מחנה חיים חושן משפט חלק ב רד

וראיתי במכתבך שהערות שלכך צריכין להביא העדים ראשונים כי איך יהרגו הב"ד האחר את הרוצח דלמא עדים קרובים אל ב"ד השני והירושלמי פ"ג דסנהדרין פוסל אם העדים קרובים אל הדיינים (וכן פסק הרמב"ם פט"ז מהל' עדות הל' ז' עיין שם בכ"מ בד"ה וכן יעו"ש) על כן צריכין לומר פלוני ופלוני עדיו עכ"ד אהובי אחי נ"י יש לי לפלפל א"כ הי' צריכין רק להזכיר שמם ולא שיעמדו העדים לפני הב"ד השני ועוד לא ידעתי אם כבר נגמר דינו בב"ד כשר מה איכפת לן אם העדים קרובים אל הב"ד השני הגם אם לא הי' נגמר דינו בב"ד ולא הי' הם יכולין להיות דיינים יען שהם קרובים אל העדים אבל הם יכולין לגמור דינו ע"י עדים שאינם קרובים כמו שהב"ד גמרו ע"י כשרין לאפוקי אם הב"ד ראו ואין כאן עדות אשר על פיהם ידון הב"ד ודוק ועוד מהכ"ת לחוש שהעדים ההם יהי' קרובים להב"ד השני הלא מסתמא העדים מרוב העולם שאינם קרובים להב"ד השני והגם דאפשר שיבורר אח"כ שהיו קרובים הוה כמו דאכלין בשר בלי בדיקת ח"י טריפות דסמכי' דרוב בהמות אינם טריפות ואם נמצא אח"כ טריפות אין על האוכל שום חטא דהא כתורה עשה לסמוך על הרוב ה"ה הב"ד סומכין מסתמא העדים מרוב העולם ואינם עושים עולה אי סמכי' על הרוב ואין לומר דלמא שאני ברוצח דכתיב והצילו העדה זה לק"מ זה קאי על הב"ד הראשון שגומרין דינו אבל אם כבר נגמר למיתה א"כ אין על הב"ד השני חיוב והצילו העדה לחוש על פן ואולי העדים המה קרובים הם ודוק נהפוך הוא עיין פנ"י כתובות דף כ"ג דסובר רמב"ם דצריך שני עדים להחזיק לאחד לכהן יען דרוב המחזיקים בדת משה המה ישראלים ולא כהנים צריך שני עדים לברר שהוא מן המיעוט יעו"ש ומהכ"ת נחוש כאן בהיפך שהעדים המה קרובים אל דיינים אלו עפ"י רוב גדול המה אינם קרובים ודוק

(ב) על מה שחדשתי דביחיד מומחה לא מסתבר לומר לא תהי' שמיעה גדולה מראיה כי ע"י שמיעה מקיים על פי שנים עדים יקום דבר אבל איך יעשה דין עפ"י ראיתו דהוה הוצאות ופסק ממון ע"י ע"א ותורה אמרה לא יקום ע"א באיש חוץ בב"נ אמרי' שדי בע"א והבאת לי מרגליות טובה שהעיר על זה בש"מ בב"ק דף נ' בד"ה למימרא עכ"ד וישר כוחך נתתי שמחה בלבי זכיתי לדעת קדושים וברוך שכוונתי ומה שהפלאתי על התומים סי' ה' סק"ב שמחדש דביום הנחילו אם בניו מהני ביחיד מומחה וע"כ דגם ביחיד אמרי' לא תהי' שמועה גדולה מראיה הוא חוץ מסברא והערות על זה דשאני התם דאינו מוצא ממון כי כל זמן שהאב חי הם נכסים שלו והיחיד אומר ועושה ומעיד שלא זכה הבן מעולם עכ"ד

אחי אהובי נ"י עיין ר"ן כתובות פ' הכותב דלא מהני סילק הבן על ירושת אביו דהא גם בחיי אביו יש לבן אחיזה בנכסי אביו ולכן לא יוכל לומר שלא ירש אביו ורק על ירושת אשתו יוכל לסלק בעודה ארוסה א"כ הוה גם זה הוצאות ממון ועיין בב"ב דף קי"ד ובבב"י ח"מ סי' ר"ג דיש סוברים שאפי' הוא לא יכול לחזור ממה שצוה ואין לך הוצאות ממון גדול מזה ואולי דאיכא עדים אשר עמדו מרחוק ושמעו שכן צוה לו ודוק

גם מה שהערות אם הדיין אומר ברי לי נאמן דדוקא אם צריך לשפוט עפ"י אחרים אז צריך ב' עדים אבל אם הוא יודע האמת הוה כעדים דוגמת סברת המרדכי דע"א נאמן כנגד חזקת איסור של הבשר כאשר האריך הפרמ"ג ביו"ד סי' א' ובפתיחה רק כפי דברי הש"מ אשר זכיתי לכווין לדעתו אין זה לדינא עיין בנתיבות ח"מ סי' ט"ו ס"ק ב' דאומדנא הנודע לכל העולם מהני אבל מה שנודע רק לדיין לא מהני וראי' דאין עד נעשה דיין והגם שיש לפלפל על הראי' בכל זאת אמת לדינא ודוק וכעת מצאתי בנתיבות סי' ג' שהאריך לבאר דיחיד מומחה לא יכול לדון עפ"י ראות עיניו והביא הש"מ בב"ק דף ץ' וכן לענין הודאה בפניו לא מהני ועיין בש"ך ח"מ סי' מ"ו ס"ק ע' ופלא שלא התעורר על דברי רמב"ן ודוק

(ג) ראיתי שיצאת באריכות לחלוק עלי במה שחדשתי אם המה יוכלו להיות דיינים אין עליהם הלאו אם לא יגיד ונשא עונו דיאמרו תבואו לפנינו לדון אתכם ואפי' בידי שמים אין עונשין עליהם כי מה חזית להיות עד אני אחפוץ להיות דיין והתורה אמרה והוא עד ולא דיין והשגת עלי והלא התובע הוא חפץ שיגידו לו עדות והוא לא יכול לכוף להנתבע אלא להב"ד הקבוע ואם הם לא ילכו להעיד הוא מפסיד זכיותיו א"כ המה מחויבים לילך ולהעיד חוץ אם יהי' גנאי שגדול ועיד לפני קטן זה תמצית וקוטב דבריך

אחי אהובי נ"י אין פורש לי כי הלא היודע עדות אם לא ילך ויגיד הוא שב ואל תעשה והלא אפי' גורם בנזקין פטור כי לא עשה דבר בידים מכ"ש אם הוא שב ואל תעשה ושב וידום יהי' נענש בידי שמים על שמונע ריוח מחבירו או שלא מצילו מן הפסד הכי שומר אחיו הוא רק התורה חדשה זאת אם בא חבירו ותבעו שהוא יעיד לו יען שהוא עד חיוב להעיד לו א"כ דווקא והוא עד שקבל שם עד אבל אם קבל שם דיין ולא חפץ בשם עד אז מהכ"ת יהי' עליו עונש בידי שמים הגם שיגיע בכבישת עדותו הפסד לחבירו אין הוא גורם ההפסד רק שלא בא ומצילו מן ההפסד והגם שדרשו בספרי הובא ברמב"ם בספר המצות מצוה רצ"ד וז"ל מנין שאם אתה יודע לו עדות שאין אתה רשאי לשתוק ת"ל לא תעמוד על דם רעך עכ"ל היינו אם הוא עומד שם בב"ד וכובש עדותו כמו שחושב ספרי שם ג"כ וז"ל אם רואה חבירו טובע בנהר או חיות או לסטין באים עליו שחייב להצילו ת"ל לא תעמוד על דם רעך עכ"ל ומה נעים דברי רמב"ם שם שכתב וז"ל וכבר אמרו שמי שכובש עדותו תכללהו ג"כ זאת אהזהרה כי הוא רואה ממון חבירו אבד והוא יכול להחזירו אליו באמרו האמת וכבר בא מזה הענין אם לא יגיד ונשא עונו עכ"ל הזהב היינו שלא יוכל לכבוש עדותו אבל אם ואמר אני ראשון שאדע האמת ואני האחרון לשפוט שפוט להצילך מהפסד מי יאמר שחטא בזה שלא רצה לילך להיות עד אלא אחפוץ להיות דיין ואם חבירך הוא הנתבע לא חפץ לבוא אצלי מה איכפת לי הלא אין אני כובש תחת לשוני אשר ראו עיני ודוק ואטו אני עומד על דם רעי אם אחפוץ להצילו מיד עשקו לעשות משפט כתוב ואולי עוד חזון למועד כי יגבור יד התובע עליו עד שיתרצה לבוא לפני לשמוע דבר ד' ובודאי מידת חסידות יש בו אבל עונש מידי שמים לא ידעתי ועיין תומים סי' כ"ח ס"ק ה' דבר נפלא שאין רשאי להב"ד להכריז ע"י שלוחם בשם חרם על מי שיודע עדות יבוא ויעיד יעו"ש ואטו אין על הב"ד חיוב שלא יעמדו על דם רעיהם אלא פשיטא דזה דווקא מי שכובש עדותו בב"ד שלא יחפץ להציל חבירו מהפסד אבל הב"ד שיחפצו לשפוט שפוט אינם מחויבים ואינם רשאים לעשות כרוז לברר עדים בעולם והבן.