מנחה חריבה צד

מ' שנה וא"ל האיך דרים במצרים תירץ המרדכי דאינו אסור אלא לשוב דרך א"י למצרים ע"כ ובברכ"י שם שרמזו הפ"ת עיי"ש

וז"ל הסמ"ג מל"ת רכ"ז יש תימה על כמה קהילות השוכנים שם וגם הרמב"ם הלך לשם לגור ושמא טעמו משום שעלה סנחריב ובלבל כל העולם כולו וגם מצרים ם נתבלבלו כדתניא בתוס' דקדושין אמר לו רבי עקיבא למנימין גר המצרי טעית כבר עלה סנחריב וכו'. אמנם מצינו ר"י שנחלק עליו במס' ידים בתוספתא ואומר שם למצרים נתן להם הכתוב קצבה שנא' מקץ ארבעים שנה אקבץ מצרים וכו'. יע"ש ועיי"ש במפרש ב"מ שהביא שהקשו דהלא הרמב"ם פסק מפורש בהל' אי"ב דגם מצרים נתבלבלו ואפ"ה פסק בהל' מלכים דאסור לדור במצריים ולא חילק דלאחר בלבל סנחריב מותר, וכתב די"ל דהרמב"ם סובר דהתורה הקפידה על המקום ולא על המצריים דוקא כמובן ועיי"ש ועיין היטב בברכ"י שם בשם כמה אחרונים ז"ל, והנה כן מבואר ביראים סימן ש"ט שכתב בלאו הזה, אע"ג דאמרינן בברכות פרק תפלת השחר שהתירו יהודא גר עמוני לבוא בקהל מטעם שבא סנחריב ובלבל את העולם כולו וגם מצרים כדתניא בתוספתא דקדושין אמר ליה ר"ע וכו' אין להתיר מטעם זה לשוב „שהרי דרך מצרים נאסר ולא במצרים הדבר תלוי' וכוונתו נראה דאין הדבר תלוי במצריים, אלא במדינה ומקום מצרים והמקום גורם ושוב הקשה עוד היראים דהא לא קיי"ל כר"ע דאמר מצריים נתבלבל וכו' יע"ש, ועיי"ש בתועפות ראם ויש להעיר בכאן הרבה וכל פרטי הדברים ולא באתי אלא אגב גררא

כן י"ל דלענין איסור לבוא בקהל אמרינן אותו שמתגייר הוא פירש מהם וכל דפריש מר"פ ומותרים מיד. אבל לגור שם במצרים שהוא מקום קביעותם כיון דמיעוט נשארו הו"ל קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי וכמו שבררתי כבר סברא זו לעיל

כן אתא לידי במקרה ספר שו"ת אשדות הפסגה לרב חכם ספרדי ז"ל ושם בחאהע"ז סי' א' החריב הדיבור. במה שנשאל מח"א להלכה אי מותרת מצרית הבאת להתגייר לבוא בקהל ישראל ממקום ידוע כהיום הזה. והתירה באם אין ידוע לנו מאיזה אומה היא ולא ידעינן שבאת מארץ מצרים כי אם מכפר אלסונה מהזינגאנוש היושבים שם בהא אפילו הרא"ש מודה דמותרת להנשא לכל בר יהודי עיי"ש ולא הזכיר כלל משום הערה מהערותינו הנ"ל

ויש לישב קצת אלו הסומכים על היתר שמצריים נתגרשו ממקומן. משום דיש לומר כיון שנתגרשו והותר פעם אחת מדינה זו. שוב אין סברא שיחזרו לאיסור אף שחזרו מצריים למקומן. ובזה י"ל קצת דעת רבינו בחיי שהביא הברכ"י יע"ש ובתע"ר שם על היראים. ועיין ס"ד כסברא זו בחולין י"ז ע"א. ובמחנה אפרים הל' נדרים סימן ט"ל שכתב אבל יש לי להביא ראיה מפ"ק דחולין דף י"ו הכל שוחטין וכו' מאן תנא אמר רבא ר' ישמעאל היא דתניא כי ירחיב ה' את גבולך ר"י אומר לא בא אלא להתיר בשר תאוה שבתחלה נאסר להם משנכנסו לארץ הותר עכשיו שגלו יכול לחזור הדבר לאיסורו לכך שנינו וכו'. הרי דהאיסור אינו חוזר וי"ל ועיין בתשו' מהרנ"ח ח"ב סי' ע' ועיין מגילה י"ד ע"א כיון שגלו חזרו להכשירן הראשון. כך י"ל בדוחק ויודע אני מה שיש לדחותה ועדיין לא פלט מינן הקושיא הגדולה והחזקה מסוכה (נ"ב) אלכסנדריא של מצריים וכו' עי"ש כמו שהק' היראים והסמ"ג, זכר כולם לחיי ע"ג

שם בפרש"י וכי תימא הנך אזדי הראשונים כלו כולם ואלו מאומות אחרות היו שנתישבו בארץ מצרים ע"כ. וביבמות שם מבואר בפרש"י דמתו וטבעו בימי פרעה וכי אזהר רחמנא מערב רב וכו' עיי"ש ובתוס' שם ד"ה וכי תימא וכו' ובמהד"ב שם. וברש"ש שם מה שהעיר על הגר"א ז"ל באהע"ז סי' ד'. וכן ראיתי עוד בספר אחד בהעברה בעלמא שמקשה על פירושים של התוס' ורש"י שם ביבמות עם סוגיא דכאן ושכחתי אנה ושם הספר

מה שכתבתי לעיל דל"ק מהא דקיבלו לרות המואביה לגיירה לדעת המנ"ח שגם על נקבות שבעמון ומואב ישנו הלאו דלא תדרוש שלומם וטובתם ולדעת הפסיקתא זוטרתי דאין לקבל מהם גרים? והבאתי ליישב ע"פ מה שאמר הגאון מהרי"ד שליט"א, עיין לעיל, נזכרתי עתה שיש מקום לטעות ולהשיב מדברי רבעהתו"ס ביבמות (מ"ח ע"ב) ד"ה אשר ובנזיר כ"ג ע"ב ד"ה בת בנו, ואף ששם ביבמות פירשו רק אשר באת לחסות פירוש שמהרת וכו' ובקרא קרי לה נערה עכ"ל וכוונת התוס' הוא רק שבנערותה נתגיירה ולא בזקנותה יע"ש אבל לא שהיתה קטנה שנתגיירה עפ"י ב"ד. אכן מדברי התוס' נזיר הנ"ל יש מקום לטעות שכתבו בלשונם דמשמע שהיתה רות קטנה כשנתגיירה וכו' ואי בתו של עגלון היתה א"כ לא היתה קטנה עכ"ל מרהיטת לשונם נראה שר"ל שהיתה קטנה ממש