מנחה חריבה צ

כרבי חנינא (בב"ת כ"ד) או דס"ל דהוי קורבא דמוכח דעדיפא מרובא כמבואר מדברי התוס' והרמב"ן בב"ת שם והדברים עתיקין ובזה ניחא דבא יהודה גר עמוני ושאל מה „אני" לבוא בקהל. למה פרט על עצמו דוקא הלא השאלה היא שאילה כללית וגם כשהשיבו לו ר"ג ור"י השיבו לו בלשון נוכח „אסור אתה" „מותר אתה" מותר ואסור הו"ל לימר. ולפמש"כ ניחא קצת. משום דיהודא גר עמוני בא מארץ עמון וכמש"כ התוס' יבמות (ע"ו ע"ב) ד"ה וכי דפשיט ליה דמנימין בא מארץ מצרים דאי מן המצריים שנתישבו בשאר ארצות לא היה קורהו גר מצרי שלא היו ידועים בשאר ארצות עכ"ל וה"נ צ"ל כאן גבי גר עמוני. וא"כ כיון שבא משם הו"ל בכלל קרוב או קורבא דמוכח ועדיף מרובא. ולכך הביא הפסוק לא יבוא עמוני ומואבי וגו'. פירש מארץ עמון ומואב לעולם אסור והשיב לו דכבר נתבלבל הכל וליכא כאן קורבא כללל, וגם רובא עדיף טפי כדר"ח. ולפי"ז כל המו"מ הסיבו רק עליו ודכוותי' מי שבאו מעמון ומואב גופי' ולכך אמרו ליה בלשון „אתה" ועוד יש לפלפל בזה וקצרתי

וזה אין לומר דר"ג ס"ל דעמון ומואב אסירי אע"פ שאין אלו הראשונים. רק המקום גורם וכל היושבים שם נאסרים. מלבד מה שדא בוכרא. עוד אינו מיושב סיפא דמתניתין דהשיב לו ר"ג מהפסוק ושבתי את שבות בני עמון

וראיתי גם להבית הלוי (חל"ב סימן ז') שמבאר דברי התוס' בכתובות (דף י"ג) בד"ה מסייע וכו' דר"ג הוא דס"ל בחולין (דף ה') דחייש למעוטא וממילא משמע דבחזקה המסייע למיעוט ס"ל ג"כ כר"מ דאיתרע ליה רובא כיון דזה תלוי בזה ומש"ה הקשו התוס' כאן לר"ג מדברי ר"מ וכו' והא דנקטו התוס' גם ר"י אע"ג דבבכורות מסקינן דר"י לא חייש למיעוטא מ"מ הרי בתחלה רצה שם הגמרא לומר להיפך דר"י חושש למיעוטא ומש"ה נקטו התוס' בדבריהם גם ר' יהושע אגב ר"ג ועיקר דקדוקם הוא משום ר"ג עכת"ד. וסעייתא למש"כ לעיל בעה"ש

ולענין הלכה פסקינן בש"ע אהע"ז (ס"ד ס"י) האידנא נתבלבלו כל האומות לפיכך עמוני ומואבי ואדומי שנתגיירו מותרין לבוא בקהל מיד וכו' ולהרמב"ם ה"ה למצרי ולהרא"ש מצרי באיסורו עומד ע"כ. וראיתי שם בפ"ת ס"ק ו' שמציין לעיין בשאילת יעב"ץ ח"א סי' מ"ו מש"כ בזה. והשגתי את הספר הנ"ל וראיתי שהשיב שם ע"ד הגר שבא מארץ איטאליא ונסתפק אם מותר בישראלית כי צ"ע אולי יש לחוש בזה"ז שלא לקבל גרים מרומיים ומארצות שסביבות רומי שידוע שנתיישבו מאדומיים וכן היא מפורסמת בשם אדום בדברי חכז"ל. ומצא הספק מקום לחול עפ"י מש"כ במשנה דסוף ידים שזו היתה מחלוקת ר"ג ור"י דמאן דאסר דייק מדכתיב עמוני ומואבי ביוד היחס ולא כתיב עמון ומואב לומר שכל הנקרא בשמם נאסר והכתוב אסרן לכל הדרים בארץ עמון ומואב אליבא דר"ג ואף ר"י דשרי היינו מטעמא דמפרש קרא להדיא על אשר לא קדמו מכלל שלא אסר אלא הבאין מאותן כפויי טובה משא"כ באדומי שלא נתנה תורה טעם לאיסורו וכו' (ותיתי לי שכן עלה בדעתי לומר כן וכוונתי לדעת קדשו הנ"ל אכן זה דוחק מפול ונגד פשטות הגמ' וכל הראשונים ולומר כן אפילו בדעת ר"ג) ותו בר מן דין אפי' לא היו קרוין אדום ניחוש להו למעוטא בדוכתייהו היכי דקביעי והני נמי חשיבי קביעי התם ואפילו ר"י אפשר דמודה אפי' בעמון ומואב במקומן היכי דהוי קביעי כמו שהוכחתי שם בראיה ברורה מספ"ק דיבמות דאפי' לא אזלינן בתר שמא חיישינן להו. (גם בזה ת"ל כוונתי לדה"ק ונעלם דבריו מהמנ"ח והתוה"ק והתור"ח ועוד אחרוני זמנינו) ועיי"ש עוד. ומסיק ע"כ נ"ל שראוי לצאת ידי ספק של תורה ולמנוע מהשיאו ישראלית אלא יחזור אחר גיורת עכ"ל ודבר זה צריך להודיע פעה"ק ירושלם שנתרבו בעו"ה הגרים משום שנותנים עיניהם בבנות ישראל ואיזה מורים בלתי מדקדקים מגיירים אותם ויש מהם אנ"ח איטליע. ובלא"ה הביא הסמ"ג מל"ת קט"ז דיש מדקדקים שאדומים לא נתבלבלו דאמרינן בע"ז (דף י') וכו' והשיב לו אנטנינוס והכתיב שמה אדום מלכיה ושריה וכו' וא"כ אם מלכות רומי זו איטליא היא אדום א"כ לא נתבלבלו בימי סנחריב. וכ"כ היראים בישן סי' ר"ד ובהחדש סי' מ"ב ועיי"ש בסי' מ"א. אלא שהסמ"ג מדחה לה משום די"ל שאין בלבול מועיל בזרע המלכי' שמתוך חשיבותם יש להם שם וניכרים בכל מקום יעו"ש. וגם יש לפקפק לפי סברתי שכתבתי למעלה דאף בדוכתא דקביעי מ"מ י"ל דנשיהן מזנות עם אנשי שאר האומות הנמצאים הרוב גם במקומותיהן וצריכין לומר לתרי קבוע וזה לא מצינו. וא"כ נפל חשש היעב"ץ ז"ל ודו"ק ובפרט לפי המתבאר שם דכמה מלחמות כבר עברו עליהם אלא שא"כ גם דברי הרא"ש גבי מצרים יקשה וצע"ל לעת הפנאי ולא כתבתי אלא לעורר לב המעיין הישר כן ראיתי אח"כ בשו"ת עין יצחק חאור"ח סי' כ"ו הביא דברי הגאונים דלעיל בס' המקנה ודורש"ל יע"ש היטב בכל הסימן ההוא. וכן עיין בשושה"ע כלל י"ד ובס' ביכורי שלמה הנוגע לענין זה: