מחנה חיים חושן משפט חלק ב רז

שהרג את הנפש ושם מצאתי שהרגיש המג"א שבגמרא סנהדרין דף ע"ח בטריפה שהרג מביאים הפסוק ובערת הרע יעו"ש כנלענ"ד בעזה"י

וראיתי שהצעת לפני קו' גדולה על הגמ' סנהדרין דף מ"ה דשמואל אמר נקטעו יד העדים פטור דכתיב יד העדים תהיה בו ופריך הגמרא אלא מעתה גידמין דמעיקרא הכא נמי דפסולי וכתב רש"י בד"ה גידמין וז"ל וא"כ נימא עדי גידמין פסולין עכ"ל והקשית דלמא אשמועי' שמואל רבותא לא מיבעי נקטעו מקודם לא מקבלין עדות דהא אי אפשר לקיים בו יד עדים וכי תימא דיש מצות עשה ובערת הרע זה אינו דכיון דלא מקבלים עדים וידענו שהוא חייב מיתה לא חל מצות עשה של ובערת הרע דמי יימר שהוא עושה רע בישראל אבל אם כבר קבלנו העדות וידענו שחיוב מיתה הו"א דנמית אותו משום ובערת הרע קמ"ל דבעינן קרא כדכתיב והוא קו' גדולה

ונלענ"ד לתרץ בעזה"י דהא גופיה קשה למה לא נמית אותו עכ"פ באיזה מיתה משום ובערת הרע (ולפמ"ש למעלה כיון שרצה לקבל מיתתו אשר חייב אותו התורה א"כ ליכא מ"ע של ובערת הרע רק חיוב מיתה ע"י עדים יען שחילל שבת או בועל אשת איש וכדומה והא עדים אין להם יד ובערת הרע ליכא) ונלענ"ד להמתיק בלא"ה בעזה"י

ואקדים דנאמנות העדים הוא חק מחקי התורה דשני עדים נאמנים על צדיק מפורסם אפילו ועיין בירושלמי מעשה ששני אנשים העידו על חסיד שבעל כלב והמעשה היה בהפך והרגו דוד ועל זה אמר "ומיד כלב יחידתי" ועיין רמב"ם בהל' יסה"ת דנאמנות עדים מכח חזקת כשרות הבא מרוב ישראל כשירים לא יעידו שקר ועיין ברבינו בחיי פ' שופטים כלל גדול שהוא חק התורה וחכז"ל אמרו כאשר זמם ולא כאשר עשה הרגו אין נהרגין והוא פלא גדול וכ' הרמב"ן פ' שופטים על פסוק כאשר זמם וז"ל ולא כאשר עשה מכאן אמרו הרגו אין נהרגין לשון רש"י מדברי רבותינו והטעם בזה כי משפט העדים המוזמים בגזירת השליט שהם שנים ושנים והנה כאשר יבואו שנים ויעידו על ראובן שהרג את הנפש ויבואו שנים אחרים ויזימו אותם מעדותן צוה הכתוב שיהרגו כי בזכותו של ראובן שהיה נקי וצדיק בא המעשה הזה אלו היה רשע בן מות לא הצילו השם מיד ב"ד כאשר אמר כי לא אצדיק רשע אבל אם נהרג ראובן נחשב שהיה אמת כל אשר העידו עליו ראשונים כי הוא בעונו מת ואלו הי' צדיק לא יעזבנו ד' בידם כמש"ה ד' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו ועוד שלא יתן ד' השופטים הצדיקים העומדים לפניו לשפוך דם נקי כי המשפט לאלקים הוא ובקרב אלקים ישפט והנה כל זה מעלה גדולה בשופטי וישראל בהבטחה שהקב"ה מסכים על ידם ועמהם בדבר המשפט וזה טעם ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ד' כי לפני ד' הם עומדים בבואם לפני הכהנים והשופטים והוא ינחם בדרך אמת עכ"ל הזהב היקר מפז

ולפ"ז אני אומר אם נקטעו ידי עדים אחר שנגמר דינו הוא האות בכפלים שמאת ד' היתה זאת שהאיש אשר העידו עליו העדים הוא נקי וצדיק אין לאיש משפט מות וחפץ הקב"ה להצילו מרדת שחת וגם חפץ הקב"ה להציל הב"ד שלא ישפכו דם נקי חנם ולכן שלח הקב"ה עזרו שנקטעו יד העדים אשר עליהם מוטל לשלוח יד מראשון לשפוך דמו של האיש למען לא ישלחו רשעים בעולתה ידיהם ונתקיים ד' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו ואיך נאמר דעכ"פ נמית אותו משום ובערת הרע מקרבך הלא נותן אות משמים כי הוא איש נקי איזה נקי אבד ופטור לגמרי אבל ברוצח דאין קפידה דדווקא יד עדים תהיה בו בראשונה להמיתו א"כ אין אות ומופת יען שנקטעו ידי עדים על כרחך האיש צדיק תמים יען שהקב"ה הסיר ידי העדים כי הלא העדים הווין רק כאיש אחר ואטו אם יש להמית רוצח בישראל ונקטעו שני אנשים ידם יהיה אות שרוצח הוא נקי והבן זה

אך כל זה אם נעשה השתנות בין העדות לבין המיתה הוא אות שהקב"ה בא להציל האיש מיד עדים רשעים אשר זממו לשפוך דמו בידם אבל אם היו גידמים מעיקרא ולא היה מתחילה עדותם על דעת לשפוך דמו בידם וגם לא נעשה שום השתנות בין שעת הגדת עדות ובין שעת גמר מיתתו א"כ קשה מהכ"ת שלא לקבל עדותם כדי לקיים ובערת הרע א"כ היה לשמואל לומר גידמין פסולין להשמיע דלא מקבלין עדות אפילו לקיים ובערת הרע אלא פשיטא דגידמין באמת כשרים לעדות ודוק כי נכון בעזה"י

וראיתי שהפלאת עלי שהשגתי במכתבי בד"ה וראיתי שלא איכפת לן אם העדים ראשונים קרובים לב"ד השני כיון דעדים המעידים לפניהם אינם קרובים וכתבת להפליא הלא כפי דברי תוי"ט הוה הטעם להגיד העדים ראשונים כדי להכחישם ולהזימם ואם ישמעו הב"ד השני כי העדים ראשונים קרובים לא יקבלו הזמה עליהם עכ"ד לדעתי שם הוה מכח זה דעדות שאי אתה יכול להזימה והרבוי מקרא הוא דווקא אם עדים המעידים עכשיו הוה עדות שלא יקבלו הזמה עליהם דהא הם קרוביהם אבל כאן עדים המעידים לפניהם שנגמר הדין המה אינם קרובים ויוכלו לקבל הזמה עליהם רק לחשוד אותם שלא יחפצו לקבל הזמה עליהם או להכחישם אפי' שלא בפניהם כדי שלא לפסול קרוביהם מעדות ויבחרו ח"ו לשפוך דמי נקי חנם לא שמעתי חס ליה לב"ד ישראל לעשות כן אקוה שתודה לי בזה

גם מה שאמרתי דסמכי' על רוב העולם שאינם קרובים וכאן לא שייך והצילו העדה כיון שכבר נגמר דינו וכתבת על זה הלא אפי' ב"ד ראשון אשר גמרו דינו אם יחפצו להמיתו יעיינו בזכותו כמבואר ברמב"ם אחי נ"י הלא כתבתי לחוש על פן ואולי המה ממיעוט קרובים והמ"ע לקיים ושפטו העדה והצילו העדה נאמר על שעה שגומרין אותו למיתה דבשעה ששפטו העדה צריך והצילו העדה אבל אם כבר נשפט עליו מהכ"ת להציל אותו עוד בחששות כנ"ל הלא אין כאן שפיטת עדה כנלענ"ד נכון בעזה"י

מה שהערות אם יש להב"ד להרוג טריפה אם שייך בו ושפטו והצילו העדה או לא כיון דבלא"ה טריפה הוה לא צריך כולו האי עכ"ד הגם דלא משכחת להרוג אותו ע"י עדים דהוה עדות שאאי"ל עכ"פ בב"ד רואין אותו ומקיימין בו ובערת הרע אי צריכין לקיים חוקת הב"ד בגומרין מיתה ע"י ותלי' במה שהערותי מכבר ודוק ונ"ל בודאי בשבת מחללין עליו את השבת כי כתיב ושמרו בני ישראל את השבת מוטב שיחלל שבת אחד כדי לשמור שבתות הרבה וקשה קצת דביומא [פ"ה ע"ב] אמר שמואל עדיפא דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם ולפ"ז דלמא דווקא אם אינה טריפה שאפשר לקיים וחי בהם אבל אם עכ"פ טריפה דהוה כגברא קטילא מנ"ל שמותר לחלל עליו את השבת וא"כ מאי עדיפותא דרש דשמואל ואולי וחי בהם שמצות יגרום לו חיות להאריך ימים ולא שיגרמו קיצור ימים ח"ו ודוק.