מנחה חריבה עג

ואחר הפסקה של שמונה שנים הנני נותן תודה לאל שהחיני והגיעני ליום זה חנוכה תרפ"ב להתחיל לדפוס הלאה ד' יהא בעזרי

ולפי מה שכתבנו להסתפק אם בדיעבד יצא עיין לעיל (ועכשיו מצאתי גם לתה"ק עמד בכעין זה יעו"ש) יש להסביר המשנה דר"ה (פ"ד מ"ט) משך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת עיי"ש מחלוקת הראשונים וי"ל דלכך אין בידו אלא אחת משום דא"ע מצות חבילות חבילות כדי לצאת בבת אחת שתי תקיעות ולהפוסקים דאין בידו אלא אחת היינו הראשונה אבל מתקיעה זו אין לו כלל, יתבאר אם נאמר דאף בדיעבד לא יצא מטעם זה ופסלה גם תקיעה זו ודוק, ועיין בשו"ת שאילת שמואל חאור"ח סי' ט"ו במש"כ ישוב נכון על קושית התוס' ד"ה והא וכו' דאינהו בקראי פליגי וכו' יע"ש וישוב לדברי הרמב"ם דאינו מחלק גבי סוטה בין כהן א' לב' כהנים עיי"ש, ועיין בספר נהר שלום על דברת המג"א המובא לעיל. ומצאתי כעת הערתי לעיל על הנ"א כלל ס"ב בהגהות תו"ר על ספר יראים החדש, וכן מה שהערותי לעיל בהאי דאין מושחין שני כה"ג כאחת מצאתי היום בשו"ת יד אליהו מקאליש זצ"ל הנזכר לעיל והוא בין השיטין בחלק הכתבים אות א' סימן כ"א בענין איבה שכתב

עוד נ"ל ברור דהנה מבואר ברמב"ם שאין ממנים ב' כה"ג כאחד וכן מבואר בירושלמי ובת"כ ויליף לה מן אותו אחד ולא ב' וכו' ונ"ל דאותו ממעט שאסור למשוח אפילו בזאח"ז וכן מוכרח לומר דאין לומר דדוקא שניהן כאחד אסור למשוח דומיא דאמר בפ"ב דחולין גבי פרה אותה שלא יוציא אחרת עמה. הלא יקשה הא בלא"ה אין עושין מצות חבילות כדאיתא בסוטה (דף ח' ע"א ואף לדברי התוס' שם כבר פלפלנו בסוגיא שם לעיל (כוונתו למה שהעתקתי בריש הענין) אלא ע"כ דאף בזאח"ז אסור למנות ב' כה"ג בחנם זולת עפ"י ההכרח עיי"ש. וברוך שכוונתי

ומבואר בפשיטות מהסוגיא דבכהן אחד הוי טעמא משום דאין עושין מ"ח ובשני כהנים הוי טעמא לאסור משום שלא יהא לבה גס בהן, ואינו מובן כלל מה שכתב בתו"ת דלכך לא חילק הרמב"ם בין כהן אחד לשני כהנים משום שהוא פסק הטעם מפני שלא יהא לבה גס בחברתה ובדין השמיט עכ"ל

והלא גם לענין עגלה ערופה וטהרת מצורע ורציעת עבד השמיט הרמב"ם חילוק זה דבין כהן אחד לשני כהנים ומאי יענה התם, ועיין בתוס' ד"ה איכא בינייהו וכו' דלר"י אסור להעמיד גם אשה אחרת יע"ש. נראה להעיר דראיתי בספרי שדרשו על הפסוק והעמידה לפני ד' מכאן אמרו לא יעמידו עמה לא עבדיה ולא שפחותיה מפני שלבה סמוך עליהם ע"כ משמע דנשים אחרות לא שפחותיה מותר להעמיד עמה וצ"ע. ועיין לקמן במשנה כל הרוצה לראות בא לראות חוץ מעבדיה ושפחותיה משמע אף מרחוק ויש לעיין בדקדוק הלשונות. ואסתגר בקמייתא בענין זה שלא כתבתי אלא לצעירים הלומדים תורה „חבילות" „חבילות" וסוגיות. אך את זה ראיתי להעיר ולעורר במה שראיתי במדרש רבה פ' נשא סי' י"ז ושם נשנה בזה הלשון והשביע אותה הכהן אין משביעין שתי סוטות כאחד (מזה לקח רש"י לפרש בסוטה ח' א' ד"ה אותה והשביע אותה הכהן וע"ש בגהש"ס להגרע"א ז"ל הרש"ש שם) וגם בזה מורגש השינוי שבגמרא הגירסא אין משקין ושם במדרש הגירסא הוא אין משביעין דאפילו השבועה אין עושין כאחד וראיה להתוס' כאן ד"ה אין משקין וכו'). ואין שורפין שתי פרות כאחת (בזה הרגיש הרד"ל שם לעורר דבחולין (ל"ב ע"א) הניא שאין שוחטין ב' כאחת משום שנאמר אותה ולענין שרפה תנן בפרה פ"ד מ"ב שאם שרף שנים בגת א' פסולים ומשום מלאכה עי"ש אבל בב' גיתות משמע דכשר ואפשר כאן אסור לכתחילה משום מצות חבילות ככל הני דחשיב. ופלא שלא הזכיר מדברי התוס' כאן ד"ה אין משקין וכו' ובתוספתא דפרה תניא אין ב' פרות נעשית כאחת משנעשית אפר מביא אחרת ושורפה על גבה ותימה וכו' יע"ש). ולא עורפין שתי עגלות כאחת ולא הורגין ב' אנשים כאחד (כתב הרד"ל ומ"מ כאחד ממש תני הכא שאסור ומשום חבילות דמיתת ב"ד אית בה מצוה דובערת הרע כמש"כ הרמב"ם והרמב"ן במנין המצות ועיין ז"ר שנדחק בזה) ולא מסגירין ב' כאחד ולא מחליטין ב' כאחד (ובגמרא הגירסא אין מטהרין וכו' כאחד. אבל גם זה חלק מהמצוה והטהרה) ומשבא לידי ספר מנה"ק ראיתי שהעיר בכאן על דברי המאירי שכתב דהא דאין עורפין שתי עגלות כאחד היינו בב"ד אחד ומשמע דגם על ב"ד שייך לומר אין עושין מח"ח ואולי שם שאני דעושין מעשה דרוחצין ידיהם בנחל ואומרים ידינו לא שפכו את הדם הזה כמבואר לקמן דף מ"ה ולכאורה י"ל דהאיך משכחת לה ב' ב"ד בעגלה ערופה הא בעינן כל זקני העיר אפילו הן מאה וא"כ כל הב"ד שהיו באותו העיר היו