מנחה חריבה עא

שתעלה לכאן ולכאן אין שייך בזה מ"ח. והביא בשם ספר גזע ישי שהוכיח מתוס' מו"ק דף ח' (שהבאתי כ"פ) הוכחה לספיקת הארעא דרבנן בעושה שתי מצות אחת של תורה ואחת של דבריהם אי שייך בזה א"ע מ"ח. דהרי הכא שתי השמחות אינן שוות ששמחת יו"ט היא מדאורייתא ושמחת נשואין היא דרבנן וש"מ דגם בכה"ג הוי מח"ח ע"כ וא"כ לפ"ז הן נסתר נמי מש"כ לעיל דבמעשה אחת אין שייך הא דא"ע מח"ח אמנם לענ"ד מה שהבין הרב כוונת התוס' איני מוכרח וכו' (וכמו שביארתי לעיל כ"פ) ועכ"פ עולה דלדעת האד"ר והרב גזע ישי מתבאר דגם כשאינו עושה השתי מצות על ידי מעשה רק שהכונה היא העולה לכאן ולאן כמו שמחה דרגל ודחופה איכא משום חבילות. ודלא כמהרא"ץ וע"ש בש"ח. ולדידי יש להעיר במה שכ' בשמחת יו"ט דאורייתא דאפשר דדאורייתא לא הוי אלא בבשר זבחי שלמים אבל לא בשאר ממני שמחות. וכבר הסתפק בזה השאג"א ז"ל וא"ש לפי שמסיק שם דהוי דאורייתא יע"ש מ"מ י"ל דאינו מחויב בזה כל היום. ואם כבר שמח משום שמחת יו"ט כבר יצא יד"ח מדאורייתא. ושוב לא הוי אלא מדרבנן כמו שמחת נשואין. ונדחית ראיתו. וצ"ע. עוד נראה לי כעת להעיר ראיה דבעושה מצוה אחת נחלקת לשתי כוונות לא שיך בזה משום א"ע מח"ח מהא דקיי"ל בחגיגה (דף ז' ע"ב) שישראל יוצא י"ח שמחה בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה**(@@בתוספתא חגיגה תניא נמי הכי ישראל יוצאין יד"ח בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה וכו' נזיר יוצא באלו בין בשלו ובין בשל אחרים ובלבד שיאכל מן הזבח כל שבעה. ונדחקו המפרשים דמה הוצרך עוד לשנות נזיר בהדיא. וראיתי הג"ה נחמדה בשו"ת עמודי אור (סימן ל"ב) שהגיה דצ"ל ונזיר באילו ביו"ד והוא איל נזיר. שיוצא בו י"ח שמחה בין בשלו ובין בשל אחרים קאי אכולהו מיני שמחה דתני לעיל עיי"ש והוא נכון. ומעתה נתחזקה ראייתי שכתבתי בפנים. דמנו"נ אפשר לדחות כמש"כ המג"א דבמצוה של רשות לא אמרינן הכי. אבל נזיר באילו דהוי חובה ומ"מ יוצא בה יד"ח ש"מ שפיר אלא דלדעת המג"א נמי יש להסתפק ולומר דדוקא בשניהם נדבה ורשות אבל אחת של חובה ואחת של רשות לא ורואה אני שהרב מהרא"ץ בס' ויען אברהם שנזכר לעיל בש"ח. שהביא בשם הרבנים להסתפק בעביד סיום לשני מסכתות אי עביד יומא טבא חדא לתרווייהו יע"ש לא נזכר כלל מדברי המג"א שבדבר שאינו חיובות לא אמרינן האי כללא דא"ע מח"ח ואכמ"ל עוד.)** ואמאי נימא דא"ע מצות חבילות חבילות. א"ו כמש"כ. ולדברי הרב ארעא דרבנן שהביא ראיה דגם במצוה אחת דאורייתא והשנית דרבנן איכא משום אין עושין חבילות מדאמרינן טעמא דאומרים הבדלה וקידוש על כוש אחד משום דקדושא ואבדלתא חדא מילתא נינהו הא. לאו הכי הוי בהו משום מח"ח אע"ג דקידוש יו"ט הוא מדרבנן והבדלה לדעת הרמב"ם הוא מן התורה. וכתבתי להשיב דנהי דהבדלה הוי מה"ת מ"מ להבדיל על הכוס אינו אלא מדרבנן. ראיתי כעת שהש"ח הביא כן להשיב על הארד"ר בשם הגזע ישי הנ"ל אך הוא החח"ם ז"ל הביא דברי הרמב"ם בפכ"ט מהל' שבת דין י"ג שכתב שם בזה"ל היה אוכל וגמר אכילתו עם הכנסת שבת מברך ברכה"מ תחילה ואח"כ מקדש על כוס שני ולא ולא יברך ויקדש על כוס אחד שאין עושין שתי מצות בכוס אחד שמצות קידוש ומצות בהה"מ שתי מנות של תורה עכ"ל והרי גם בקידוש שהוא מן התורה מ"מ לקדש על הכוס אינו מן התורה וקרי לזה הרמב"ם מצוה של תורה לפי שעיקר מצות קידוש היום מה"ת חשיב כדאורייתא לענין זה וא"כ ה"ה להבדלה לדעתו שעיקר הבדלה הוי מה"ת ע"כ

עיין בתוס' נזיר ושבועות. (ועיין פסחים ק"ו) ובספר המכריע לר"י טראני ז"ל ובספר שמחת י"ט מהרי"ט אלגאזי אבל עדיפא הו"ל להוכיח מן ברהמ"ז דהרי לברך על הכוס לכ"ע הוי רק דרבנן. וקרי ליה הרמב"ם מצות של תורה משום דעיקר המצוה הוי מה"ת. ומסיים בש"ח דמגוף דברי הרמב"ם משמע דדוקא אם שתי המצות הן של תורה הוא דאין עושין חבילות. אבל בחדא דאורייתא וחדא דרבנן אין חשש שלא כדברי הרב אדר"ב ועי"ש בדברי הרמב"ם דין י"ב גבי הבדלת וברהמ"ז ובדברי הראב"ד והרה"מ ובמ"ע שם ועל ראית האד"ר מהא דפסחים הביא שכבר עמד ע"ז הרב בכ"ס שם והכריח מזה דהא דס"ל להרמב"ם דבחדא דאורייתא וחדא דרבנן ליכא משום חבילות אינו אלא כשעשה הדאורייתא תחילה ואח"כ הדרבנן כברהמ"ז וקידוש י"ט אבל אם עושה תחילה הדרבנן בקידוש י"ט דרבנן ואח"כ הבדלה מה"ת איכא משום מ"ח עיו"ש ודעת הכ"ס שם דבתרי מצות דרבנן ליתא בזה משום א"ע מח"ח ע"ש וכך מסיק לדינא יעי"ש ואין הספר כתב סופר בידי לעיין היטב שם. ושוב הביא תשובת מהר"מ שיק בענין זה וכתב דבמקום