מנחה חריבה עב

דשייכי שתי מצות להדדי לא אמרינן בזה א"ע מח"ח וכמי גבי קידוש והבדלה וכו' ועוד בלאו הכי נמי לא קשיא לפי הכלל הראשון היכי דשייכי להדדי וכו'. והלל היה כורך פסח מנה מרור וכו' ע"כ. וכוונתו לקושי' הארעא דרבנן שהזכרתי לעיל וכוונתי לתירוצו ב"ה. וכן הביא בשם ספר אחד שפלפלו בקושית הקהלת יעקב גבי נר חנוכה בשמן של שריפה יע"ש וכבר הבאתי לעיל זה ולפי דברי הכ"ס דאף לדעת הרמב"ם אם עושה אח"כ הדאורייתא אסור משום ח"ח א"כ כ"ש אם עושה הדאורייתא והדרבנן בפעם אחת מכ"ש דאסור משום מח"ח. וא"כ לא יתורץ אף לשיטת הרמב"ם. קושית האד"ר דלמה ליה למימר לא ליכרוך אינש מצה ומרור בזה"ז וכו' ת"ל דלכן לא נכרוך מצה ומרור ביחד משום אין עושין מח"ח. ומה שכתב אאד"ר. די"ל דנקט טעמא דיהא אסור אפילו מן התורה ע"כ עדין קשה למה שאנו נוהגין לכרוך מצה ומרור אחרי אכילת מצה בראשונה ומשום דהוי שוב שניהם דרבנן כמש"כ התוס' בדף קט"ו ע"ב וראשונים שם. וי"ל עוד ע"פ הספק השני של האד"ר בב' מצות שיש להן המשך זמן ובהתחלת האחת אין המצוה הב' עמה רק בהמשך זמן עשייתה פגע במצוה הב' ועושה אותה בב"א אם יש בזה לתא דמח"ח יע"ש ומעתה נפשוט מהקושיא הנ"ל דלכך לא קאמר הגמרא שם מטעמא דא"ע מח"ח משום דמיירי אף בגוונא שהתחיל לאכול חצי זית מצה לבד בלא מרור ואח"כ אכל חצי זית השני עם מרור ובלא שהה שיעור אכילת פרס וע"כ לטעמא משום ח"ח ליכא כאן דבהתחלת המצוה היתה לבד בלא מרור. וכדעת האחרונים דגם בחצי זית איכא מצוה באכילתו וע"כ קאמר דאסור משום דמבטל טעם מצה אך יש לדחות. דמ"מ הרי נוטל מרור ואוכל כאחת וניכר המעשה שלו וספיקת האד"ר לא שייך אלא כשבא ממילא ודו"ק וקצרתי והנכון כמו שכתבתי לתרץ לעיל וכמעט שזה ג"כ תירוץ של האד"ר שכתב בזה"ל א"נ כמש"ל בשם ה"ר משולם וסוגיא דפ"ג שאכלו דמשני הש"ס הא בהא תליא וה"נ מצה ומרור זה גורם לזה דע"י השעבוד נעשה החרות וכחדא מילתא דמיא ע"כ וד' יזכנו לאכול פסח מצה ומרור חיש מהר

עוד ראיתי שם בש"ח סימן קל"ה אות כ"ג שכבר הביא שם בשם חכם אחד להעיר בהא דאיצטריך לטעם שאין מלקין שנים משום דכתיב יכנו. ות"ל מטעם דאין עושין מח"ח וכן בהא דאין ממיתן שניהם כאחד יע"ש ותירץ דכאן לא שייך אין עושין מח"ח מפני שיש שם גם מצות עשה ובערת הרע מקרבך כי לא רק בקום ועשה המצוה הוא כי אם בשם וא"ת גם כן מבלי להניח בלא עונש ועל מצוה דכוותה חין שייך אין עושין מח"ח ואין להשהות המצוה וכו' עכ"ל והוא כמו שכתב שם הש"ח בסי' צ"ה בשם האחרונים דכל היכי דשייך זריזין מקדימין דוחה להא דאין עושין מח"ח עי"ש. ועדיפא יותר מכמו שאין לו אלא כוס אחד דשפיר דמי. וה"נ דכיון דבזה גופה יקיים מצוה. ליתא להא דאין עושין מח"ח

ובזה הענין יש להעיר בגמ' דפסחים (ק"ה ע"ב) דבעאי רבינא מי שלא קידש בער"ש מהו שיקדש והולך כל היום כולו וכו' וקאמר איתביה כבוד יום וכבוד לילה כבוד יום קודם ואם אין לי אלא כוס אחד אומר עליו קידוש היום מפני שקידוש היום קודם לכבוד היום. ואם איתא לישבקיה עד למחר וליעיבד ביה תרתי ע"כ פירש דהוי ביה תרתי קידוש היום וכבוד היום כדפרשב"ם והשתא הלא לכתחילה א"ע מח"ח ואין עושין שתי מצות על כוס אחד וא"כ מאי הקשה דלישבקוה עד למחר. דהלא לא שפיר עביד בזה שיעשה עליו תרי מנות. ועדיף יותר לקיים עליו קידוש היום לחוד השתא ודו"ק. ואפשר להטעים עוד יותר וקצרתי ובמה שכתבתי לעיל יתישב גם זה

ומה שכתבתי לעיל דהא דינא דאין לו שאני אינו מבואר ברמ"בם וש"ע. כוונתי לענין האי דינא דאין עושין מח"ח אבל הדין שם לענין ברה"מז מבואר הוא בש"ע סי' רצ"ט ס"ד עיי"ש. ועיין ברמ"בם פכ"ט משבת דין י"ב ובהשגת הראב"ד שם ובכ"מ שם

ובהא דמבואר בתוס' פסחים (ק"ב ע"ב) שם בתוס' ד"ה שאין אומרים וכו' דיש נוהגין בחופה מטעם זה שלא לומר ז' ברכות על כוס ברכת המזון אלא מביאין כוס אחר וכו'. אך רבינו משילם היה אומר הכל על כוס אחד וכו'. ע"ש עיין במסכת סופרים פי"ט הלכה י"א ומביא לו כוס אחר ומברך בפה"ג וכו' וכן אתה אומר בברכת חתנים ובברכת אבלים לפי שאין אומרים שתי קדושת על כוס אחד וכו' ע"כ וע"ש

עיין במסכת עבדים פרק ב' שם תניא. אין קונים ב' עבדים כאחד ושם בהגהות מבואר נוסחא אחרת. ואינו מבואר טעם כל זה ואילו היה גרסינן דאין משחררין ב' עבדים כאחד אפילו בשני גיטין היה י"ל הטעם משום שאין עושין מח"ח ועיין מש"כ לעיל בההיא דאין מגרשין ובשם הש"ק. או י"ל כוונת המסכת עבדים דאין קונין. היינו ברצועה דאין רוצעין ב' עבדים כאחד

עיין ירושלמי יומא פר"א והוריות פ"ג גבי משיחת כה"ג אחד מושחין ואין מושחין שנים אמר רבי יוחנן מפני האיבה ע"כ ויש לעיין בענינא דידן אלא שאכ"מ עוד להאריך: