מנחה חריבה צז

(כ"ו ע"ב) א"ר פפא למעוטי בהמה דאין זנות בבהמה וכו' יע"ש וברש"י ד"ה דאין וכו' אינה נעשית זונה בבעילת בהמה ואינה נאסרת על בעלה עכ"ל. ובתוס' ד"ה למעוטי בהמה תימה דהכא משמע דבזנות תליא מילתא א"כ רבא דאמר ביבמות (נ"ד) דיש זנות לבהמה מתני' למעוטי מאי וכו' יע"ש. וא"כ יש לע"ק אי לרבא נאסרה חוה על אדם מצד ב"ז דהנחש דס"ל י"ז לבהמה. אלא דבזה י"ל דלב"נ לא מצינו איסור זה. ועיין תוס' סנהדרין נ"ו ע"ב ד"ה לאמר אבל צ"ע דלמה לא נענשה חוה ע"ז והרי בשעה תשיעית נצטוה ומפ' זה ילפינן לכל ז' מצות דידהו עיין סנהדרין נ"ו ע"ב ונ"ח ע"א ורמב"ם פ"ט מהל' מלכים דין ה' יע"ש

[(שייך לעיל) וכן מצאתי ברגע זו בשו"ת מהרש"ם ח"ג סוף סי' רע"ב שהשיב בזה"ל מה שהקשה רו"מ מהא דבני בניו של המן למדו תורה מהמכילתא סו"פ בשלח דאין מקבלין גרים מעמלק, כבר קדמו בס' עיון יעקב בסנהדרין דף צ"ו, ואולי י"ל דהא באומות הלך אחר הזכר והם היו גרים מבתו של המן והזכר היה מאומה אחרת עכ"ל, וכבר נתבאר מה שיש לדחות תירוץ זה שקיימתי מנפשאי]

שם תחלת קלקולו מיהא בעזה היה. עיין פרש"י ז"ל ועיין תוס' שאנץ כאן שהוסיף בזה"ל וכן איכא בירושלמי ואע"ג דגויה היתה שמא בצנעה בא עליה אבל ההיא דעזה לא היה דרך נשואין אלא דרך זנות ע"כ וכן כתב בתוספ' הרא"ש. ועדיין דבר זה צ"ע וכמו שהעיר במהרש"א בח"א עיי"ש ואשתמיט מיניה דברי הרמב"ם שמצאתי אח"כ שהביא דבריו בהגהות הרצ"ח ז"ל ועיין בקרן אורה ועוד י"ל דשפחה כנענית היתה ולדעת הרמב"ם דאיסור שפחה אינה אלא מדרבנן וכמו שהאריכו בזה האחרונים ועיין בשו"ת זרע אברהם ספרדי חיור"ד ואכמ"ל

והנה באמת כל הפסוקים בשופטים (י"ד) מורים על כך. דביקש שמשון מאת אביו ואמו שיקחו אותה לו. ובפ' ל"ז כתיב וירד וידבר לאשה ותישר בעיני שמשון. ואח"כ. וישב מימים לקחתה וכו' יע"ש שמוכרח שנתגיירה בינתים ואח"כ עשה משתה שבעת ימים. וראיתי עתה כתוב ממני על גליון התנ"ך שלי בפ' י"ב שם בזה"ל אף שגיורת פסולה לכהונה מטעם דהוי בעולה ואפ"ה צריך לברך ולשמוח ז' ימי משתה עיין בפוסקים. ע"כ. עיין אהע"ז סי' ס"ב ובסי' ס"ד ובאחרונים שם. וק"ל

אלא דאכתי קשה ואמינא כלישנא דהרמב"ם ז"ל שכ' אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל ישא נשים נכריות יע"ש. ואכתי יעלה על דעתינו להק' מהאי מעשה דבעזה דהיתה בגיותה. וכפי שכ' בההרצ"ח. ולזה צ"ל כדמשמע מפרש"י שהיה דרך זנות וזה רק מדרבנן. ומ"מ נקרא זה קלקול. וצ"ע ברמב"ם שם הל' א"ב שם ובספר המצות שלו ובנושאי כליו שם, ולקמן אמר אביי ידעה בו באותו צדיק וכו' ודו"ק. אך צ"ע מלקמן דקאמר ויבקע וכו' א"ר יצחק דבי ר' אמי הוא אווה לדבר טמא לפיכך וכו' ופרש"י איווה לדבר טמא לישא בת אל נכר. ויל"ע. אך י"ל בדוחק (ודרך אגב הנני להביא ביאור הפסוק שופטים שם י"ד פ' ה' דכתיב וירד שמשון ואביו ואמו תמנתה ויבאו עד כרמי תמנתה והנה כפיר אריות שאג לקראתו שאמר לקראתו בלשון יחיד והיה צריך בל"ר לקראתם. ואמר הגאון החסיד מווילנא זצוק"ל זיע"א. הובא דבריו בסוף ספרו דבר אליהו על ספר איוב. משום דשמשון היה נזיר וכאשר באו הוא ואביו ואמו עד כרמי תמנתה. פירש את עצמו מהם למקום אחר משום לך לך אמרינן נזירא וכו' לכרמא לא תקרב. ובמקום שהיה לבדו שם היה ארי שאג לקראתו עכ"ל דפח"ח ושימד"נ. ויש לעיין בב"מ (צ"ב ע"א) נזיר שאמר תנו לאשתי וכו' אין שומעין לו, התם משום לך לך וכו' לכרמא לא תקרב שוב ראיתי במלבי"ם שם שכוון לזה

] שם דברים האסורים לנזיר. ופרש"י משרת ענבים כגון נזיר ששרה ענבים במים ויש בהם טעם יין דלא נפקא מכל אשר יעשה מגפן היין עכ"ל. וצע"ק הלא זה תליא אי טכ"ע דאורייתא עיין פסחים מ"ד ובכל המקומות השייכות לזה וגם זה נפקא ליה ממשרת ע"ש וצ"ע. ועיין בפני יהושע בפסק חדש שלו ועוד בכמה אחרונים בענין זה וקצרתי

ועוד י"ל דברים האסורים לנזיר היינו אליבי' דראב"ע נזיר (פ"ו מ"ב) שחייב אף על פחות מכזית בחרצנים וזגין עיי"ש בתוס' יו"ט ובתפא"י. ועיין שבועות (כ"ב ע"ב) דכיון דכזית איסורא דאורייתא יע"ש

וזה יש לדייק נמי במה שאמר לה המלאך אל תאכלי כל טמא האי כל לאתויי אתא אפילו חצי שיעור כדאמרינן ביומא (ע"ד ע"א) כל חלב לרבות חצי שיעור עיי"ש. וה"נ כן ומה שהערותי על דברי רש"י מטעם כעיקר ראיתי עכשיו מה שהעיר בזה גם בס' מנחת קנאות ע"ש גם מה שהקשה מזה על המהרי"ט ח"א סי' כ'

ובמדרש רבה סדר נשא פ' י' ס' ט"ז דרשו על הפסוק ועתה השמרי נא הזהירה שלא תשתה חומץ וחומץ שכר וכל משרת ענבים שאלו אינם אלא משמרת ליין כדי שלא יבוא הנזיר לשתות יין לכך אסרן עליו הכתוב אל תאכלי כל טמא ואין טמא אלא