מנחה חריבה צא

ועיין בבית הלוי חיו"ד שכתב דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן הוא מטעם חזקת כשרות יע"ש ובזה אתי שפיר יותר מה שרמזתי לעיל ועיין בשטמ"ק לכתובות דט"ו ע"א סד"ה הולכין דהקשו בשם התוס' אהא דרוב מא"ש מומחין הן וז"ל להיו ההוא רוב מע"מ שהרי כשמביאין הבהמה בביתו של שוחט הוא קבוע. ולאו קושיא היא דההוא רוב חזקה ורגלים הוא בגוף הבהמה הזו שלפנינו דאמרינן מסתמא לא שחט אדם בהמה זו אא"כ היה בקי. אבל הכא מי איכא למיתב ליה בתורת טעמא ולומר מסתמא לא בעל אדם אשה זו אלא א"כ היה כשר ע"כ

ובמה שהזכרתי לעיל דברי הרב תו"ח שאמר דהא דאמרו בירושלמי אלא מעתה גר שבא להתגייר אין מקבלין אותו הכוונה שלא יקבלוהו לבוא בקהל אבל פשיטא דמקבלין להתגייר מכל האומות כמש"כ הרמב"ם פי"ב מהא"ב הל' י"ז יע"ש. שפרה עלי מילתא להביא פרפרת נאה שאמר לי ידינ"ע הגאון האדיר המפורסם מזה, בן מזה מהרי"י דיסקין שליט"א כה הראני בפסיקתא זוטרתי פרשת תצא על הפסוק לא תדרוש שלומם וטובתם אמרו בפסוקתא שאין לקבל מהם גרים. וקשה מאד לכאורה עצם הפשט והטעם מדוע לא יקבלו. ועוד הלא מצינו ליהודא גר עמוני שבוודאי נתגייר עפ"י ב"ד. וכמו שפסק הרמב"ם הנ"ל שמקבלין מכל האומות ואמר הגאון הנ"ל ביאורו. דכוונת הפסיקתא לזה. דבוודאי גר גדול הרוצה להכנס תחת כנפי השכינה מקבלין אותו כמו שמצינו ליהודא גר העמוני. אמנם מצינו בגמ' דכתובות (י"א ע"א) דגר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד משום דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו ועיין פרש"י שם. בזה האופן פירש הפסיקתא דלא תדרוש שלומם וטובתם לקבל מהם גרים קטנים לזכות להם שלא בפניהם. זה הזכות והטובה אין לנו לעשות להם עכ"ד השנונים ואף שלפי המתבאר לפנינו היה יכולין ליישב קצת על הפסיקתא. מהא דמצינו שקבלו יהודא גר עמוני. משום שזה גופא שקבלו אותו להתגייר הוא משום שכבר נתבלבלו ולא עליהם נאמר לא תדרוש שלומם כמו שמצאתי ומפורש בהחנוך מצוה תקס"ד דבזה"ז ליכא לאו זה אמנם מצינו צלק העמוני לפי הס"ד בקדושין (ע"ו ע"ב) ובפרש"י ועיי"ש. ועיין בתשב"ץ חלק שלישי ענין צ"ו שהשיב להשואל דעל אוריה החתי וצלק העמוני לא נתבאר לרבותינו ז"ל יפה אם הם גרים או ישראלים עכ"ל. ומנשים עמוניות ל"ק משום דקיי"ל עמוני ולא עמונית ולא נאמר עליהם לא תדרוש שלומם וטובתם דעל כל הנאמר בפרשה נאמרה הלכה עמוני ולא עמונית. כך דעתי נוטה שוב חפשתי במנ"ח מצוה הנ"ל ומצאתי בעז"ה שנסתפק בזה ומסיק דקאי גם על נקבות יע"ש וגם בגירותן ג"כ וכמו שמבואר בר"מ שכתב לפי שנאמר עמך ישב בטוב לו וכו' יכול אף עמון ומואב כן ת"ל וטובתם וכו' ופסוק זה דעמך ישב מיירי בגר צדק כמו שמבואר פ"ח מהל' עבדים דין י"א א"כ עו"מ שנתמעטו אף בגירותן הדין כן עכ"ל וא"כ לפ"ד האיך קיבלו רות המואביה ונעמה העמונית לפי דעת הפסיקתא ולפי דברי הגאון הנ"ל שליט"א אין מכאן הוכחה לסתור דעת המנ"ח ז"ל. כן יש להעיר לפי הבנת הריטב"א בפרש"י דכתובות הנ"ל דעיקר דין זה הוא רק מדרבנן וקצרתי. אכן לפ"ז יש איסור נוסף למאן דנותן לו אשה לבד הלאו דלא יבוא בקהל. גם משום לא תדרוש שלומם וטובתם ויש נפ"מ בספק עמוני דביארנו לעיל דספק מותר. וכן מצאתי עכשיו לאחרון אחד שהביא כן בשם התשב"ץ קטן שכתב כמו שמבואר בראבי"ה בשם רבינו משה כהן. א"כ זה דוקא בספק דלא יבוא כמו בספק ממזר התירה התורה אמנם מחמת ספק לאו דלא תדרוש עדיין אסור ליתן לו אשה דכל סד"א לחומרא לכל חד כדאית ליה. אכן לפי מאי דמשמע מהחינוך מ' הנ"ל דלאו זה נאמר רק על זכרים ולא על נקבות אתי שפיר דמשכחת שישא אשה גדולה שעומדת ברשות עצמה ואין עליה לאו דלא תדרוש. אכן לפי הנראה דזה רק לפי דעת החינוך דקאי על עת מלחמה ודוקא זכרים בני מלחמה נינהו אכן לפי שמסיים הרמב"ם וכן הסמ"ג דקאי גם על עבד שברח וכדומה. וא"כ גם נשים מצוות על זה וצ"ע. גם י"ל גבי יהודא גר עמוני כמו שכתבו התוס' ביבמות כ"ד ע"ב ד"ה לא. ועיין במגילת ספר מל"ת קט"ו לענין אם מקבלין גרים מזרע עמלק עיי"ש אריכות, ובזה"ז אין נפ"מ מזה כמו דאמרינן שכבר בא סנחריב ובלבל את כל העולם ובזה ניחא מהא דמצינו דבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק גיטין (נ"א ע"ב) וקצרתי

כן ראיתי ברגע אחת בספר פני משה על אהע"ז בסימן ד' סעיף י' שם הביא ג"כ דברי השעה"מ שהבאנו למעלה לענין ספק עמוני וכתב ג"כ דמקרי דקביעי איסורא וסד"א מה"ת לחומרא כה"ג יע"ש ולא דק בזה ואכמ"ל עוד

והנה אין להעיר בשמעתין על עיקר דין זה דעמון ומואב דמותרין בזה"ז אחר בלבול סנחרב ונ"נ מהא דמצינו בקרא דעזרא ט' לא נבדלו העם וכו' לכנעני העמוני המואבי המצרי והאמורי כי נשאו מבנותיהם להם ולבניהם וגו', די"ל נמי כמ"ש התוס' יבמות ע"ו והר"ש במס' ידים, דנקראו על שם בני עמון יע"ש ושם אין נפ"מ מאיזה אומה היו כיון שנשאו להן בגיותן