מנחה חריבה סה

שם בתוס' ד"ה כאן וכו' רש"י פירש וכן גבי עבד בב"ד א' ואדון א' ותימה והא טהרת ב' מצורעין דמי לב' עבדים של שני בנ"א. עכ"ל כתב מהרש"ל נ"ב משמע הא שני עבדים משני אדונים אפילו בב"ד אחד לא הוי חבילות ומ"ש משני מצורעים בכהן אחד דאסור עכ"ל. וכוונתו דהלא בשני אדונים ושני עבדים ובב"ד אחד. הוי מצות ח"ח אצל הב"ד כשם שאצל שני מצורעים הוי מ"ח אצל כהן אחד וז"פ. ומפתה איני מבורר קושית המהרש"א שכתב דקושית התוס' אינו מבוררת דשני עבדים של ב' בנ"א כיון דכל אדון של עבד ועבד רוצע עבדו כדכתיב אדוניו ה"ל כשני כהנים בטהרת שני מצורעים דלא מקרי חבילות כדמסיק וכ"כ הרמב"ם בהלכות עבדים דהאדון עצמו חייב לרוצעו ולא בנו ולא שלוחי וצ"ע עכ"ל ולפי מה שכתב המהרש"ל א"ש דמ"מ לגבי ב"ד אחד הוי חבילות אף שהרציעה נתקיים ע"י האדונים. וראיתי ברש"ם ז"ל שכ"כ לישב קושית המהרש"א ונעלם ממנו דברי המהרש"ל וכוונתו העמוקה ומש"כ הרש"ש שצריך האדון להביא העבד לפני ב"ד קודם הרציעה. כך פסק הרמב"ם בפ"ז דין ט' וז"ל כיצד רוצעין מביאו לב"ד של שלשה וכו' וכתב הכ"מ דהכי איתא במכילתא והגישו אדוניו אל האלקים אצל הדיינים שימלך במוכריו **(הגהה מלשון זה הבאתי סמוכין למאי שנסתפק בספר דבר אברהם (ח"א סי' י' ובח"ב סי' כ') לידי"ן הגאון המפורסם וכו' מראד"ך כהנא שפירא שליט"א כפת הגאב"ד דק"ק קאוונא יצ"ו במכרוהו ב"ד לפ"פ מי נקרא המוכר אם ב"ד הם המוכרים מצד עצמם או דע"י כפייתם נקרא הוא עצמו המוכר. ונ"ב יש סמך לזה מלשון הרמב"ם פ"ז מהל' עבדים דין פ' כיצד רוצעין מביאו לב"ד של שלשה וכו' והביא הכ"מ מכילתא והגישו אדוניו אל האלקים אצל הדיינים שימלך במוכריו. משמע דכפינן בפניהם שהם המוכרים. וי"ל עכ"ל. מלבד מה שהערותי עוד במכתבי להנ"ל בענין זה. עוד מסיים שם הרמב"ם (שהביא המהרש"א בשמעתין) האדון הוא שרוצע בעצמו שנאמר ורצע אדוניו לא בני ולא שלוחו ולא שליח ב"ד ואין רוצעין שני עבדים כא' שא"ע מח"ח עכ"ל ואני תימה דלמ"ל למעוטי דולא ע"י שליח ב"ד. פשיטא דאם ממעטינן דלא ע"י שלוחו ובנו. כש"כ שליח ב"ד שירצע בעבור האדון. ואם שגם הוא נעשה שליח להאדון. הלא הכל ממיעוט אחד הוא. ואם בלא דעתי. פשיטא דירצע אדוניו כתיב וצריך לי להבין. ע"כ הגהה.)** ע"כ ויש להסב כיונת המהרש"א ז"ל ז"ל למה שכתב המל"מ שם דין ס' ד"ה ואין ליישב קושית התוס' וז"ל ולקושיית התוס' אפשר לתרץ דשאני טהרת ב' מצורעים דהכהן עושה מעשה וא"כ אף שהם גופים מחולקים הרי הכהן עושה מצות חבילות חבילות. אבל גבי עבדים אין הב"ד עושה שום מעשה ולפ"ז בב' עבדים של ב' בנ"א שרי עכ"ל. וכי הוא זה כוונת המהרש"א ז"ל דכיון דוקא האדון רוצע א"כ אין הב"ד עושה שום מעשה ולא שייך ה"ע מח"ח. ומה שכתב הרח"ט עוד די"ל בכוונת רש"י או באדון אחד. מבואר ג"כ כבר במל"מ הנ"ל וז"ל אך מאי דק"ל בדברי רש"י היא דמשמע מדבריו דבשני ב"ד שרי אף בב' עבדים של אדון אחד. וזה תימה דאכתי האדון עושה מח"ח אשר ע"כ נ"ל דמש"כ רש"י. ובאדון א'. הכוונה אי הוי או באדון א' כלומר בב"ד א' אסור אע"פ שהם ב' עבדים של בנ"א כטהרת שני מצורעים וכן באדון א' אסור אע"פ שהוא בשני ב"ד דהאדון עושה מח"ח את"ד. ועיין בנ"א כלל ס"ח אות ב' בסוף דמפרש לדברי התוס' וז"ל וזהו שמקשים דמרש"י משמע דוקא ב"ד א' ואדון א' משמע אבל ב"ד א' וב' בנ"א מותר וא"כ ה"נ כהן א' וב' מצורעין עכ"ל. וגם הוא לא הזכיר המהרש"ל והמהרש"א והמל"מ הנ"ל. וכ"כ לעיל שגם מהאד"ר היקר נעלם דברי המ"ל. שהוא כתב לדוחק לומר בכוונת רש"י במש"כ ובאדון ר"ל או אם יהי' באדון אחד דאסור אע"פ שהוא בב' ב"ד. עכ"ל ע"ש ושם ויתבאר לך. (ואתי עתה לידי ספר מנחת קנאות כאשר הזכרתי נפיל. וראיתי מה שכתב כאן בזה ובמחכ"ת דבריו אינן מדוקדקין. דז"ל במנ"ל פ"ז מהל' עבדים הקשה ע"ד שכתב בב"ד אחד משמע דבב' ב"ר מיתר לרועשם כאחד והא אכתי עושה האדון מצות ח"ת ולפנ"ד כוונת רש"י דמסתמא הרציעה היתה בב"ד אע"ג דכתב הרמב"ם ז"ל (פשטות דברי הרמב"ם משמע דהרצעה היה ג"כ לפני ב"ד בבית של אדון או של אחר) דיוכל להיות הרציעה באיזה בית שירצה מכ"מ מסתמה הרציעה בב"ד וא"כ בשני ב"ד שרי דהאדון רוצע לכל עבד בבית אחר ואיני כאחד כלל. ואני תימה א"כ לא הוי כאחד ומאי שייך לאשמיענן דאין רוצעין באחד ומרש"י משמע דמותר לרוצעין כאחד. והוא כתב דלא הוי כאחד. פשיטא דזה שרי. ועוד עדיין לא פסיקא לפי מה שכתבו התוס' דאין מביאין שני עבדים כאחד