מחנה חיים חושן משפט חלק ב רו

אהובי אחי נ"י אודיעך דעתי בפי' הבנת הגמ' והרמב"ם כי יש ב' אופנים בעדים (א) דהעידו העדים ועדותם בב"ד כדת המבואר בגמרא וברמב"ם בהלכות סנהדרין פי"ב ואח"כ הוה הדין כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והלכו להם העדים ולא המתינו כלל לדעת מה יעשה בו אם לחיוב או לזכות (ב) שהיו העדים שם ושמעו גמר דין שיצא האיש חייב בב"ד א"כ הם העדים אשר העידו עליו על העבירה הם שמעו שנגמר דינו בב"ד ההוא אשר העידו שם כמובן וא"כ בשאר חייבי מיתות דהוה הדין דהעדים יתחילו להמית אותו עיין רמב"ם פי"ג מהלכות סנהדרין הלכה א' וז"ל ועדיו הם ההורגים אותו בכל מיתה שיתחייב בהם עכ"ל אם שמעו מהב"ד שהעידו עליו שנגמר דינו למיתה אז יוכלו להמית אותו לקיים יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו אבל אם הם לא שמעו גמר דין רק עכשיו באו שנים אחרים ומעידים שפלוני נגמר דינו בב"ד של פלוני והן הן העדים אשר מעידין שהמה העידו עליו בב"ד פלוני רק לא שמעו גמר דין כי ברח הרוצח ולא באו שהב"ד יעשה כרוז מרוכב על סוס ושנים אחרים היו אז בב"ד ושמעו גמר דין א"כ יומת הרוצח בב"ד אחר על פי עדות השנים שמעידין על גמר דין אבל אין כאן מקום שהעדים יתנו יד בראשונה להמיתו דהא הם לא שמעו גמר דין אבל בשאר מיתות ב"ד צריכין דווקא יד העדים תהיה בו בראשונה אז צריכין לבוא אותן עדים עצמם אשר העידו על העבירה המה בעצמם מחויבים לומר שנגמר דינו בב"ד פלוני להמיתו דאם לא ידעו מגמר דין איך יהי' המה יד העדים בו להמיתו הא לא שמעו הגמר דין מפי הב"ד אשר העידו עליו ובזה מדויק לשון הרמב"ם בפי"ג הל' ז' שמתחילה כתב ברוצח מהני ששנים מעידים המה שמעו שנגמר דינו בב"ד פלוני ופלוני ופלוני עדיו הגם שהעדים שהעידו לא ידעו שנגמר דינו בב"ד פלוני אבל בשאר חייבי מיתות כתב וז"ל עד שיבואו עדיו הראשונים ויעידו שנגמר דינו ויהרגהו עכ"ל ודוק ומיושב קושיות שלך דידעו שצריכין להיות שם אבל לא ידעו שנגמר דינו רק שנים אחרים מעידין שנגמר דינו בב"ד פלוני א"כ הוה כאלו נקטעו יד העדים ומשני שהן הן עדיו שהעידו דאמרו שנגמר גם דינו ודוק

ומה שהפלאת למה מקפיד הרמב"ם שעדים שהעידו צריכים להיות באים עכשיו לאמור שנגמר הדין הלא די שאותן עדים שהעידו המה שם ויקיימו יד העדים תהיה בו וצע"ג לפמ"ש י"ל כיון דהם לא שמעו הגמר דין ע"י עדותם מפי הב"ד אין עליהם המצוה יד העדים תהי' בו בראשונה כיון שלא ידעו שנגמר דינו כי אם מפי העדים אשר מעידים עכשיו שהוא בן מות לכן הצריך הרמב"ם שהם בעצמם יעידו שנגמר בב"ד אשר העידו עליו ודוק

ויש לי להעיר עוד דאם לא ידעו המה שנגמר דינו בב"ד פלוני רק כת אחרת מעידים אם כן בשאר חייבי מיתות דצריך דווקא יד העדים תהיה בו א"כ הוה כל כת עדים עדות על חצי דבר דזה מעידים על שנגמר דינו בעבור עבירה פלונית וכת אחרת מעידים שהמה עדים שעשה עבירה פלונית שיהרגו אותו דלולא הם אין איש רשאי להרגו והתורה אמרה עפ"י שנים יקום דבר כולו היינו העדות המיתה דהוה גם עידי עבירה ביחד דבר שלם ולא חצי דבר אבל ברוצח דלא צריך יד העדים דווקא אם כן אותן שמעידים שנגמר דינו בב"ד פלוני הוה דבר שלם ועיין תוספות גיטין דף ס"ג ובפנ"י בסוגיא דשליש

והערה שלך אם היו כמה עדים ונקטעו ידם ונשארו שנים מהם שלא נקטעו ידם אי ממיתין אותו דהא יש שני עדים שלא נקטעו וגם אי נימא כל העדים צריכין להיות ליתן ידם בו והוא הערה נאותה נ"ל מדכתיב יד העדים ולא כתיב יד עדים משמע כל שהעידו עליו אפילו הי' עשרה צריכין ליתן בו יד דכתיב העדים ה' הידיעה והקיש הכתוב שלושה לשנים תרי כמאה ומאה כתרי ועיין סנהדרין דף כ"ז בתוס' ובמשנה במכות הנטפל לעבירה והנטפל למצוה ועיין בתוי"ט ודוק

וכן מה שהערות דלו יהיה דב"ד הורגין משום ובערת הרע עכ"פ צריך אותו ב"ד לישב עליו בדין ולא להרגו מבלי לדון עליו וכתבת לעיין בריטב"א ד' י"ב אין מדברי הריטב"א הכרח שצריכין הדינים והחוקים כאלו ב"ד ידון איש במיתה שחקקה לו התורה אבל עיין סנהדרין דף י"ט בעבדא דינאי מלך שהרג נפש ואמר ר"ש בן שטח תנו עיניכם בו ונדוננו ומצאתי להגאון נב"י מהד"ת ח"מ סימן ז' פירוש שצוה ר"ש בן שטח להרגו משום ובערת הרע דבעבד א"א לקיים כאשר זמם ולא מהני בו עדים רק ראית ב"ד ולכן אמר תנו עיניכם בו ונדוננו שהם עצמם יראו ובראיה ידונו יעו"ש א"כ משמע דצריך גם משום ובערת הרע עכ"פ שאותו ב"ד ידונו הרי כדבריך אחי נ"י אך עיין רש"י שם דפי' שלא יחניפו יעו"ש אבל לדעתי שמצות השופטים בארץ לראות לבער הרעים מן הארץ והבטה שלהם גורם לבלעות הרשע התעיף עיניך בו ואיננו ולכן אמרו בסנהדרין שראו כי המה שופטי ישראל ודוק

ובתוך פלפולך הבאת לי מס' נקרא ערוך לנר (מעולם לא ראיתיו) שתי' קו' רשב"א למה צריך קרא שלא יהיה שריפת בת כהן דוחה שבת מכח עשה דוחה ל"ת הא לא הוה בעידנא ותי' הגאון ערוך לנר דבערת רע הוא מצוה דרבים ולא צריך בעידנא עכ"ד לדעתי רחוק הדבר מאוד כל זמן שהב"ד ממית אותה במיתה אשר צוה ד' לעשות על העבירה אשר עברה כי זנתה א"כ לא שייך שיש במיתתה מצות ובערת הרע הן אמת שרמב"ן בהשגותיו על הרמב"ם בשורש י"ד בספר המצות חידש דכל הממיתים נכללו בכלל ובערת הרע מקרבך בער עושי רע בישראל רק אח"כ פרט ד' סקילה או שריפה הוא חלק מהמצוה והוה כל המומתים מצוה אחת אבל לדעתי אין זה מצוה דרבים כי מצות ב"ד הוא רק אם אי אפשר להמיתו אז נעשה מצוה דרבים כמו במילה אם אין האב מל חל המצוה על כל ישראל עיון רמב"ם פ"א בכל זאת צריך במילה הטעם דהוה בעידנא עיין שבת דף קל"ז וביבמות דף ז' דעשה דרבים הוה כמו תקיעת שופר דחל המצוה על כל איש ואיש מישראל ביחד או בחמץ עיין מג"א סי' תמ"ו הגם שאין אחד מוציא רבים יעו"ש אבל אטו יהיה כיסה דם עשה דרבים דהא אם השוחט לא יחפץ לכסות חל המצוה על כל ישראל עיין ט"ז יו"ד סו' כ"ח דודאי אין זה עשה דרבים יען דלא חל מתחלה על כל איש ואיש ה"ה בכל המומתים חל מתחלה המצוה רק על העדים והא ראיה אם נקטעו ידי עדים פטור לגמרי עיין רמב"ם פי"ד מהלכות סנהדרין הלכה ז' ורק אם ברח מב"ד אז חל מצות ובערת הרע על כל ישראל דלא כתוי"ט פי"א מסנהדרין דצריך גם כן יד העדים אבל נ"ל ברור דכל זמן שבת כהן תחת יד ב"ד ומחייבין אותה מיתה הכתובה בה אין כאן עשה על כל ישראל רק על הב"ד על ידי עדים שהעידו עליה רק אם ברחה אז בא המצוה של ובערת הרע א"כ אין זה עשה דרבים שידחה ל"ת שלא בעידנא ועיין פלפול מגילת אסתר שם בהבנת רז"ל חולין דף ק"מ בעוף