מנחה חריבה צב

וכן בנחמיה י"ג פ' כ"נ, אכן שם בנחמיה י"ג פ' א' כתיב ביום ההוא נקרא בספר משה באזני העם ונמצא כתוב בו אשר לא יבוא עמוני ומואבי בקהל האלהים עד עולם כי לא קדמו וגו' ויהי כשמעם אח התורה ויבדילו כל ערב מישראל, ומשמע משום דהוה מעמון ומואב ואפילו בגירותן וכן משמע מפרש"י שם פ' ג', וכן במצודת דוד שם דעיקר הלאו הוא על קיבול הגרים להתחתן בהם ולכן כשמעם את התורה ויבדילו כל ערב רב, וא"כ צ"ע הלא הוי כבר אחר בלבול סנחרב וא"כ מותרים לבוא בקהל ובמה איפוא עומדים ראשי הגולה ומזהירים והיא ראיה גדולה לר"ג דאמר אסיר אתה לבוא בקהל וצע"ג ומצוה ליישב זה, ויקבל שכרו בבא ובזה אם לא שנאמר בדוחק דכל אלו היו ידועים עוד להם שהם עמונים גמורים וכפי שמשמע מהר"ש במס' ידים הנ"ל שכתב דבימי נבוכדנצר ואחשורוש שהיה הדבר חדש היו ידועים אבל בימי ר' יהושע בטלו להו ברובא. וממקרא זה ראייה גדולה לדבריו, שוב עלה בדעתי לעיין בפירוש המלבי"ם ז"ל לעזרא אולי הרגיש הוא בזה, ושאלתי את פרוש המלבי"ם ז"ל ומצאתי תודה לד' כי כן הרגיש בזה וכך עלה בישובו וזה"ל בנחמיה י"ג פ' ג' ואף דאנו קיי"ל שעתה נתבלבלו האומות וכל דפריש מרובא פריש וכו' י"ל שאז היו עדיין עמונים ידועים ביחוסן וזה היה אחר החורבן והיו עדיין מן האומות האלה שלא נתערבו עכ"ל וכן משמע פשטות כל הכתובים דלמעלה, ולזה יש לנו ראיה גדולה לדברי הר"ש הנ"ל ואש"ק וברוך שכיונתי לדעתו ה„מאירה"

גם עוד זאת נשמע מהכתובים הנ"ל ביום ההוא וגו' ונמצא כתוב בו אשר לא יבא עמוני ומואבי וגו'' כי לא קדמו את בני ישראל בלחם ובמים וישכור עליו את בלעם לקללו וגו'. דלמה הוצרכו להביא גם זה דוישכור וגו' וראיתי בזה מה שפירש המלבי"ם ז"ל שם. אכן פשטות הכתוב משמע כמו שכ' הרב ר' יוסי מקרטרש ז"ל שהביאו הסמ"ג ל"ת קי"ד שהוא היה אומר כי בעמון היה טעם זה כי מתוך המקרא משמע כי מואבים קדמו כמו בני עשו וכו' אבל במואב מפרש אח"כ טעם אחר ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור וגו' וכשם שטעם זה למואב לבדו כך טעם ראשון לעמון לבדו עכ"ל וכן מבואר בנמוקי הרמב"ן ז"ל על התורה פ' כי תצא וראיתי כתוב שם ממני על הגליון דלכאורה זה נסתר מגמ' ערוכה חלק דף ק"ג שתי משפחות וכו' ע"כ. אבל עכשיו ראיתי שכבר הקשה זה הפ"ד דרוש עשירי. וכן קדמו בזה המרש"א ז"ל שם בח"א בחלק ואכ"מ בזה. אבל עכשיו יתבאר לנו זה מהכתובים דלכך הוכרח להודיע סיבת שני הטעמים להרחיק גם שניהם עמון ומואב וקצרתי או י"ל דהם היו צדוקים שהכחישו בקבלת חכז"ל עמוני ולא עמונית וכיון שראו שהנשים שנתגיירו לא הרחיקו ולא בדלו ע"כ חשבו שהותר הדבר ולזה הודיעם סיבת הטעמים וכיון שכן דרכו של איש לקדם ואין דרכה של אשה לקדם וכן הזכירו בירושלמי ובמגילת רות רבתי מפני שדרך האיש לשכור, ואין דרך האשה לשכור כנ"ל

ובזה שהערותי ע"ד המכילתא ס"פ בשלח דנשבע הקב"ה דמביתו של עמלק לא יקבל לגרים והקשה המג"ס מהא דבני בניו של המן למדו תורה ברבים ומהא דרבים מעמי הארץ מתיהדים וכפי הנראה היו מזרע עמלק וכתבנו להעיר משום דסנחרב בלבל את כל העולם ושרי גם עמלק כמו עמון ומואב וא"ש הא דבני בניו של המן שלמדו תורה וכן הא דרבים מתיהדים. משום דהיו כבר אחר בלבול סנחריב ונ"נ שר"י. עדיין יש לפקפק בזה חדא. מהא דכתבינא לעיל ומוכרח הוא מן הכתוב דאז בימי מרדכי ואסתר עדיין היו נכרים וידועין ביחוסן וכמ"ש, ועוד יש מקום לבע"ד לטעון דזרע של עמלק שאני דהקפידה התורה אפילו על שם וזכר של עמלק וכמו דאיתא בילקוט פ' בשלח ר' אלעזר המודעי אומר נשבע קב"ה בכסא כבוד שלו אם אניח אני נין ונכד וגמל וחמור וסוס ופרד תחת כל השמים שלא יהי' אומרים גמל זה של עמלק רחל זו של עמלק ע"כ, וא"כ כיון שאומה זו נקראו על שם עמלק ובני בניו של המן בזה גופא יש חיוב למחות את שמו דמטעם זה נשבע הקב"ה שלא לקבל גרים מעמלק משום דזה גופא הוי זכר. א"כ כל דבר שנקרא שם של עמלק עמלק עליו חייבין אנו למחותו וגם נכסי עמלק צריך להחרימן וטעמא דהך מילתה היטב אשר ביאר הגאון בדורו בעל עמק יהושע ונחל"י בספרו אבי הנחל דרוש לפ' זכור א"י י"ד. משום שהם היו מורדים ראשונה במלכות שמים ולכך מלחמה לד' בעמלק מדור דור וכמו שמבואר בילקוט בשלח וע"כ כיון שהוא מורד במלכות ע"כ יכול לקנוס את הקטנים ואת הבהמות ועיין בהקדמת המחבר בשו"ת עונג יו"ט בע"ז ועיין הגה"ה שם

וזה הוא ג"כ טעם דינא של עיר הנדחת שכתב הרמב"ם דאם נמצאו העוברים רובה מכין את כל הטף ונשים של העוברים לפי חרב וכתב הכ"מ דצ"ע מנלן שמכין טף ונשים דאי כדכתיב הכה תכה את יושבי העיר וכו' עיי"ש (ועיין אגרות הרמ"ה ולרבינו טודרס