מחנה חיים חושן משפט חלק ב רא

העדות בא אח"כ שאמר להד"ם שלא שייך בו לא תהי' שמיעה גדולה מראיה דבשעת ראיה או שמיעה לא הוה דבר ברור לפניו להיות חל עליו שם דיין ועיין ברשב"ם בב"ב דף קי"ג דאל"כ שראה דבר ברור ונעשה דיין לא חל על המומחה לאו דלא יגיד ודוק

רק בלא זה נ"ל דמומחה מהני ביחידות אם יש לפניו עדות אבל להיות דן ביחיד בלא עדות לא מהני דיהי' איש אחד עד ודיין דלא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת וא"כ נמצא דאיש אחד יוציא ממון חבירו וקם ע"א באיש שעכ"פ הוא עד ודיין ולא שבקית חי לכל בריה דדווקא בב"ד שהם שלושה אז אמרי' לא תהי' שמיעה גדולה מראיה דשם המה רבים מהני הראיה כמו השמיעה אבל להיות מומחה אחד דן על פי ראיתו הוא רחוק מהשכל ואפילו שנים לא נעשים דיינים לדון על פי ראיתם דלו יהי' שראיה הוה כשמיעה צריך עכ"פ שמיעת ב"ד שהמה שלשה אנשים אז יחיד מומחה יכול לדון יחידי ולא שיהיה גם עד כנלענ"ד בעזה"י

ולכאורה עלה בדעתי להקשות א"כ מאי פריך הגמ' בב"ק דף נ"ה על מה דאמר היודע עדות לחבירו ואינו מעיד חייב בדיני שמים אי בתרי הא כתיב אם לא יגיד ונשא עונו אלא בחד יעו"ש וקשה דלמא בתרי מומחים דיכולים הם לעשות משפט רק התובע קורא אותם לפני ב"ד אחר להעיד א"כ ליכא אם לא יגיד ונשא עונו צ"ע אך לק"מ מדאמרו היודע עדות לחבירו ולא אמרו היודע זכות לחבירו אלא פשיטא דהוא רק עד היודע עדות כגון בראיה בלא ידיעה או ידיעה בלא ראיה או שראה בלילה דלא יוכלו להיות דיינים עפ"י ראייתם ופריך שפיר הא כתיב אם לא יגיד ודוק

ואוסף נופך דבכה"ג אינו חייב אפילו בידי שמים כיון דיוכל להיות דיינים ולעשות דין בעצמם אין עליו אפילו חיוב בידי שמים דהא יכול לדון לפניהם ואפילו אם הם מתרשלים לעשות לו משפט הוה רק כאלו ב"ד מתאחרים לעשות משפט אבל לא הוה בכלל כובש עדות וק"ל

שוב מצאתי בתומים סימן ה' ס"ק ב' על הגמ' בב"ב דף קי"ד בג' שנכנסו דאמרו שנים כותבין ואין דנים והקשה א"כ איך אמרה התורה ביום הנחילו את בניו מאי פשיטות שהי' ג' אנשים דלמא רק ב' ותי' דקאי לר"א דחד מומחה דן מדאורייתא ומכ"ש שנים דמהני הראיה כשמיעה יעו"ש ולדעתי יש לחקור הגם שיכול לדון יחידי אבל להיות עד ודיין ביחיד פלא בעיני שיהיה מהני חוץ אם המה ג' אנשים ואפילו בשנים מומחים רחוק הדבר ואולי התומים לשיטתו אזיל בסי' ג' ס"ק ד' דמהני הודאה בפני שני מומחים יעו"ש ודוק

ונחזור לשורש הדבר דג' שהם הב"ד אינם עוברים באם לא יגיד ולא מיבעי בנידן דידן דיש קרא מפורש ביום הנחילו את בניו אלא אפי' בכל עדות דעלמא אשר חידש הנב"י ח"ר א"ע סי' נ"ח דשאני התם דגילה קרא שנעשו ג' דיינים בע"כ של הבנים אבל בדבר שצריך רצון הבעלי דינים א"א להיות בע"כ דיינים והביא שם ראיה וז"ל הלא אמרו בסנהדרין דף כ"ט בפני ג' ולא קנו מידו ומסיק אפילו כנפינהו איהו אין כותבין עד דאמר הווה עלי עדים ודיינים עכ"ל כתבתי על הגליון שם וז"ל נ"ל הגם דלא יכולין להיות בע"כ דיינים אעפ"כ ג' שראו ויכולין להיות דיינים לא נכנסו בכלל עדים אם קראם לעדות לעבור על אם לא יגיד ונשא עונו דאמרו אם תרצה לשפוט שפוט בא לפנינו ונעשה לך דין כי לא נחפוץ להיות עדים אלא דיינים והתורה אמרה והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד וכל מקום שנאמר עד הוא שנים אבל שלשה לא נקראו עדים ועיין רמב"ם פ"א מעדות ודוק ויש לי בזה הרהורי דברים בש"ך ח"מ בענין הנ"ל ואין פנאי להאריך כעת

אמנם נ"ל להביא ראיה מדברי תוס' דף נ"ה בד"ה פשיטא שכתבו וז"ל ודווקא בב"ד כשאומרים אין אנו יודעים להעיד שוב אינם יכולין להעיד דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והיינו אם לא יגיד דקרא אבל חוץ לב"ד אין לחוש שיכול לחזור ולהעיד עכ"ל הרי כיון שיכול לתקן את אשר עיות אינו עובר על אם לא יגיד א"כ הם השלושה יכולין להיות בעצמם דיינים ולתקן אם עיותו אינם עוברים על אם לא יגיד וא"כ בנידן דידן אפילו הלכו לפני הב"ד ואמרו אין אנו יודעים עדות אעפ"כ לא עברו על אם לא יגיד דכך הבנתם דהם לא ידעו עדות כי אם יחפצו להיות דיינים בדבר וכ"ש אם מונעים עצמם שלא לבא לב"ד דאין עליהם אפילו לצאת ידי שמים אינם חייבים דבא לפנינו ונדון לך בתורת ב"ד אשר דנים עפ"י ראייתם או שמועתם וזה שדייק הרמב"ם בפ"א מהל' עדות הלכה א' וז"ל העד מצווה להעיד עכ"ל ופי' הכ"מ היינו ג"כ שנים יעו"ש ולמה נקט עד מצוה להעיד ולא נקט היודע זכות מצוה להעיד אלא אשמעי' דווקא מי שהוא עד ולא יוכל להיות דיין מצוה להעיד אבל מי שיוכל להיות דיין אין עליו חיוב אם לא יגיד כנלענ"ד בעזה"י להלכה

ואגב גררא אעתיק מחדושי ליישב שיטת הראב"ד המופלאים מאוד אשר העיר עליהם הבעה"מ ואפס קצהו אכתב פה אשר הוא דין חדש בעזה"י מצאתי בבעה"מ שהקשה מה קמ"ל דיינים המכירין אין צריך להעיד בפניהם תיפוק ליה לא תהי' ראיה גדולה משמיעה כמו בקידוש החודש והביא תי' בשם הראב"ד דבממון כתיב אם לא יגיד דצריך הגדה והקשה עליו הבעה"מ הא דיני נפשות חמור מדיני ממונות אעפ"כ אם סנהדרין ראו באחד שהרג את הנפש ביום הורגין אותו בלא הגדה וטעם דלא תהי' שמיעה גדולה מראיה מכ"ש בדיני ממונות עוד הקשה מבב"ק דף צ' בהא דתוקע לחבריה דאמר הא אנא דחזיתיך וחייב אותו ממון בראיתו בלא הגדה והמה ב' קו' גדולות וצע"ג

ונלענ"ד ליישב בעזה"י דעת הראב"ד וד' יאיר חשכי ואתהלך ברחבה בדבר הלכה הנה כח ב"ד נולד מכח הגדת עדים דכתיב בתורה בפסוקים רבים על פי שנים או שלשה עדים יומת המת וכן לא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת ועל פי שנים עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר וכן והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו מזה משמע דאם עדים מעידים לפני ב"ד והמה דורשים וחוקרים אז נעשים שופטים לפסוק הפסק בין לממון או מלקות או מיתה כפי אשר ישפטו עפ"י עדים ולו יהי' שעדים משקרים בדיבורם בכל זאת הב"ד עשה כדין עיין ברמב"ם פ"ז מיסה"ת הל' ד' שכל נאמנות עדים מיוסד על חזקת כשרות של העדים יעו"ש אבל שיהי' מהני ראית ב"ד לא כתיב בתורה מפורש שהב"ד יכולין לחייב אדם על ראית עינם רק הגמרא חקר מסברא אם הב"ד יוכלו להרוג נפש על שמוע אוזן מפי העדים למשל שעדים מעידים שפלוני הרג נפש או בעל אשת איש וישפטו הב"ד שהוא רשע למות מכ"ש אם הב"ד ראו בעינם שאיש ההוא רשע למות שיוכלו להרוג אותו שהלא אם ראו בעינם ידעו בבירור יותר שאיש פלוני הוא רשע למות שק"ו הוא שמה אם שמעו מפי עדים מהני הגם שידענו שיש גם סהדי שקרי בעולם יוכלו להרוג את האיש מכ"ש מכח