מנחה חריבה פו

כבר יצא מחזקתו הראשונה בוודאי והא דאמרו בירושלמי אלא מעתה גר שבא להתגייר אין מקבלין אותו הכוונה שלא יקבלהו לבוא בקהל אבל פשיטא דמקבלין להתגייר מכל האומות כמש"כ הרמב"ם פי"ב מהא"ב הל' י"ז ובזה ניחא ג"כ לדברי התוס' חולין (ד"ה מ"ב ד"ה ר"ג) דלפירושם שם דר"ג סתם ס"ל כר"מ דחייש למיעוטא לענין שחיטת כותים וגבי יהודא גר עמוני הודה ר"ג לר"י דסמכינן ארובא דג"כ י"ל כנ"ל. ועיין היטב מש"כ הגאון בעל „ציון וירושלם" על הירושלמי ובהשמטה השייכת למסכת דמאי דף ה' יעו"ש שכתב דפשטות הענין מורה דאין מקבלין אותו להתגייר עיי"ש בשם המדרש רות וכו'

וע"כ י"ל בישוב הקושיות הנ"ל משום דעיקר ההיתר שאמרו בבי יהודא גר עמוני משום דכל דפריש מרובא פריש היינו רק מם דצריך להתירו לגמרי אף מאיסור דרבנן אבל משום ההיתר דאיסור דאורייתא הכא לא בעינן רובא כלל דספיקא נמי שרי מה"ת כמו ספק ממזר דמותר מה"ת וכמ"ש התוס' ביבמות דף ע"ח דגר חצרי מותר לבוא בקהל ספק וממילא ה"ה להיפך דספק מצרי ג"כ מותר רק מדרבנן עשו מעלה ביוחסין לאסור ספק ממזר וכיון שכן לענין להתירו מאיסור דרבנן שפיר מהני לן טעמא דכל דפריש מרובא פריש דבאיסור דרבנן גם ר"ע ור"מ לא חיישי למיעוטא וכ"כ השעה"מ (פט"ו מא"ב) דספק מצרי מותר מה"ת יע"ש ועי"ש עוד היטב בתורת חסד. וכה"ג ממש כתב כאן בתורת הקנאות וכבר קדמו בכל הדברים בתורת חסד על לשונו. והנה עתה שנתגלה לנו אור יקרות ספרן של צדיק גמור הראשון שבראשונים הראבי"ה ז"ל שנדפס בשנת תרמ"ב עם הגהות לוית חן מצאתי שם בחלק השו"ת (דף נ"א מדפי הספר ששאילת הראשונים היא שהביא דברי הירושלמי דמס' דמאי הנ"ל וכתב ע"ז בזה"ל ולא ידענא להבין התירוץ ע"ז התם וכה"ג יש לתמוה לר"מ דחייש למיעוטא א ומורי הרב רבינו משה הכהן תירץ לנו דאיכא למימר לולי שהירושלמי איני מתרץ כן דגר עמוני וודאי הוא דלא יבוא בקהל הא ספק יבוא וכדאמרינן בקדושין (ע"ג ע"א) וכו' והכא גבי גר דלא שייך האי גזירה הלכך שרי אע"ג דספק הוא דלא נאסר לבוא בקהל אלא גר עמוני ומואבי וודאי ע"כ. וזכו לכוון לדברי ראשונים כמלאכים ועיי"ש בהגהות לוית חן דהעיר בעיקר דבריו בזה צ"ע דהרי הך גזירה גבי ספק ממזר משום דשמא ישא אחותו מאביו אידחי' לה הש"ס שם ומסיק דהוא מילתא דלא שכיחא ולא גזרו בה אלא דמעלה עשי ביוחסין יע"ש א"כ הרי טעם זה דמעלה עשו ביוחסין שייך נמי בספק עמוני. גם יקשה עליו קושית השעה"מ פט"ו מא"ב הנ"ל דלמ"ל טעמא דכל דרובא דפריש מרובא פרים. ת"ל דבלא"ה ספיקא מותר מה"ת. וכזה יש לעיין גם בדברי רש"י בקדושין שם דף ע"ג ע"א בד"ה וחד למשרי שתוקי בישראל. דהא דקתני במתניתין שתוקי פסול הוא מדרבנן כדלקמן שמא ישא אחותו מאביו עכ"ל ותמוה דהא טעם זה נדחה בגמ' שם ומסיק משום מעלה עשו ביוחסין ויל"ע

וכן ראיתי באבני מילואים סי' ד' ס"ק י"א וכ"ז מזה והביא ג"כ דברי השעה"מ אי ספק מצרי מותר מה"ת והקשה לפ"ז למה צריך הגמ' בברכות לומר משום דכל דפריש. ת"ל הא אפי' ספק מותר ועיי"ש שתירץ דנ"מ דמותר מדרבנן ג"כ דספיקות אסורים מדרבנן עיי"ש ובמנ"ח מצוה תקס"ח הביאו וכתב עוד דלדעת המנ"ל דספק ממזר באיקבע איסורא אסור. אם כן בוודאי ניחא דצריך לטעם רובא דהו"ל איקבע יעו"ש ולפי כל הנ"ל י"ל הדקדוק שיש לדקדק בהא דהקדים ר"י ואמר מנימין גר המצרי היה לי חבר מתלמידי ר"ע. וכי' דמאי נפ"מ תלמיד של מי היה. ולפי הנ"ל י"ל דכוונתו דהיה תלמיד ר"ע ושמע שר"ע רבו חושש למיעוטא וא"כ לפ"ד בע"כ צריך לעשות ככה דהוא בעצמו אסור לבוא בקהל משום מיעוט מצרים דלא פירשו. ואף רב ר"ע בעצמו אמר לו שטעה בזה וכדכתבנו לעיל בשם התו"ח והראבי"ה ז"ל. ועיין שם במצ"ח מ' תקס"ד שהעיר לפמש"כ לעיל דכתבה התורה דור שלישי וודאי ולא ספק א"כ כל ספק מצרי אסור תורה דמ"ש א"כ לפי סברת השטמ"ק גבי עשירי ודאי ולא ספק ל"מ מרובא פריש כיון דהתורה אסרה ספק ומריבא פריש ג"כ ספק והדברים עתיקים. א"כ ל"מ מרובא פריש לענין מצרי ואדומי א"כ כל האומות אסור להתחתן בהם מחמת חשש מצרי ואדומי דלא אזלינן בתר רובא ומרובא פריש א"כ אדרבא לשיטת הרא"ש דמצרי באיסורי' הוי ליה קולא דמותר בכל האומות ובאמת כל הפוסקים כתבו דמותרים האידנא בכל האומות וצע"ק ותיתי לי שגם אנכי עלו ברעיוני לספק מחמת דברי השטמ"ק הנ"ל כידוע ויש לי אריכות בענין דברי השטמ"ק והש"ש ש"א והגהות אמרי ברוך שם ועוד מגדולי אחרונים אך אכ"מ ולא באתי אלא לעורר לב התלמידים

ומה שהעיר בתוה"ק די"ל דמדברי מנימין גרידא אין ראיה דל"ל הא דברכות דאפ"ל דמנימין היה מקובל