מנחה חריבה פג

דמצוה להתראות פנים בעזרה ועיי"ש בתיו"ט בשם הירושלמי וער"מ פי"א ממעש"ר ונ"ר ה"ו גבי וידוי מעשר ובהראב"ד שם ובכ"מ שם. והנה לפי דברי הר"מ שם איך דרשו כאן בת"כ מן הפסוק ושמחתם לפני ד' וכו' אבל זה נ"ל פשוט כאן דהמצוה אינה אלא במקדש בודאי דווקא בעזרת ישראל דהוי מחנה שכינה אבל הר הבית הוי בכלל גבולין וא"ח מה"ת כנלע"ד פשוט את"ד ופלא וכי לא ידע יוסף את דברי הרמב"ם בפירוש המשניות מס' סוכה פ"ג שפירש על משנה זו מדינה היא כל העיירות שבא"י מלבד ירושלם עיי"ש והדברים עתיקים. ושוב ראיתי שדברי המנ"ח נובעים מקול אריה ורדה מדבש גוית ארי' בטורי אבן לר"ה (דף ל) שכך דעתו „לכאורה" וז"ל בד"ה בראשונה וכו' האי במקדש משמע לכאורא בעזרה דוקא ולא בירושלם דהא לפני ד' כתיב בהאי קרא דמשמע מקדש דוקא אע"ג דפי' לעיל וכו' הכא ע"כ מקדש דוקא וירושלם אינה בכלל עכ"ל אמנם גם ממנו נעלם לפ"ש דברי הרמב"ם הנ"ל ובפרט דברי הירושלמי הנ"ל דכל בירושלם בכלל לפני ד'. וכמבואר נמי בשמעתין דידן. ועיין תיו"ט בכורים פ"א מ"ח ד"ה נטמאו ודו"ק

אח"ז חזרתי למצוא הטורי אבן שעם הגהות אמרי ברוך דפוס פיטרקוב ומצאתיו בבית הגאון הגדול מוהריי"ד שליט"א. וראיתי שם שבע"ה כונתי לדעתו בזה שהשיג על הט"א מהר"מ ומהירושלמי. ויותר פלא הוא על המנ"ח שהשתמש הרבה בספר הט"א ובאחרונים ולכתוב עוד שזה מבואר ופשוט. כן אמרתי בחפשי מצאתי גם להגאון שלום ירושלם לירושלמי מס' ר"ה ריש פ"ג שהביא דברי הט"א ותמא עליו ועיי"ש מש"כ על הירושלמי ובשיטת ר' לוי בר לחמא ונכון הוא. ובחדושי ח"ס לפ' לולב הגזול דל"ט ע"א עיי"ש שגם הוא ז"ל לא העיר על הט"א הנ"ל מידי

שם במשנה בירך התחילה בעבירה תחילה ואח"כ הבטן וכו', עיין פרש"י ויותר יוסבר עפ"י שיטת הרמב"ם פכ"א מהל' אי"ב ועיין במ"מ שם, הידוע דלוקין על קרובה דג"ע והוי עבירה מיוחדת מדאורייתא שלוקין עליה ולכך שפיר הלשון דהתחילה בעבירה, תחילה שזה גופא עבירה, וכל הדברים הללו הוא גם אצל הבועל כדמפורש לקמן וברמב"ם פ"ג דין י"ח ואך יש לעיין לפי מה שכתב החות יאיר סי' ק"ה דאפילו להרמב"ם וסייעתי' דס"ל דקרובה של ג"ע יאסור מן התורה ולוקין עליו גם ה"ל בכלל יהרג ואל יעבור עיין בהג"ה בש"ע ס' קנ"ז ובש"כ שם ס"ק יוד היינו באיש ובכוונה להנאתו דרך תאווה ונלמוד מלשון לא תקרבו מה שלשון זה לא נכתב אצל אל תחלל עכ"ל, וא"כ אין להסביר הכי למשנתינו, אבל כבר העיר על דבריו בשו"ת עמודי אור ס' ט' בזה"ל ומה"ט נמי בלאו דלא תקרבו לגלות ערוה לדעת הרמב"ם דהוי לאו בפ"ע על קריבות לעריות בלא ביאה ע"ש הוא שוה באיש ובאשה אע"ג דכתיב איש ולא מצינו שום אחד מהפוסקים שחילקו בין איש לאשה ובמ"א כתבנו לתמוה על החו"י שכתב לחלק עכ"ל, עיי"ש עוד בס' קי"ח אות א', ובפרט דלשון לא תקרבו בלשון רבים נאמרו, ועיין בשעה"מ בפכ"א מהל' א"ב בקושיתו מיבמות ובשו"ת בית הלוי ובשו"ת חמדת שלמה חאור"ח ואכמ"ל

שם ושאר כל הגוף נא פלט, פירוש לא פלט מן יסורים מיוחדים וכמו דאמר לקמן כ' ע"א והיא מתמלאת גידין ועיין בפרש"י שם

שם לפיכך כהן נוטל כיפה מעל ראשה, יש להעיר על בעל עין משפט שלא ציין דין זה ברמב"ם פ"ג דין ה' שכנראה מש"כ שם שהיא עומדת בינהן בלא רדיד ובלא מטפחת אלא בבגדיה וכיפה שעל ראשה כמו שהאשה בתוך ביתה, הוא שמפרש הרמב"ם דמאי דאמר הכא כיפה היינו הצעיף העליון כמו שפרש"י כאן, אבל לא כפה התחתונה, ומ"מ צ"ע שאין משמע כן וגם הא שמניח תחת רגליה לא הזכיר כלל, ומצאתי שזה הרגיש בהגהות נמוקי מהרא"י על הרמב"ם (דפוס ווילנא) ולא כתב מפורש שלכאורה משמע מכאן איפכא וכן ראיתי עכשיו בתה"ק כאן, ובכלל דברי הרמב"ם שכתב והיא עומדת ביניהן וכו' צ"ע מלבד מה שהקשה שם הכ"מ בהלכה י"א עיש"ה, עוד נראה שכוונת הרמב"ם היא לישב שלכך אין חוששין משום הרהור לפני כל הקהל ועדה וצע"ג דלא משמע כן כלל הסוגיא הפשוטא לעיל עמוד א', ועיין בפרש"י שם וכן מדקאמר שם ורבנן ונוסרו וכו' משמע שהנשים והאנשים רואות אותה גם בניוול זה של קריעת הבגדים וסתירת השערות

שם בתוס' ד"ה מיום שחרב וכו' מילתא דפסיקא נקט דבטלו ארבע מיתות לגמרי, ועיין בתוס' סנהדרין שם באריכות בזה, ושם הביאו עוד בשם יש מפרשים דנקט משחרב בהמ"ק משום דבזמן ב"ה בגדי כהונה היו מכפרין מיהו ה"מ כשעשו תשובה ע"כ, ומה שקשה על תירוץ זה עיין בתוס' זבחים פ"ח ע"ב ד"ה מכפרים על שפיכות דמים וכו', אבל באמת כבר הרגישו בזה התוס' בסנהדרין בעצמם בזה שהוסיפו בחכמתם איזה תיבות מיהו ה"מ כשעשו תשובה וא"כ גבי שמעון בן שטח שלא היה שם תשובה, אף בזמן בהמ"ק לא היו מכפרים, ומזה תפסתי