילה אשר מונח על הב"ד בכל זאת נ"ל דט"ז חידש רק זאת כל זמן שהוא חי ועומד במרדו אז עושין כן עם בנים הקטנים שלו כדי ליסרו ויעשה תשובה אבל אם מת ברשעתו ואין תקוה עוד מהכ"ת שיבטל מ"ע שמונח על הב"ד ועל כל איש מישראל ודוק

הן אמת שדברי מהרש"ל שמחדש שאסור לבטל בני הרשע מת"ת יען דהיא מצוה עוברת אם תעזבני יום יומים אעזבך אבל למול ולקבור יש זמן אחר שיעשה תשובה יעו"ש הדבר פלא בעיני הלא עכ"פ יהי' בטל מ"ע של ביום השמיני וכן מ"ע כי קבור תקברנו ביום ההוא והגם שהוא מונח עיקרו על האב עכ"פ הוה מצוה עוברת ומה הבדל יש בין מ"ע של ת"ת ולמדתם את בניכם או ביום השמיני ימול בשר ערלתו או של קבור תקברנו ביום ההוא הלא כל הג' מ"ע המה מצות עוברות ונ"ל דסובר דבמילה וקבורה דאי אפשר למול ולקבור אלא פ"א א"כ שורש המצוה יש לו תשלומין אח"כ והמצוה לא נתבטל רק שלא נעשה ביום המיועד אבל ת"ת אשר יש מצוה כל יום בפני עצמו ואי אפשר לו בתשלומין שאם יעשה תשובה וילמד הבן אח"כ הוא מצות יום ביומו אבל אי אפשר לשלם בזה מה שלא למד מאתמול דהא יום אתמול כבר עבר שלא למד ומה שילמוד היום הוא בעבור חיוב של אותו היום ודוק

וסעד לזה מדברי תה"ד שפסק אם אין שהות למול ולקרוא המגילה מגילה קודם ומילה נדחית ובמג"א סי' תרפ"ז ס"ק ה' מביא טעם בשם כ"ה דיכול למול בתשיעי יעו"ש וקשה הא נתבטל מ"ע של וביום השמיני ימול ולפמ"ש דשם יש ביטול מ"ע על שלא נעשה המצוה בזמן המיועד לה אבל עיקר המצוה יעשה בתשיעי ומגילה יתבטל לגמרי כי אין זמנה רק ביום ההוא ודוק

ולחקירת הט"ז שיש הבדל שדעת הגאון דווקא על הקטנים יש למנוע יען של עצמן אין להם זכות רק תלוי' בזכות אביהן יש ראי' מדברי הרמב"ם פ"ו מהל' תשובה שבנים הקטנים הם קנינו של אדם ועיין בסדר המשנה שהביא ראי' מספרי יעו"ש והאריך בזה ליישב דעת רמב"ם ורמב"ן שפסקו בעיר נדחת להמית הקטנים ופר"ח צעק שזה שגיאה להמית קטנים והגאון מצדיק דבריו יעו"ש וה"ה צדקו דברי ט"ז למנוע כל המצות מהקטנים וא"כ אם מת אביהם דפקע ממנו כל קנין ממון עיין רש"י גיטין דף ט' ועיין נדרים דף מ"ז דגם ירושה בא רק מהקב"ה להיורשים דבמיתה פקע ממנו כל קנינים א"כ אין תלוים עוד באביהם המת אלא הקב"ה הוא אבי יתומים א"כ בודאי לא ימנעו מהם שום זכות מצוה אשר מגין עליהם ומה אם קטן עובר עבירה הוא פגם לפניו ועיין במג"א שמ"ג לענין אם הזיק בקטנותו מכ"ש שיש זכות במקצת אם עוסק בקטנותו במצות ת"ת ומעוטר במצות מילה כמובן ודוק

סוף דבר הכל נשמע שנראה לי שאין כח ב"ד יפה לעשות למגדר מילתא שלא למול את בן הרשע אחרי מות אביו כי אז פקע קנינו ולא ישא הבן בעון האב להיות בלי מצות מילה עד שיגדל וימול את עצמו כנלענ"ד

וכמוצא שלל רב שמחתי כאשר ראיתי שהגאון ר' ברוך פרענקעל ז"ל בהגהותיו ביו"ד סי' של"ד הביא בשם תשובת אלפס שלא נכון לנדות שלא למול בניו ואפי' עשו זאת לא מהני דאין כח לב"ד לעשות יעו"ש וא"כ בודאי שאין כח ב"ד לעשות שלא ימולו בניו אחרי מותו אפי' ודוק וגם הלום מצאתי לאדמ"ו ז"ל בספרו חת"ס ביו"ד סי' שכ"ב שהאריך בהבדל בין להציל קטנים מבעל עבירה או קטנים