מנחה חריבה צח

אסור שהתורה הזהירה לנזיר שלא לאכול כלום עכ"ל, ויש להעיר עד"ז וקצרתי

גם יש לעיין מדברי רש"י הללו על מה שכחב החו"ד יור"ד סי' ק"ה סק"ב דבנזיר בהדיא אסר רחמנא כל היוצא מגפן היין וילפינן מיניה כל מקים דאסור רחמנא כל היוצא דלא ליבטל ברובא ממשרת יעו"ש ויש בזה להבין דברי רש"י ז"ל ודו"ק ובשו"ת בית יצחק חיור"ד סי' ס"ג הקשה עליו הרבה יע"ש ואין הפנאי מסכים עמדי כעת להתעמק בזה

שם איווה לדבר טמא. עיין פרש"י ועיין מש"כ לעיל ובמהרש"א פירש משום אכילת הדבש מתוך גוית ארי שהוא דבר טמא. וכך הביא פירוש זה המלבי"ם ז"ל שם בפירושו לשופטים ולא הזכיר דברי רש"י ונ"ב על המהרש"א שצ"ע דבר זה ועיין בענין זה ברא"ש ברכות בשם רבינו יונה בנבילה שנתערבה בדבש ועיין מג"א ועיין מק"ח הל' פסח ועיין שו"ת חת"ס ועוד באחרונים הרבה בענין כזה ובשו"ת מיים חיים סי' מ"ט ובשו"ת משיבת נפש סי' ט' ויל"ע לעת הפנאי. וכעת ראית בס' תוה"ק שהביא בשם שו"ת שם אריה שהעיר איך אכל הדבש שהיה כבוש בדבר טמא גויות הארי' ע"ש וכתב ליישב עפ"י מש"כ הפרמ"ג ביור"ד ריש סי' ק"ה במשבצות דכבוש לא שייך אלא בדבר גוש בדבר צלול שמתנענע ממקום למקום עי"ש וא"כ בדבש המונח בגוית הארי אפילו כמה ימים ל"ש ביה כבוש דהוי כשני גושים המונחים זע"ז

ושם בפרש"י ד"ה ניכרין. וכו' ולא שותה יין וכו'. וכתב המהרש"א בקרא לא הוזכר מפורש דהיה אסור בשתיית יין וכו' וי"ל דלמדו לומר שהיה שמשון ג"כ נזיר מיין מדהוזהרה אמו על כך כדכתיב אל תשתי יין עכ"ל. ועיין במנחת קנאות ויש להעיר על דבריו דהלא זה כמעט מפורש בכתובים שם (י"ג פ' י"ב) ויאמר מנוח עתה יבא דבריך מה יהי' משפט הנער ומעשהו ויאמר מלאך ד' אל מנוח מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר וגו' ופירשו כולם שזה דבר שא"צ להודיע לך מה משפט הנער רק ההוספה היא אשר גם אמו תשמר מכל אלה. אלא מדמפורט בקרא כל אלה ילפינן דעל טומאת מת לא הוזהר. ודבר זה מפי הקבלה כמש"כ הרמב"ם ויל"ע

א) מש"כ לעיל לענין חצי שיעור כוונתי אף לר"ל יודה בכאן מריבו יתירה וכמש"כ הרמב"ם פ"א מה' חמץ לענין חמץ בפסח דילפינן מלא יאכל והדברים עתיקין. גם לר"י נפ"מ אף לענין תערובת עיין בפסחים מ"ג ע"א ובמהרש"א סם ובר"ש פ"ג דטבול יום ובירושלמי פ"ג דפסחים ואכמ"ל. ויש בזה כדי לתרץ דעת הרמב"ם הנ"ל שהקשה עליו הכ"מ דל"ל קרת ת"ל בכל איסורים קיי"ל כר"י דח"ש אסיר מה"ת נו"כ ע"ש וי"ל דאצטריך אם אכל ע"י תערובת דבשאר איסורים אינו חייב עליו אבל בחמץ גלי קרח דאף כל שהוא אסור מה"ת ואכ"ז ואף שאמר לה המלאך בלשון אל תאכלי ואכילה הוא בכזית כידוע. י"ל כמש"כ הבנין ציון ח"ש ס' קכ"א דלא אמרינן רק סתם אכילה שבתורה איני אלא כזית דכן הל"מ לענין שיעורין כדאמרינן בסוכה. אבל מאן לימא לן דגם בכתובים סתם אכילה בכזית דוקא וכמו שכ' התוס' בקידושין לענין ממחרת הפסח דלשון תורה לחוד ולשון נביאים לחוד ע"ש וא"כ ה"ה לענין אכילה עכ"ל. וכמש"כ נמי בש"ח מערכת א'

ב) מה שהבאתי מב"מ גבי פועל נזיר ביין. י"ל קצת דנזירות בעלמא לא הוי בדיל מינה. ולכך אסורי אבל בשמשון דהוי נזיר מבטן אמו הוי בדיל מיניה כל ימי חייו. וכמו בהקדש דיכול להיות פועל בכרם דהקדש כמו שמוכח בב"מ שם. ועיין בספרי או"ת לענין אם נדר מדבר אחד אם מותר לסחור בזה. ומצאתי עכשיו בשו"ת בית יצחק חאור"ח (סי' פ' אות ט') שנשאל בזה והשיב בזה"ל מה שנסתפק במודר ממאכל אם מותר לסחור בו הנה לענין פועל מוכח בב"מ צ"ב דנזיר אסור להיות פועל ביין ולפ"ז ה"ה שאסור לסחור בו מדרבנן והא דיכול להיות פועל בשל הקדש היינו משום דהקדש בדיל מיניה משא"כ נזיר ועיי"ש בשם שו"ת קול אליהו שפסק כן דאסור לסחור בו בדבר שנדר ממנו הנאה יעו"ש. אך יש עדיין לחלק מהקדש דבהקדש כ"ע בדילי מיניה. אבל הכא הוא לבדו נשמר מזה אבל חביריו וב"ב לא בדילי. וזה קשה מאד על האדם להשמר. וז"פ. אמנם כבר הבאתי בגליון ספרי או"ת הנ"ל דאיתא בספרי פ' נשא מיין ושכר יזיר שומע אני אפילו מסחורתו ת"ל מיין ושכר אבל מותר הוא בסחורתו ע"כ. אך אפשר דמדאורייתא קאמר בספרי דמותר. אבל מדרבנן באמת אסור מטעם דלך לך אמרינן נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. ויש עוד לעיין בזה

שם ידעה בו באותו צדיק דלא מפיק שם שמים לבטלה כיון דאמר נזיר אלקים אני אמרה השתא ודאי קושטא קאמר. עכ"ל

הנה גם מכאן נראה להביא ראיה למש"כ האחרונים הובא בש"ח מערכת ה' סי' ל"ה שאין לחלק בענין זה בין שם הוי"ה ברוך הוא לשאר שמות הקדושים שכולן בכלל האזהרה דהזכרת שם שמים עיי"ש שהרי כאן נמי הוא בשם אלקים וידעה בו דלא מפיק ש"ש לבטלה: