מנחה חריבה סח

מדרבנן **(שוב בחפשי במפרשים החרשים שעל משניות בדפוס ראם, מצאתי שם תודה לאל בתפארת ישראל בחלק המכונה „בועז" שהקשה זה וכתב משום דדוקא כל מצוה שיש בה מעשה וטרחה להכי כשעשה ב' כ"א מחזי כאלו הן עליו למשא וכמש"כ רש"י התם משא"כ ראי' אינו מעשה וטרחה דניחוש שכשיראה שניהן כאחד, היינו משום דהמצות הן לו למשא ואלה"ק לרש"י מפסחים ק"ב דאין אומרים ב' קדושות על כוס א'. ומאי משא איכא בהו, י"ל מדטריחא ליה להביא כוס אחר לקדושה האחרת את"ד וכבר הזכרנו הערה זו, אבל נעלם ממנו עוד שגם אין חותמין בשתים משום האי טעמא דא"ע מח"ח כמבואר לעיל, עיין בס' מ"ק שהזכרתי לעיל. עוד כתב בתפא"י דלהמג"א סי' קמ"ו לשיטת הרמב"ם אין משקין ב' סוטות כאחד ע"י ב' כהנים ק"ל נהי דלא תקשי וכי אין רשאים ב' בנ"א להניח תפילין כאחד דהתם חובת הגוף הוא להניח כ"א תפיליו (כן ב"ה תירצתי לעיל על דבריו שבפ"ב דשבת וזקני ת"ח כ"ז שמזקינין דעתן מתוספת עליהן להגיה מאופל השיבוש, ופלא שלא ציין בעצמו לדבריו במס' שבת) עכ"פ הפסח שנשחט בג' כיתות והרי רשאים כל א' לשחוט כל הפסחים כולן ואפ"ה לא מחזי כמשא כשישחטו כל א' פסחו וכולן בשעה א' ובמקום אחד ואת"ל התם עכ"פ לא רמיא חיובא על כל א' לשחוט פסח חבירו ק' וכי רמי חיובא אכהן א' להשקות כל הסוטות ולטהר כל המצורעים וצ"ע עכ"ל והיה יש לחלק הרבה אלא שלא ראיתי להאריך עוד. וכן יש להקשות על הרמב"ם מהא דאמרינן בחולין דף כ"ט דאמרינן שם תזבח שלא יהי' שנים שוחטין זבת אחד תזבחהו שלא יהי' אחד שוחט שני זבחים כאחת. א"כ מבואר דדוקא אחד אסור לשחוט שני זבחים אבל שני כהנים מותרים לשחוט שני זבחים כאחת אלא דבלא"ה קשה משם דת"ל שא"ע מח"ח כאשר ביארתי הכל לעיל וע"כ כמש"כ המג"א דבשני זבחים קרבנות נדבה. לא שייך האי טעמא וא"כ מיושב נמי שיטת הרמב"ם דבין להרמב"ם ובין לשאר מפרשים קשה משם. אלא שצ"ע קצת ממעילה (דף ז' ע"א) דאמר ר' אלעזר כי א"ר עקיבא בבת אחת (פרש"י כגון ששחטום שני כהנים כאחת דכחד גופא דמי) אבל בזאח"ז לא. יע"ש וע"ש בתוס' דכתבו דיש להסתפק אי ר"ל בסכין ארוכה כמשמעה דהא אמרינן בפ"ב דחולין תזבחוהו שלא יהא א' שוחט שני זבחים כאחת יע"ש ובהגההת שטמ"ק. וכ"כ הרמב"ם כרש"י (פ"ג מהל' מעילה הל' ו') דהמפריש הכאתו ואבדה והפריש אחרת תחתי' ואח"כ נמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות ושחט שתיהן בבת אחת וכו'. ובכ"מ מפרש שם כפי' רש"י דבב"א היינו כגון ששחטו שני כהנים כאחד דלא קדמה שחיטת אחת לחברתה. יע"ש הרי מפורש פי' הרמב"ם ז"ל דשני כהנים שוחטין כאחת, וכ"כ הח"נ דהרמב"ם לא ס"ל כהתוס' ושם הרי מיירי בקרבן חובה בחטאת. ואפ"ה אמרינן דשוחטין ולהרמב"ם לשיטתו הי' כה"ג מצות חבילות חבילות וצע"ק דא"ל דשם מיירי בדיעבד בעבר ושחט. דבדיעבד לא פסל. כיון דלא הוי אלא מדרבנן וכמו שהארכתי בזה לעיל. וכמו שהבאתי ג"כ בשם הי"א. והא דדחקו התוס' עצמם וכן נראה מפרש"י שלא לפרש דמיירי בכהן אחד ששחט כאחת משום שאסור. י"ל דשה הוי איסור דאורייתא דילפינן מתזבחהו. אך מבואר בחולין שם וברמב"ם פ' א' מפהמ"ק דדיעבד אם שחט כשרה, וגם צ"ע מהא דשנים שוחטין זבח אחד כמבואר שם וברמב"ם שם שוב ראיתי ברש"ש במעילה שם שציין לעיין בתו"ח. וראיתי שם בתוס' חדשים שהעיר כן מהא דיש לומר דמיירי בדיעבד ובדיעבד כשר. ומש"כ שם דמיירי לפני זרה"ד נעלם ממנו התוס' שכ"כ עיי"ש.)** ובכללין שדברנו לעיל נוכל להאריך ולפרט בזה, אך כבר נתחרכו הדברים, ואין פנאי לנסך, כן יש להעיר מלשון הרמב"ם פר"ד מהל' אישות דין א' ויש לאיש לקדש, נשים רבות כאחת והוא שיהי' בכסף אם קידש בכסף פרוטה לכל אחת ואחת וכו', דהלא הוי עושה חבילות חבילות כאחת במצות קדושין וכמו שכתב בפ"א דין ב' וליקוחין אלו מצות עשה סל תורה הם וכו', ועיין לשון הש"ע אהע"ז סי' ס"ב סעיף ב' שכתב יש לאדם אחד לישא נשים רבות כאחד ביום אחד וכו' ובהבה"ג יש שם ט"ס עיי"ש ואולי לכך שינה לכתוב ביום אחד. אבל מלשון הרמב"ם שהבאתי מוכרח ההיפוך ודו"ק, שו"ר שזה שהעתיק המחבר הוא בעצמו לשין רבינו בפ"י מהל' אישות דין י"ז ודינים חלוקים הם בענינים חלוקים, ונראה דה"ה לפי מאי דאמר נן בפ"ק לחד מ"ד דמצוה לקנות את אשתו, וכן מ"ד דוקנא אח אשתו חובה, א"כ אין מקנים נמי שתי נשים כאחת משום א"ע מח"ח, ומשכחת לה קינו שתי נשים לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דיכול לקנאות לה משני אנשים כאחד, א"כ ה"ה דיכול לקנאות לשתי נשיו שלא יסתרו עם אדם אחד כאחד, וז"פ, וכן מצאתי בחפשי במנ"ח מ' שם ה, דלדעת הר"מ בוודאי אם קינא שתי נשים שלא יסתרו עם אחד' ונסתרו כאחד ג"כ אסורים וכש"כ דיש איסור יחוד באיש אחד ושתי נשים לכ"ע עכ"ל, וא"כ יש ליזהר מטעם אין עושין מ"ח שלא לקנאות שתי נשים כאחת, אלא דלהרמב"ם לשיטתי דבכהן אחד לא שייך מ"ח א"כ ה"ה בבעל אחד עם שתי נשיו לא שייך זה

וראיתי לענינינו להעתיק לשון התוספתא דנגעים פ"א הל' ז' אין דנין שני דינין כאחד ואפילו נואף ונואפת אלא דנין את הראשון ואח"כ דנין את השני וכו' אין משקין שתי סוטות כאחת וכו' אין שורפין שתי פרות כאחת משנעשית אפר מביא אחרת ושורף על גבה ואיני חושש (זה הובא בתוספות ד"ה אין וכו') ואין עורפין שתי עגלות כאחת ורבי אליעזר אומר אם היתה מדה מכווינת בין שתיהן שתיהן מביאות שתי עגלות (דסבר נמי דמביאין כאחת. ביאור הגר"א) ולכאור משמע דלר' אליעזר דעורפין שתי עגלות כאחת לא חש להא דאין עושין מ"ח וי"ל דמיירי בשני ב"ד וכמו שכתב ופירש במאירי דהא דקאמר דאין עורפין שתי עגלות