מנחה חריבה סט

כאחד היינו בב"ד אחד, אבל הכא בשתי עיירות דכל עיר נתחייבה להביא עגלה ערופה והמה מביאין למקום אחד מביאין כאחת משום דהוי בשני ב"ד דהב"ד שבכל עיר רוחצין ידיהן ואומרים כפר, ובפרה פרק ג' הלכה ה' (שהזכיר התוס') כך שנוי' אין שורפין שתי פרות בבת אחת משנעשית אפר מביא אחרת ושורף על גבה איני חושש. שרפה בשני חצאין זאח"ז (פי' מפרה אחת) רבי אומר אומר אני בזו שהיא כשרה. (פי' כיון שהיא מפרה אחת כשרה אפילו שרץ השניה קודם שנעשה אפר ביאור הגר"א ז"ל) וצ"ע דמאי קמ"ל דכיון דמצוה אחת היא

יעוין בספרי פ' תצא דדריש מ„יכנו" מלמד שאין מלקין שניהן כאחד ופסקה הרמב"ם פרק ט"ו מהל' סנהדרין דין י' יע"ש וכמבואר בכ"מ שם, וה"נ יש לדקדק דת"ל דא"ע מח"ח יע"ש ברמב"ם שכתב טעם אחר. וצ"ת וכבר הבאתי לעיל שהעירו בזה כה"ג גבי מיתה יע"ש. –ועיין ברכות (דף ל') כמה ישהה בין תפילה לתפילה וכו' יע"ש נראה ג"כ דלכך צריך שהיה בין תפילה לתפילה שלא יהא נראה כעושה מצות חבילות וכשם שאין חותמין בשתים מה"ט

עוד יש להעיר קצת בהא דאמרינן בכריתות דף ט' ע"ב ופסקה הרמב"ם, (פ"ד דין י"ו) דהמקנא לאשתו ע"י אנשים הרבה ונסתרה עם כל אחד ואחד מהן ה"ז מביא מנחה אחת ע"י כולן כשמשקה אותן וכו' יע"ש. ויש להעיר דמדוע לא נימא א"ע מח"ח וליחיוב להביא מנחות הרבה והשקאות הרבה על כל א' ואחד, מטעם זה דא"ע מצות חבילות, ולפמש"כ לעיל דבמקום שעושה מצוה אחת ובכוונתו יוצא בה יד"ח הרבה מצות לית לן בה הא דמ"ח. א"ש כאן, אבל אי לא נימא הכי. ק"ק והיה י"ל דמרבינן מקרא הכי דמדאורייתא יוכל להביא מנחה אחת לכל הקינוון, אבל ה"נ מדרבנן אולי המצוה להביא כל אחד בפ"ע, ובזה יש ליישב קצת מה שהעיר המנ"ח מ' שס"ו דל"ל קרא ע"ז בלאו קרא היה ידעינן דדי לו במנחה אחת בעבור איש אחד כיון דהתורה כתבה אמן אמן ודחז"ל דמגלגלין וכו' א"כ ממילא נבדקת מכולם במנחה אחת ומגלגל עלי' כולם כל הביאות ולמה צריך עוד מנחה, ולומר דוקא באותו שאינה יכולה לשתות ע"י שלא קינא וכו' גילתה התורה דיכול לגלגל, אבל כאן דכולם היה ע"י קו"ס אין המים בודקים ע"י גלגול דיכול להשקות בפ"ע והוה הסברא דצריך להביא מנחה על כל אחד, ע"כ ריבתה התורה דאף בכה"ג במנחה אחת די זה דחוק כיון שנטמאה למה לא יבדוק עכ"ל, ואנכי ג"כ עמדתי ע"ז. ולפמש"כ א"ש דהו"א מטעם אחר הוא צריך לעשות כל א' בפ"ע להרבות במצות ושלא לעשות חבילות חבילות, קמ"ל דמה"ת לא חיישינן לזה, או משום דלא שייך כאן האי סברא כמש"כ לעיל, או מטעמים אחרים ויש לעיין, כן יש ליישב עוד וקצרתי

(בתפא"י במס' נגעים שהבאתי לעיל, כתב שם דנ"ל דבהשקאת סוטה מברך הכהן אשר קב"ו ע"ש, ולדעתי איני נראה דיברך על קלקלת האשה ומחיקת השם שישנו בזה, וכה"ג מבואר באבודרהם דאין מברכין על כמה דברים משום דהוי מהב"ע. ושוב ראיתי בגוף הספר אבודרהם. ומצאתי שכתב דלכך לא מברכין על ארבע מב"ד ולא על מלקות דקב"ה חס על בריותיו וכו' וכדאמרינן נמי אין מפסיקין בקללות מפני שאין אומרים ברכה על הפורעניות וה"ה שאין מברכין על השקאת סוטה וכו' עכ"ל. הרי כמו שכתבתי וב"ה שכוונתי לדעת הראשונים זלל"ה. ועוד י"ל כמה טעמים)

לעיל הבאתי דברי התוס' חולין ל"ב במה שחילקו דהתם כתיב וכיפר עליו יע"ש, יש לעיין קצת בזה דאמרינן התם בזבחים (דף ט' ע"ב) בעי רבא חטאת חלב ששחטו על מי שמחויב חטאת דטומאת מקדש וקדשיו מהו, מי אמרינן כרת כמותה או דילמא אין קבוע כמותה והשתא לדברי התוס' דהעיקר שהוא בר כפרה כמותו א"כ פשיטא דנהי דאין קבוע כמותה הא מ"מ אף שאין שווין לא קפדינן ע"ז כמו גבי פרה אדומה דלא בעי דומיא דידה ורק שיהא בר כפרה כמותו וא"כ גבי טומאת מקדש וקדשיו נמי בר כפרה כמותו הוא וצ"ע

ומש"כ לעיל דבהכשר מצוה לא חיישין בזה שאין עושין מח"ח, יש לעיין ג"כ מהאי תוספתא הנ"ל שאין שורפין שתי פרות כאחת יע"ש

ומש"כ לאוקמי' ההיא משנה דפי"ב דפרה בקטן שהזה יע"ש, נזכרתי שגם התוס' ישנים במסכת יומא (דף פ"ח) בהא דקאמר בועלי נדות וטמאי מתים טובלין כדרכן ביום הכפורים הקשו בתוס' וא"ת מאי מועיל טבילת טמא מת ביוכ"פ כיון שצריך הזאה וי"ל דמיירי שהזה עליו קטן או עבר והזה וכו' יע"ש וכן הוא בתוס' מגילה דף (כ' ע"א ד"ה ולא טובלין בסה"ד יע"ש. ע"כ: