מנחה חריבה פ

באו בה פריצים ופריצות ויחללוה יען כי גבהו בנות ציון וכו' בכל דברי מוסר הנביא ישעיהו ק' ג' פ' ט"ז. ואף הנשים ההולכות במטפחות על ראשיהן אינן מקפידות בשעת תפירה שהתופרת הארורה מראה לה בהשלחן ערוך הטמא הפריזית מלא קיא צואה. כזה ראה ותפור וככה הולכת מצב הצניעות והמוסר פרוע לשמצה ואין לנו מי שיגדור גדר ויעמוד בפרץ ד' ירחם עלינו ועיין בתפארת שמואל על הרא"ש מסכת ברכות פ"ג סי' ל"ז שכתב פירש לאפוקי מה שדרך נשים להיות מגולה כגון הפנים והצואר והידים אבל נראה בעיני במקום שרגילות הנשים לגלות זרועותיהם וכו' זה מנהג רע וקורא אני בהם חקים לא טובים וטפח באשה ערוה עכ"ל ועיין בברכות כ' ע"א קמחי הוי מסרין נפשייהו אקדושת השם כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותי דהוי לבישא כרבלתא ופי' הערוך בגד אדום שאין דרך בנות ישראל להתכסות בו שהוא פריצות ומביא לדבר עבירה) סבר דבת ישראל היא קם קרעיה מינה וכו' ומכש"כ בגדים כאלה אלא שאין לנו מי שמוסר נפשו' על קדושת השם ולכך מצוח קא צוחינן ולית דמשגח בן ח"ו רחמנא רחם עלן. וגיהנם כלה וההולכות בלבושים כאלה אינם כלים בטמאם את כל בית בית ישראל גורמות לחציפות ופריצות ומביאות לדבר עבירה כפרש"י הנ"ל. ומביאות אנדרלמוסיא בעולם בכלל ובירושלים עה"ק בפרט וכל דור שאיני ראוי לבנות בהמ"ק בימיו כאילו נחרב בימיו. ולא נגאלו אבותינו אלא בזכות נשים צדקניות שלא שינו בגדיהן וכו', וד' יהפוך לבבינו ולבב כל המין בית ישראל לטובה ולעבדו „בלבב שלם"

שם ע"ב בעא מינה רבי אבא מרב הונא חבל המצרי מהו שיעכב בסוטה, כתב בתוס' שאנץ תימא למה יעכב והלא פריעה דכתב בקרא אינו מעכב דהא אמר רבי יהודא אם היה לבה נאה איני מגלה ואם היה שערה נאה איני פורעו? וי"ל דסבר כרבנן דפליגי עלה דר"י עוד יש לומר דקרא לא מיירי אלא היכי שאין לחוש להרהור עכ"ל. ויש להבין בתירוצא קמא מאי קסבר הלא בודאי הכי פשטיה דלישניה דר"י אם היה לבה נאה וכו' ולדידיה קרא לא מיירי אלא היכי דאין לחוש להרהור וי"ל לפי מאי שהבאתי לעיל בחסד עליון בשם החסדי דוד דלר"י לא היה מגלה בשום אשה משום דחייש דלמא לבה נאה. וא"כ א"ש דס"ל להתוס' שאנץ הכי בקושיתו ובתירוצא קמא וא"כ הרי ישנו הוכחה דמאי דכתיב בקרא אינו מעכב. אן עוד אמר דקרא לא מיירי אלא היכי שאין לחוש להרהור והוא כמו שכתבתי לעיל דמוכח מדברי התוספות דלא כוותיה דאין כח ביד חכמים לעקור המצוה מכל אפילו בשב וא"ת וא"כ שוב חין ראיה דמאי דכתיב בקרא איני מעכב כ"נ להסביר דברי הראשונים ז"ל

שם משום שלא ישמטו בגדיה מעליה הוא וצלצל קטן נמי סגי. יש להבין דעכ"פ משמע דצלצול בעינן ומעכב. ואכתי תקשה וכי היכי כתיב קשירה בתורה שיעכב ועיין בתוס' ד"ה תנינא וכי'. ובאמת מאי אכפת לן. והלא זה קאי לרבנן דלא חיישי להרהורא וא"כ אין נפ"מ אף אם ישמטו לארץ. וזה משמע ומבואר מלעיל דפריך מרבנן אדרבנן דאין חלוק דאל"ה מאי מקשי דרבנן אדרבנן דלמא התם שצריך להיות כל גופה, אבל כאן דאינו אלא למעלה וכו'. א"ו דאין חילוק וראיתי שכן הרגיש שם בזה הגריעב"ץ זצ"ל בהגהותיו וא"כ למה באמת צריך קשירה למעלה וכו'. ואפשר דהסברא פשוטה דכיון דלא צריך. שפיר חיישי להרהורא יתירא ומעכר משום חשש עברה. אבל לא מדין הקשירה ודו"ק

שם אלא אומר רבא קל הרוצה לראות בה רואה לא שנא גברי ול"ש נשי ונשים חייבות לראותה שנאמר. אינו מדיוק לי לשון הגמרא דקמקדים דפירוש הבבא דרישא הוא דכל הרוצה לראות הוא בין גברי ובין נשי. והדר קאמר דנשים חייבות. והכי הול"ל דכל הרוצה לראות קאי אגברי וסיפא קאי אנשי דוקא? ואפשר דהכי קאמר דמדאורייתא כל הרוצה הוי רשות גם אנשי אכן מדברי קבלה ונוסרו נשים חייבות לראותה וצ"ע. גם יש לעיין לעיל דקאמר טעמא מאי משום ונוסרו וכו' דמשמע דמדאורייתא קאמרי דמצוה לביישה. וכן ראיתי בספרי פ' נשא דקאמר ר' יוחנן בן ברוקה אומר אין מנוולים בנות ישראל יותר ממה שכתוב בתורה אלא לפני ד' ופרע את ראש האשה (הכונה דלפני ד' קאי אלמטה) סדין של בוץ וכו' (כמו שהביאו התוס' לעיל) כדי לקיים בה מצות פריעה. אמרו לו כשם שלא חסתה על כבוד המקום כך אין חסין על כבודה כל הניוול הזה היה מנוול אותה ופי'. וצ"ל דלא תפס האי לישנא דונוסרו אלא לחזוק הענין אבל אין ה"נ דמדאורייתא הוא. עוד מסיים בספרי כל הרוצה לראות בה רואה חוץ מעבדיה ושפחתיה מפני שלבה גס בהן אחד האנשים ואחד הנשים אחד קרובים ואחד רחוקים מותרים לראותה שנאמר וכו'. וצע"ק ליישב הלשון לפי אוקמתת רבא. וראיתי שם במלבי"ם ז"ל מה שכתב לפרש טעם מחלקותן ועיין מה שכתבתי לעיל בשם הכתב והקבלה. ומה שכתב המלבי"ם דר' יהודא ס"ל שפעל פרע כולל גם הניוול שגידול