מנחה חריבה פא

השער וגלויה היו לנוול וא"כ אם שערה נאה לא היה מגלהו שזה לא נכלל בצווי ופרע את ראש עכ"ל לא משמע כן מקושית התוס' ד"ה ור' יהודא שהארכנו בזה לעיל. ומשום דיש כח בידיהם לעקר בשב וא"ת. ולפ"ד אין כאן עקירה כלל לפי דעת ר' יהודא. עוד מפרש שם המלבי"ם ז"ל דהא דקאמר הכא ונשים חייבות לראותה. דלפי זה צריך לפרש המשנה דתנן ונשים מותרות לראותה ר"ל שצריך לנקד מופרות ר"ל חייבות ע"כ. וכן מכבר ראיתי בהגהות וחידושים למשניות מהגאון מהרי"ש נטנזאהן ז"ל בשם ספר מלא רצון מהגאון מוהר"ץ שפיץ במס' סוטה כאן הביא בשם רבו הגאון בעל עבוה"ג שפירש דמותרות לראותה שמותרה ועומד היינו שמחויבין לראות ודפח"ח: **(נשמט מהגהה דלעיל דף ל"ו ע"א בדבר התמיה על המרי"ם פדווא זצ"ל בענין מתנה או פקדון. יש לציין עוד לעיין בר"ה (דף ז' ע"ב) המשכיר בית לחבירו לשנה וכו' כיון שהגיע יום אחד בניסן עלתה לו שנה וכתבו בתוס' ד"ה עלתה וכ' ולא אמרינן הדמים מודיעים והרי המעות מתנה או פקדון ע"כ וכוונתם לדבריהם שם בב"ת ועיין בשו"ת שבות יעקב ח"א סימן קע"ה ועיין שם במס' ר"ה בהגהות פורת יוסף על ד"ה הנ"ל. וכ"כ בהגהות מיימוני פכ"ו מהל' מכירה ה"ה כמש"כ התוס' בב"ת (דף ע"ח) ועיין בהרא"ש פ"ב דקדושין גבי הא דתנן התם מכרן וקידש בדמיהן מקודשת וכו' או לישראל והכיר בה דהוי מעות מתנה. ועיין בק"נ שם ובב"ש אהע"ז סי' כ"ח ס"ק נ"ח. ובש"ך חו"מ ס' שי"ב ס"ק ד' מעתיק דברי התוס' בזה"ל ולא אמרינן הדמים מודיעים והרי הוא המעות מתנה עכ"ל ועיי"ש ועיי"ש אריכות בקצה"ח ס"ק ב' ובנתיבות שם

)** עוד מה שיש להעיר ולהצריך עיון אי מחלוקת ר"א וחכמים בסנהדרין (דף מ"ו) אי האשה נתלה. אי שייכות לזה מחלוקת טעמם שבכאן משום דחיישינן להרהורא. (והנה עת העתקתי דברים אלו חשבתי לתקן הלשון שכתבתי שלא בדקדוק לכאורה דמאי שייכת מדר"י לרבי אליעזר. אך שוב נזכרתי דבתוספתא פ"ט דסנהדרין שם הגירסא דברי ר"י שאמר משום ר' אליעזר ודבר אמת היתה בפי. אך הש"ס דילן בוודאי לא גרס לה הכי בתוספתא. דאל"ה לא מקשי מידי מדר"י אדר"י. וכן ראיתי בתוספתא שעם הגהות מצפה שמואל שכתב שם כן בקיצור) ובחפשי מצאתי בע"ה להרמ"ה ז"ל ביד רמ"ה שלו למס' סנהדרין שכתב על המשנה כל הנסקלין נתלין וכו' האיש תולין אותו ופניו כלפי העם כדי לרדותן והאשה פניה כלפי העץ. משום דנפיש בזיונה וכו' וכ"ת א"ה גבי איש נמי. איש ליכא ביזיון כ"ה. ותו אשכחן דפליג רחמנא בין איש לאשה בהא מילתא דכתיב אותו בלא כסותו הא אותה בכסותה ע"כ דבריו של ראשון, וכן חפשתי שם בספר ערוך לנר ומצאתי שם בדף מ"ה העיר קצת בשמעתין דלעיל כמו שכתבנו בשם הקרן אורה והמהרי"ם ז"ל יעו"ש ועיין מלבי"ם הנ"ל ומהספרי הנ"ל יש לסייע למש"כ שם אלא במקום שאמרו לקצר איני רשאי להאריך. ובטעם הדבר שתניא בספרי דכהן נפנה לאחוריה ופורעה. כתב המלבי"ם ז"ל שממ"ש והעמיד הכהן את האשה לפני ה' משמע שהכהן אינו לפני ה' רק עומד מאחוריה ע"כ יעש"ה. וראה זה חדוש שנעלם ממנו שכך באמת אמרו בתוספתא ערוכה לפנינו בפ"א (הובא בתוס' לעיל עמוד א' ד"ה ששם וכו') דתניא היא עומדת מבפנים והכהן עומד מבחוץ שנאמר והעמיד הכהן את האשה לפני ה' האשה לפני ה' ואין כהן לפני ה' עכ"ל ותורת אמת היתה בפיו. אמנם איני רואה מזה הכרח שצריך להפוך פניו לאחוריו

כן מצאתי בערוך לנר למס' מכות מה שהערותי לעיל דף ח' על התוס' ד"ה והכהן וכו' מגמרא דמכות יע"ש באופן אחר ות"ל שכוונתי לדברי הרב. ג ז' אדר יום פ' משה רבינו ע"ה תרפ"ב

שם בתוס' ד"ה ואחר כך מביא חבל המצרי בירושלמי מפרש חבל המצרי וכפיפה מצרית באין משירי הלשכה כחומת העיר וכו'. וצע"ק אי דעת הירושלמי כהש"ס דילן שהחבל המצרי אינו מעכב רק צלצול קטן נמי מהני. וזה הדבר קטן אינן צריכין להביא משירי הלשכה אף שבאמת אין מועלין בה דלב ב"ד מתנה. מ"מ למה הוצרכו להתנות. אם לא מעכב בדיעבד רק מצוה לכתחילה שוב מצאתי בעז"ה שכבר הקדימני הקרן הקרן אורה וכתב כך בזה"ל והכי משמע קצת לשון הירושלמי דבתר דאמר ר' ירמיה דמעכבין קאמר משל מי הן באין ואע"ג דאיתא התם ר"י בעי חבל המצרי מעכב. לאו לשון בעיא היא אלא כן היא דעתו וכו' ומ"מ אין זה מוכרח לומר דבעיכובא תליא מילתא עכ"ל הק"א

עוד יש להעיר דבפירוש הדבר מהו זה חבל מצרי. רש"י פירש במשנה דהיינו עשוי מצורי דקל וכו'. וכן מבואר באמת בעירובין דף נ"ח דתני רב יוסף ג' חבלים הם וכו' ומפרש של נצרים לסוטה דתנן וכ' עי"ש. אכן הרע"ב כאן בפירושו למשנה. מפרש בשם הירושלמי דלפי שעשתה מעשה מצרים עיי"ש משמע דעל שם מצרים כך הוא נקרא והיא עשתה מעשה זנות. וא"כ י"ל לכאורה דהירושלמי