מחנה חיים חושן משפט חלק ב רח

ונסתפקתי בחדושי זה שנים רבות בדין ירושלמי תנו לנו נפש אחד עיין רמב"ם פ"ה מהל' יסה"ת דאסור חוץ כעין שבע בן בכרי עיין בכ"מ דאמרי' מאי חזית דדמך סומק טפי אבל אם השונא מבקש שיותן לו איש שהוא בלא"ה טריפה ולא יחי' י"ב חדשים דהוה כגברא קטילא אם נותנים לו או נימא דגמ' לא אמר מאי חזית דחיתך סומק טפי רק דדמך סומק דעכ"פ אסור לישראל לעשות שפיכות דמים וצע"ג

ואודות אשר חקרתי על אדמ"ו סי' קע"ד שחקר שאין הב"ד מחויבים לדרוש אחר עושי רשעה הגם שהעדים מחויבים לבוא לב"ד אבל הב"ד אין צריכים לדרוש עדים והי' פלא בעיני מרש"י יבמות דף פ"ח דאמרו דפנו שהב"ד חוקרים למצוא עדים וחקרתי שאני מצות כהונה שמוטל על כל איש ואיש מישראל לקדשו והוספת שא"כ יהי' מצוה על כל עבירות דהא מצות עשה ובערת הרע ג"כ מונח על כל איש ישראל רק כל זמן שלא נגמר קבלת עדות נא חל מ"ע ובערת הרע יישר כחך וחילך לאורייתא כי הוא נכון

לדעתי מ"ע ובערת הרע מישראל העיקר דדוקא לקיים מצות מיתה במי שעבר עבירה שחייב עליו איזה מיתה בעולם שאז אנו מבערין הגוף לגמרי מן העולם (כמו ובער בשדה אחר ביעור חמץ בערתם את הכרם בערתי הקדש מן הבית שמוציאו מגבולו ומרשותו) אבל להפריש מאיסור אין בכלל ובערת הרע מישראל דהוא רק מצות ערבות או מצות השופטים ועיין בשרשים בספר המצות שורש חמישי בפלוגתא דרמב"ן ומגילת אסתר באות ט' ותמצא נחת רוח בחקירה תחת איזה סוג נכנס לגרש זונה מכהן הרמב"ן סובר מדכתיב ולא תחטיא הארץ ומג"א חולק דמיתה ומלקות הוצרך צווי אחר ודוק

ובזה יש די להשיב על מה שהארכת בפלפול נגדי שאמרתי כל זמן שלא תבעו אינו מחויב עד להעיד ופלפלת עמי שזה דווקא שאינו עובר בלאו אבל מ"ע של ובערת הרע יש על מי שיודע לבער ולא יבוא להעיד ולכן אמרו בפסחים דף קי"ג שהקב"ה שונא למי שיודע עדות בחבירו ולא מעיד לו ומפני שעובר על מ"ע שנאו הקב"ה והסברת דלכן מביא מרן חת"ס ז"ל בסי' קע"ד שני ראי' שעדים מחויבים לבוא בעצמם לב"ד מחולין בעוף שהרג את הנפש ומפסחים דף קי"ג דדלמא דווקא במזיק לבריות ברציחה שם יש מצוה להעיד ולבער הרע אבל ברע לשמים אינו חל ובערת הרע חוץ אם נגמר דינו למיתה וברח אבל לבוא להעיד עליו לבוא ע"כ לבערו אין חיוב לכן הביא אדמ"ו גם ראי' מפסחים דשם לא איירי ברציחה ובמזיק והארכת בזה מאוד

ובלבי לא כן הדבר אם יהי' מ"ע לבוא להעיד מהכ"ת צריך לספר שהקב"ה שונא מי שמבטל מ"ע מדאמרי' ג' דברים הקב"ה שונאו ע"כ היא ממידת זהירות ולא ממי שבטל מ"ע וגם זאת אטו במי שיודע עדות בחבירו ואינו מעיד לו הוה דווקא להפריש אדם מעבירה גם בירושה המונח ואין הב"ד יודעים היורש והוא יכול להעיד שהוא היורש ג"כ הקב"ה שונא אם לא יבוא להעיד לו ולדעתי שהוא בכלל ואהבת לרעך כמוך או אם שמע לעז על חבירו והוא יכול להעיד שהוא אי נקי הוא בכלל לא תעמוד על דם רעך כדדרשו בספרי והכל ענף מן סוג מצוה אבל לא מגיע למ"ע ובערת הרע כי שם קאי על מי שמחויב מיתה דווקא ולבערו מן העולם להבדילו מן כלל ישראל ועיין במג"א שורש י"ד בעוף שהרג את הנפש אין חיוב על הב"ד כלל רק על איש הרואה ודוק

ונ"ל גם לאדמ"ו ז"ל דאין חיוב על הב"ד לחקור ולדרוש אחרי עדים היינו כנגד איש ואשה פרטי אבל על הכלל צריכין לפקוד פקידים ועי' בהל' יו"ט ברמב"ם דמעמידים שומרים בגנות ופרדסים היינו שלא יבוא העם לחטוא אבל לדרוש אחרי גוף פרטי אם לא עבר אין חיוב על הב"ד כנלענ"ד בעזה"י

אהובי אחי נ"י עשיתי כאשר צוית עלי להודיעך מחשבותי על כל פרט ופרע ואשר תבחר תקרב אליך בימין כאשר נתנה התורה בימין דכתיב מימינו אש דת למו וכאשר קבלתי דבריך בימיני הדש"ת. סימן ד

שאלה אם דיינא קרתא רשאין לגדור גדר על איש רשע אינו שומע לדין תורה ועובר עבירות חמורות ביד רמה וגם מזיק רבים בהשגות גבול לנדות אותו שאם לא יסור מדרכיו אחר שהתרו בו אם יולדו לו בנים אסור לשום מוהל לימול אותם אפי' אם ימות הרשע אעפ"כ לא יכנסו זרעו לבריתו של אברהם אבינו שראו הב"ד שיכינו בזה מטבח לבנים בעון אבותם וכל ישראל ישמעו ויראו ולא יזידון עוד

תשובה אם אמנם גדולה מצות מילה כנודע מחכז"ל וגם אם האב אינו רוצה למול את בנו חל החיוב על הב"ד שהם ימולו כל זכר בישראל עיין רמב"ם פ"א מהל' מילה ועיין ברמ"א יו"ד סו' רס"א בכל זה כח ב"ד יפה לגדור גדר לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה להיות אות לבני מרי ולא יוסיפו בני עולה לענות ולהזיק אלפים מישראל ועיין בח"מ ברמ"א סי' י"א מי שאומר שאינו חושש על גזירות ב"ד מנדין אותו יעו"ש

וראיה לדבר מצאתי מן מדרש עשרת הדברות הובא בילקוט אליעזר אשר חיבר אחי היקר נ"י שמביא בערך בנים מדרש משם וז"ל פ"א הי' רע"ק מהלך בדרך ומצא אדם אחד שהי' מכוער ביותר והי' נושא משאוי גדול של עצים וכו' א"ל רע"ק משביע אנו אותך שתאמר אם אתה בן אדם או שד א"ל רבי אדם הייתי וכבר נפטרתי מעולם ובכל יום ויום אני מביא משאוי כזה ומכניס אותי בתוכו ושורפין אותי בתוכו ג"פ ביום א"ל רע"ק מה עשית שעושין לך כך א"ל באתי על נערה מאורסה ביו"כ א"ל בני שמעת אם יש לך שום תקנה באותו עולם א"ל כך שמעתי שבזמן שיעלה בני לספר תורה ויאמר ברוך ד' המבורך מוציאין אותי מגיהנם ומכניסין אותי לג"ע א"ל רע"ק הנחת אשה או בן א"ל בן אחד נולד לי לאחר מיתתי ונמנעו ישראל למולו מיד כתב רע"ק שמו ושם עירו עכ"ל יעו"ש עד שלקח רע"ק הבן ומל אותו

מזה נראה דנהגו בני ישראל למנוע עצמם שלא למול בן רשע מפורסם אפי' אם נולד לו זרע אחרי מותו והלא ביתום מוטל מצות מילה על הב"ד ועל כל אחד ואחד מישראל עיין בט"ז ביו"ד סי' כ"ח ובתב"ש שם היטב ומהכ"ת שנמנעו ישראל מלמולו לקיים מ"ע שמוטל עליהם אלא משמע שלמגדר מילתא יכולין לעקור מ"ע בשב ואל תעשה שלא למול זרע רשע אפי' אחר מות הרשע למען שלא יהי' גואל לפדותו משחת רק ר"ע חמל עליו יען כי סיפר לו ששמע אם יהי' לו בן מברך על התורה יוצל הוא האות שחפץ ד' שיהי' לו גאולה