מחנה חיים חושן משפט חלק ב רג

הי' יכולין להעיד לפני כל ב"ד בעולם אז פועל הודאתן לפני ב"ד אחד על כל ב"ד בעולם ועפ"י שנים עדים יקום דבר בכל מקום אבל עפ"י ראית ב"ד המה יוכלו לשפוט כפי ראות עיניהם דאצלם הוה הראיה כשמיעה אבל אם יעידון עדים לפני ב"ד אחר שנגמר דין פלוני בב"ד פלוני שראו ממנו דבר וגמרו עליו מיתה או מלקות או ממון לא מהני וזה עומק הבעה"מ ולא קשה עליו קו' רמב"ן והבאת לי ראי' גדולה מדברי רמב"ם פי"ג מהל' סנהדרין הל' ז' שכתב וז"ל מי שנגמר דינו וברח ובא לבית דין אחר אין סותרין את דינו אלא כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו מעידין אנו את איש פלוני שנגמר דינו בב"ד פלוני ופלוני ופלוני עדיו הר"ז יהרג עכ"ל וקשה למה צריכין להזכיר פלוני ופלוני עדיו הי' די לומר שפלוני נגמר דינו בב"ד פלוני לו יהי' שהב"ד ראו את העבירה אשר עשה וגמרו דינו ג"כ יכולין ב"ד זה לגמור אשר פסקו ב"ד הראשון אלא מפורש יוצא דווקא אם נגמר עפ"י עדים יכולין ב"ד אחר להרגו אבל אם הב"ד הראשון גמרו עפ"י ראות עינים אין ב"ד אחר יכולין להרגו והארכת בזה דגם הרמב"ם סובר דב"ד יכולין להרוג עפ"י ראות עינם ומה שכתב בפ"א מהל' רוצח הל' ה' וז"ל הרוצח שהרג בזדון אין ממיתין אותו העדים ולא הרואים אותו עד שיבואו לב"ד וידינוהו למיתה שנאמר לא יומת הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט והוא הדין לכל מחוייבי מיתות ב"ד שעברו ועשו שאין ממיתין אותן עד שיגמר דינם בב"ד עכ"ל אין ממעט שהב"ד הרואים הראוין לעדות לא יכולין להיות דיינים אלא למעט שלא יהרגו אותו עד שישבו עליו בדין לישא מתן הדין ויגמרו אותו למיתה ואח"כ והרגו אותו אבל לעולם המה ראו וכן גמרו דינו למות והבאת שהגאון טו"א בר"ה חידש ג"כ כזאת וכי זכית לכווין מדעתך אמיתיות הנ"ל ועכ"פ אמת הדבר שמשכחת שגמרו הב"ד דין האיש אפי' בלי עדים ולמה הזכיר בפי"ג פלוני ופלוני עדיו וע"כ אם גמרו בלי עדים אין ב"ד אחר יכולין להרגו עכ"ד הנעימים

אהובי אחי נ"י ראה דבריך טובים שיצאת לעזור לי אבל לדעתי אין מזה ראי' דא"כ הי' להם לומר רק שפלוני נגמר דינו אצל ב"ד פלוני ופלוני ופלוני הי' עדיו הגם שאין עדיו לפנינו עכשיו רק שהאנשים המעידים שנגמר דינו בב"ד פלוני יעידו שאז הי' הב"ד גומרין דינו עפ"י עדים פלוני ופלוני ולמה נקט המשנה במכות דף ז' ורמב"ם בהל' סנהדרין ופלוני ופלוני עדיו משמע שעדים בכאן ועוד קשה למה צריכין להזכיר שם העדים כלל הי' די באומרם שנגמר דינו בב"ד פלוני ע"י עדים שהעידו לפניהם

לכן האמת יורה דרכו הגם אם נגמר דינו בארץ ישראל לפני ב"ד אחד אין ב"ד שני סותרין דינו דרק אם נגמר דינו בחוץ לארץ סותרין דינו דלמא זכות א"י יעמוד לו שיצא זכאי אבל אם כבר נגמר דינו בא"י אין סותרין דינו לדון עליו מחדש דאין ב"ד בודקין אחר ב"ד דמסתמא יפה דנוהו זה מה שנוגע על פסק ב"ד אבל עכ"פ צריכין אותן עדים לעמוד לפני הב"ד השני ולאמור אנחנו העדים עליו שעשה העבירה הזאת באותו זמן ובאותו מקום דדלמא ישכחו כאן עדים אחרים אשר יכחישם או יזימם הכי אין אפשר ששם לא הי' עדים להכחישם ולהזימם וכאן ימצאו או יען ששמעו אז שמי שנגמר דינו עפ"י עדים ברח על נפשו לא רצו האנשים שידעו להכחיש ולהזים לבוא לפני ב"ד אבל עכשיו כאשר ישמעו שהב"ד זה יהרגו את האיש שנגמר דינו יבואו לפני הב"ד אם העדים אשר העידו עליו אז בב"ד פלוני יהיו בכאן ועל כן צריכין אותן העדים לעמוד לפני הב"ד השני ולאמור אנחנו העדים אשר העדנו אז ולכן צריכין אותן העדים שמעידין שפלוני נגמר דינו בב"ד פלוני לאמור גם זה ופלוני ופלוני עדיו ולא די אם יאמרו שגמר דינו בב"ד פלוני ע"י עדים או פלוני ופלוני הי' עדיו אלא מגידים פלוני ופלוני עדיו וראה בתוי"ט פ"א דמכות משנה י' וז"ל ופלוני ופלוני עדיו דלמא יש להזימם או להכחישם עכ"ל היינו שמזכירין עדיו להכחישם ולהזימם אם אפשר בזה אבל לעולם אפשר אם גמרו הב"ד הראשון עפ"י ראות עינם ג"כ יכולין להעיד עליו בב"ד אחר שנגמר דינו בב"ד פלוני והבן זה

ולא אוכל להתאפק שלא אודיעך דברי על הטו"א שהערות אשר העלה הגם שעד הרואה נעשה דיין אעפ"כ לא יוכל הב"ד להרוג אותו מיד עד שידונו עליו בב"ד עיין במגדל עוז פ"א מהל' רוצח מביא ספרי שאפי' עדה שראו מבואר כהבנת טו"א הנ"ל והקשה הטו"א א"כ ע"כ ר"ע לית ליה הא דרבא בב"ד שראו בטריפה שהרג את הנפש דהא צריך להעמידו לפני עדה למשפט יעו"ש שהאריך

ואמרתי בחדושיו דבר ואעתיק כאן בקצירת אומר מקצת מהם בעזה"י וז"ל אודות הקו' טו"א בר"ה (דף כ"ה ע"ב] מסנהדרין דף ע"ח בב"ד שראה טריפה שהרג או רבע הא בעינן עד עמדו לפני העדה למשפט ואין עדים נעשים דיינים לר"ע יעו"ש

נלע"ד לחדש דבר בעזה"י בוודאי אם הב"ד רוצים לדון אותו במיתה החקוק לו מדין תורה צריך לעשות לו משפט כתוב לדין אותו בב"ד אחר אבל אם אין אנו דנין להרוג אותו במיתתו אשר פסק לו התורה רק אנו רוצים לבער אותו מן העולם מכח מצות ובערת הרע מקרביך אז אין צריך עד עמדו לפני העדה למשפט דכיון שאנו יודעים שהוא איש רע מצוה לבערו מן העולם ועיין תוס' מכות דף ב' שבארו בשם תוספתא דברוצח אם אין אנו יכולין לדון בד' מיתות ב"ד מצוה להרגו בכל מיתה שאפשר משום ובערת הרע מקרביך אבל בשאר עבירות צריך דווקא מיתה מד' מיתות עכ"פ יעו"ש

והנה בסנהדרין סיימו מניין שראו בטריפה שהורגין אותו דכתיב ובערת הרע מקרבך ופלא בעיני ל"ל פסוק הנ"ל ולא הביא הגמ' דכתיב מות יומת הרוצח וכדומה אך הוא הדבר בודאי אם אנו רוצים לדון הטריפה יען דכתוב ברוצח מיתת סייף עיין פ"א ברמב"ם בה' רוצח אז בודאי צריך העמדו לפני ב"ד והגדת עדים וזה א"א דהוה עדות שאי"ל ולכן הביא הגמ' הפסוק ובערת הרע מקרביך כיון שא"א להרגו מטעם מיתת הרוצח הכתוב בתורה הב"ד הורגין אותו על ראייתם משום מצות ובערת הרע וכן הרמב"ם הביא ברפ"א מהל' רוצח דברי המכילתא דצריך העמדה לפני העדה ובסוף פ' הביא דין טריפה שהרג את הנפש ומסיים ג"כ דכתיב ובערת הרע מקרבך והבן והארכתי בזה שם בחדושי בעזה"י

וגם נ"ל דבכה"ג דלא נהרג בגמר דין כפי חק ומשפט שעדה שופט ועדה מציל רק שהורגין אותו כדי לקיים מצות ובערת הרע מקרבך א"כ לא נקבר בבית הקברות של הב"ד אשר קוברים שם הנהרגים עם הנחנקים בלבד ואת הנסקלין ואת הנשרפין בלבד ואח"כ ילקטו עצמות וקוברין בקבורת אבותיו זה אם נהרג בגמר דין כמשפט אבל מי שנהרג משום ובערת הרע א"כ מיתתו כפרתו ונקבר מיד בקברות אבותיו והבן.