מנחה חריבה סז

נסתפק הרב ז"ל על מה שהיה נוהג לומר בהמ"ז באותה אשישה וקדוש ובהמ"ז ב' מילי נינהו ואין לאומרן על כוס אחד. וכתב דהא נמי ליתא דאין אומרים ב' קדושות על כים א' היינו כשאומר אותם בב"א רצופות זאח"ז אבל כשאומר אותם בשעות מחולקות כגון הא דהקדוש הוא קודם המזון וברה"מ הוא אחר גמר אכילתו בוודאי יכול לאומרן על כוס אחד ולא מקרי חבילות את"ד ז"ל ע"כ. הנה אף שעושה אותם על כוס אחד ח"מ כיון שהשעות חלוקות שפיר דמי. ולענ"ד מבואר הוא בברכות (דף ל"ט ע"ב) דאמרינן רב אמי ורב אסי כי הוי מתרמי להו ריפתא דעירובא מברכין עלי' המוציא וכו' אמרו הואיל ואתעביד ביה מצוה חדא נעביד ביה מצוה אחריתי פ"כ הרי דאף שאין עושין ב' מצות על דבר אחר ואילו אתרמי בב"א לא הוי עשינן משום א"ע מח"ח. אלא ע"כ משום דהוי בזמנין חלוקין וכמש"כ השכנה"ג. וז"פ ועיין בפמ"ג סי' רצ"ט בא"א ס"ק ז' שהביא שם ג"כ דברי השכנה"ג הנ"ל ומתמה שם על המחבר דפסק דאם יש לו שתי כוסות יברך בה"מ על א' ויבדיל על אחר, והלא לפי דברי הכנה"ג דבזמנים מתחלפים יש הפסק ביניתים כגון הקדוש ולאחר המזון בהמ"ז רשאי על כוס אחד א"כ אמאי לא יברך בהמ"ז ויתפלל ואח"כ יבדיל על כוס אחד וכאמור וצ"ע ע"כ. ועיין מג"א סי' רפ"א סכ"ה שכתב שם וז"ל וטוב לקדש על כוס גדול שישייר מאותו הכום לקידוש היום ולהבדלה עכ"ל ובאר בל"ש שם דאע"ג דא"ע מח"ח היינו בפעם אחד משא"כ בזמנים מתחלפים יע"ש. ולפמש"כ מבואר הוא בגמ'. וזה הוא שכתב המג"א וטוב לקדש. דמנ"ל הא וע"כ מהג"מ הנ"ל. ובפמג"ד שם כתב וז"ל והנך רואה שהשמיט בהמ"ז משמע דסובר דהוי חבילות אף בזמנים נפרדים משא"כ קדושה ואבדלתא חדא הוא כמו יקנה"ז עכ"ל והוא מבואר בשכנה"ג. ולפמש"כ צ"ע אלא שקושית הפמג"ד בס' רצ"ט על המחבר צ"ע לפ"ז

ועיין עוד בארעא דרבנן מה שהקשה על הרמב"ם שפסק בהל' נדרים כרבנן דר"י דדרשי טעמא דקרא גבי סוטה מפני שלבה גס בה ומש"ה בנדרים דליכא ה"ט פסק כרבנן ורבנן היינו ר"ש כדאמרינן בפ"ק דסוטה וכמש"כ מרן ז"ל שם בהל' נדרים, וזה הפך ממה שפסק בפ"ז דהל' מלוה גבי משכון בפלוגתא דר"ש ורבנן בלא תחבול בגד אלמנה שפסק אל מנה בין פניה ובין עשירה וכן בולא ירבה נו נשים פסק בפ"ז מהל' מלכים כרבנן ע"כ והביא שכה"ג הקשה התוס' יו"ט בפ"ו דפרה גבי פרה אדומה יע"ש וכן הקשה שם על הרב עץ החיים עיי"ש ועיין בלח"מ בפ"ג ממלוה דין א' שכן תמה על הרמב"ם ממה שפסק בפי"ב מהל' איסורי ביאה כר"ש דדריש טעמי' דקרא וכן מפ"ב דהל' איסורי ביאה דפסק דהבא על אחותו והיא בה אשם אביו לוקה משום בת אחותו ומשום בת אשת אביו, ואמרו בש"ם דת"ק היינו ר"ש דדריש טעמי' דקרא יע"ש ועיין בלח"מ פ"ג ממלכים דין ב' ד"ה ואם הוסיף וכו' עיי"ש ודו"ק, ועיין בס' נחלת דוד להגרד"ט ממינסק ז"ל שכתב דבר נחמד בישוב דברי הרמב"ם דפ"ב מהל' מעילה דין ו' שפסק דבחטאת העוף אסור להנות והנהנה בהם אחר הזיה לא מעל, והקשה הרה"ג ר"ו ראפופרט דזה דוקא בעולת העוף. אבל לא בחטאת העוף דכולה לכהנים א"כ מנ"ל שתהא מוראתה ונוצתה נשלכין לבה"ד והשיב הגהמ"ח ז"ל דבספרא יליף לה מדכתיב והשליך אותה ולא חטאת העוף, א"כ הרמב"ם דפסק בפי"ב מהל' נדרים כת"ק דלא דרשינן אותה, אבל סתם ספרא כר"י דדריש אותה ולא חטאת העוף וע"ש את"ד ועיי"ש עוד שכתב דבהפרה לא שייך א"ע מח"ח משום דלא הוי מצוה, וכבר האכרתי בזה מדברי המג"א הנ"ל כ"פ

ועיין במנחות דף נ"א ע"ב דקאמר ת"ל אותה כולה ולא חציה וכו' וצ"ע דהא כיון דקאמר ר"י כאן דאותה היינו אותה לבדה וא"כ היכי מצי דרוש שם אותה דאותה כולה ולא חציה הא איצטריך אותה להך דרשא לומר אותה לבדה ולא מנחה אחרת ולומר דאסור להקריב מנחה אחרת עמהן (לבד מהאי טעמא דא"פ מח"ח) וכן קשה מאי מקשי שם ור"ש האי אותה מאי עבד ליה, הא איצטריך לזה דאותה לבדה והרמב"ן כתב שס"ל גם לר"ש דרשה דאותה עיין ר"ן נדרים דף ע"ג וצ"ע

עוד יש להעיר בהא דתנן במס' נגעים (פרק ג' מ"א) דאין רואין שני נגעים כאחד בין באיש אחד ובין בשני אנשים וכו', ופירשו הרע"ב משום שאין הכהן יכול לראות יפה שני נגעים כאחד ובתיו"ט שם בשם הר"ש וכו' יע"ש וקשה ת"ל דא"ע מח"ח, וראית הנגעים מצוה הוא, ועושה בחבילות ול"ל דוה הוא מדרבנן, דהלא פשט המשנה משמע דגם לפי טעמייהו דרפ"ב והר"ש הוא רק