מנחה חריבה ע

ומה שהמצאתי מחלוקת בתלמוד בהני תרי טעמי שישנן בדין דא"ע מח"ח, מצאתי בספר יד דוד על סדר מועד ושם במס' מ"ק דף ח' הביא קושית האד"ר וכתב דלגמרא דידן דנפ"ל מקרא דשלמה. א"כ י"ל גזה"כ ולא צריך טעם אמנם להירושלמי דלמד מקרא דלבן א"כ לא י"ל דגזה"כ דלא מצינו רק בלבן וא"כ בע"כ צריך טעם וצ"ל כדי שיהי' פנוי אך הא גופי' מנ"ל דבעי לבו פנוי והיכן מצינו דוגמתו וצ"ל דהטעם דא"ע מח"ח ג"כ הוא כדי שיהא לבו פנוי וממנו אנו למידין לאין מערבין שמחה בשמחה וכ"ז לשיטת הירושלמי, אבל לשיטת גמ' דילן דאין מערבין גזה"כ ולא בעי טעמא א"כ י"ל דא"ע מח"ח לאו היינו טעמא משום דלבו פנוי ורק היינו הטעם כדי שלא יהי' עליו כמשא וא"כ מאי שכתבו בסוטה הוא לשיטת תלמודא דידן ע"כ, ואם כי הדברים קלושים. מ"מ כיון שמצאתי סעד לדברי הבאתי הנה. וד מרשים היד דוד בחדושיו לפסחים דף ק"ב לספר חקרי לב דף ט', ועלה לי להשיג הספר הנ"ל והוא על חלק או"ח, וז"ל והנ"ל ליישב בהא דפסחים (דק"ב) דאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד דאין עושין מח"ח, וא"כ ה"נ אם היינו פטורים מבה"ת באהבת עולם היינו נפטרים מבה"ת ומברכת ק"ש בברכה אחת ולאו שפיר דמי דאין עושין מצות חבילות חבילות. ואף דבדיעבד אם אמר שתי קדושות על כוס אחד יצא (א"י מנ"ל הא ואולי כוונתו למה שאמר אין לו שאני) וה"נ אם קידם ובירך ברכת ק"ש יצא ידי בה"ת ג"כ מ"מ לכתחילה לאו שפיר דמי וכו' אך ק"ק ממ"ש במנחות (דף צ"ט) דאפילו לא קרא אלא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימושו מפיך יע"ש והשתה קשה דקי"ל א"ע מצות ח"ח וא"כ האיך יד"ח ק"ש ותלמוד תורה בק"ש לבד ואף אם תאמר דרשב"י בדיעבד קאמר ובדיעבד אם אמר שתי קדושות על כיס אחד יצא. מ"מ ק"ק שהרי הכא לא סגי ליה בלימוד ק"ש ליפטור לימוד לברכת התורה ל וא"כ איך יצא בק"ש מחיוב ק"ש ות"ת, וי"ל דרשב"י איירי דבירך בה"ת מלבד אהבת עולם וברכות מחלקות משא"כ כאן עכ"ל, ועיין שם במנחות בחא"ג מרש"א ז"ל. ולפמש"כ לעיל דבמצוה אחת ומעשה אחת שיש בה שתי כוונת לצאת ידי חובת שני דברים שפיר דמי א"ש כאן. ומהי"ד הנ"ל נראה שמפרש פירוש דברי התוס' דמו"ק כמו שפרשתי אני לעיל דרק בדרך דמיון נקטי להאי דינא דא"ע מח"ח

ועוד יש להעיר מהא דאמרי' בפסחים (ק"ח ע"ב) שתאן בבת אחת רב אמר ידי יין יצא ידי ארבע כוסות לא יצא, ופרשב"ם ותוס' דהא דידי יין יצא היינו משום שמחת יו"ט כדתניא לקמן ושמחת בחגך במה משמחו ביין ע"כ והשתא קשה דהא אין עושין מצות חבילות מצות ד' כוסות וידי שמחה **(אלא דבלא"ה יש לעיין האיך עושין בב"א ידי קידוש וידי ד' כוסות וגם כוס של ברה"מ מצטרף, ועכצ"ל דכך תקנו חכמים כאן וה"נ י"ל כן ומובן מעתה ביותר דברי המרדכי והתוס' כאן יע"ש וצ"ע.)** ולפמש"כ לעיל יש להתיישב גם כאן. אך זה צריך להמיר דידי שמחה ביין נמי הוי מה"ת אפילו בזה"ז כמו שמסיק השאג"א בסימן (ס"ה) (שו"ר שם בסימן ס"ח שהשג"א הביא גמרא זו לראיה דמדרבנן נוהג מצות שמחה בליל יו"ט ראשון מדפירשו הרשב"ם ותוס' דיוצא ידי מצות שמחה יע"ש א"כ לא הוי אלא מצוה דרבנן כמו ד' כוסות והוי מצות שווין) ואי אמרינן כמו שביארתי לעיל דהא דאין עושין מח"ח הוא דוקא לכתחילה אבל בדיעבד יצא, י"ל דהא קמ"ל הגמרא במה שאמר דיצא כמו שפירשו התוספת והרשב"ם אלא דזה קמ"ל דיצא בדיעבד אע"פ שנעשה המצוה בחבילות ויתיישב קושית המרדכי והתוס' דמאי קמ"ל יע"ש, אלא דהא ליתא כיון דידי ד' כוסות לא יצא א"כ נשאר רק מצוה אחת. ומ"מ יש לעיין בזה ודו"ק. וד' יזכני ללמוד וללמד לשמור ולקיים ולעשות מצות חבילות מתוך עושר והרחבה

אחר הדברים האלה הנאמרים (אחר שהפסקתי בין הפרקים. זה כתשעה ירחים. מחמת המצוקות הנוראות. ד' ירחם). אתי לידי ספרי החח"ם ז"ל שדי חמד חלק עשירי וראיתי שהרבה הערות ודברים כבר כתוב שם מפי ספרים וסופרים והנני להביא תה"ד מה שכוונתי לדבריהם הק' ריש תורה הביא חקירת הכתב סופר חלק אור"ח סי' קל"ט בשילוח מנות לעני ומתכוין שיהי' גם למתנות עניים אם יש בזה משום מח"ח והחח"ם ז"ל תמה עליו דלא שייך מח"ח. אלא כשעושה שתי מצות ממש ועושה אותם בב"א אבל אם עושה מעשה אחד ומכוון שיעלה לכאן ולכאן אין זה עשיות מ"ח. והביא בשם ספר ויען אברהם שנסתפקו הרבנים באם שגמרו שתי מסכתות אם יכולים לעשות יומא טבא חדא לתרוויהו או איכא משום מ"ח וכתב דא"ע מ"ח לכאו וכ'ו שעושה סעודה אחת ומכוון בלבו