מנחה חריבה פז

מאבותיו איש מפי איש עד זמן סנחריב שלא נתערבו ומצרים גמורים הם ולמי שלא נודע באמת מותר מיד גם למנימין והביא ראיה מברכות (דף ט"ז ע"ב) ואין לחלק בזה בין ישראל לעמים. יש להביא קצת ראיה לזה מדברי הר"ש פ"ד דידים שם כתב כה"ג לתרץ ההיא דמגילה די"ל דמדלת העם השאיר ונתבטלו בשאר אומות שהביא עליהם שם ולימי נבוכדנצר ואחשורוש (ימ"ש) שהיה הדבר חדש היו ידועים אבל בימי רבי יהושע בטלו להו בריבא וכו' עי"ש היטב. אבל ראיתי מגמ' דברכות איני כלום דבוודאי אין חזקת צניעות למצרים ולא חזקת אבהתי'. וכדאמרינן ביבמות צ"ח ע"א הא דאמרו רבנן זין אב למצרי לא תימא משום דשטופי בזמה דלא ידיע פרש"י אבוהו מני וכו' יעש"ה וכתבתי בחדושי ליבמות שם ולפ"ז במאי דקאמר משום דשטופי זימה נינהו היינו אף דרוב בעילות אחר הבעל מ"מ בדידהו לא אמרינן הכי ומצאתי במנ"ח מ' מ"ט בזה"ל וגם אני מסופק דאפשר גבי ב"נ לא שייך האי רובא דרוב בעילות וכו' וכש"כ ב"נ שהם חשודים ביותר אכ"נ דא"מ אם לא בידוע כגון בחבושים וכו' יע"ש והדבר מבואר לפנינו. עכ"ל וא"כ לא שייך קבלה מפי אבותיו וכמובן. ובאומות הולך אחר הזכר. אלא שהדבר הקשה הוא דאי נימא דכל עיקר הטעם הוא משום דכל דפריש מרובא פריש הא תינח אי פריש מעלמא לפנינו. אבל אי נתגייר במקומו נימא דלהווי קבוע וכל קבוע כמחצה ע"מ דמי ואכתי איסורא הוי וכדאמרינן כה"ג בקדושין (ע"ג ע"א) גבי ספק ממזר. ולהנך ראשונים דגם באינו ניכר האיסור ג"כ אמרינן קבוע וביותר עפ"י הגמ' דנזיר דף י"ב ע"א דאיתביה ר"ל לר' יוחנן ממתניתן דקן סתומה וכו' וא"ל קאמינא אנא אשה דלא נידא וכו' וכ"ת ה"נ ניייד אימור בשוקא אשכחא וקדיש התם הדרה לניחותא הרי כיון דהדרא לניחותא הדר הו"ל קבוע כדמעיקרא ועיין פירש"י שם. ובתוס' ספ"ק דכתובות (דט"ו ע"א ד"ה דלמא) מבואר להדיא דלגבי שום אדם לא שייך לומר כל דפריש מרובא פריש משום דהדר לניחותי' ואף באיש אמרינן כן ע"ש וא"כ הדרא קושיא לדוכתה ואחר החיפוש מצאתי שכבר העירו בזה התורת חסד הנ"ל ובמנחת חינוך בהשמטות הנקרא קומץ למנחה מצוה תקס"ב ועיי"ש בתור"ח בכל הנוגע לזה ובמנ"ח מוסיף עוד לבאר יע"ש. ובסוף כתב ואפשר לומר דסנחריב בלבל כל האומות והיו כלם ניידי ובטל הקביעות ואח"כ פירשו לעיירות בכל עיר היה מיעוט כנגד העולם ע"כ הו"ל פירוש אך זה צ"ע בר"מ פ"ב מהל' שבת ובסוגיא דיומא והה"מ וכ"מ ובאתי רק לעורר. שוב ראיתי במשנ"ח שהתפורר בזה אך לא ביאר היטב עי"ש במצוה מ"א עכ"ל ולפי מה שהבאתי בתחלה בשם הר"ש דמס' ידים אין מקום לומר כמש"כ המנ"ח

אך עם מש"כ לעיל לסלק הערת התה"ק יש לדון בזה גם כאן ולומר דהמועט הזה אינו חשוב לקבוע כיון דבהמיעוט הזה נמי אמרינן דרובן בזה מזנות תחת בעליהן עם אנשי שאר האומות ונצטרך גם בזה לומר אי אזלא איהו לגבי' הו"ל קבוע ותרי קבוע אפשר לכ"ע לא אמרינן ובפרט במקום דלא ניכר האיסור. ובפרט דכל עיקר הקושיא היא רק לדעת הרמב"ן דפליג על התוס' דנזיר. ודעת הרמב"ן הוא בחדושיו לקדושין דף ע"ז דבספק אזלה איהי גבייהו יש ס"ס להתירא יע"ש הובא כ"פ בספרי הגאון עין יצחק באר יצחק ועין יצחק חלק שני וא"כ המעוט הזה אין נקרא קביעות בפני עלמה כדי שעל ידו נאמר גם על הרוב כל קכמע"מ ויש עוד לעיין בזה

ומצאתי להגאון בעל תוס' חדשים שם פ"ד דידים מ"ד שכתב על דברי התוס' יו"ט בד"ה הלכה דלולי דבריו (ולקמן נביא אי"ה דבריו) יש לישב תמיהתו בדרך אחר דלכאורה יקשה לר"י גם למסקנא דהתיר לבוא בקהל הא בעלי חיים חשיבי ולא בטילי כדאיתא בזבחים (דף פ"ג) אלא די"ל דזיל בתר טעמא גזירה שמא יקח מן הקבוע וכדאמר רבא התם עי"ש והכא לא שייך הא גזירה כיון דבלבל כל האומות אין לנו השתא שום קבוע דנגזור ומעתה נוכל לומר דר"ג סבר דלא סנחריב בלבלם אלא נבוכדאנצר וכ"ש הר"ש בשם התוס' ולא בלבל כל האומות דגביה לא כתיב ואסיר גבולות עמים א"כ שייך שפיר לגזור משום קבוע וזה דאמר ר"ג הכתוב אומר לא יבוא עד עולם דמשמע אף אחר הבלבול שייך למגזר משום קבוע והשיבו ר"י לא כן אלא סנחריב בלבל והוא בלבל כל האומות דלא שייך למגזר משום קבוע וא"ל ר"ג וכו' יע"ש והוא כמש"כ בשם המנ"ח דסנחריב בלבל כל כך עד שאין לנו קבוע כלל ובמש"כ ועירב בכאן הא דבע"ח חשיבי ולא בטלי דבריו מכוונים לכש"כ המהרי"ט ח"ב אהע"ז סימן י"ח שהקשה שם על תוס' דנזיר הנ"ל דס"ל שאינו ניכר לא חשיב קבוע. ממ"ש התוס' בסנהדרין הדרין (דף פ') גבי הנסקלים שנתערבו בנשרפין שהקשה הריב"ם לר"ת דאמאי לא ניזיל בתר רובא וידונו בשרפה ותירצו שם בתירוץ בתרא משום דה"ל קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי ופטור מדאורייתא עכ"ל ומוכח מדבריהם הכא דאף שהקבוע אינו ניכר רק מעורב