מנחה חריבה סג

אכילת מרור ואכיל וז"ל מכאן קשה למש"כ הר' יוסף ט"ע למה ירקות באין תחלה כדי לפטור מרור מן הברכה הראוי' לה שאין לומר שתי ברכות כאחת משום דהיינו חבילות חבילות והא הכא אמרינן דמברך בפה"א ועאכ"מ ולא קשה האיך מברך לשתיהם כאחת דל"ש א"ע מצות חבילות חבילות בברכת הנהנין כדמפרש לעיל במשנה ע"כ וכוונתו הוא למה שהביא לעיל לענין ברכת המוציא על הפרוסה וכדכתבו התוס' בזה. וז"ל ותדע דהא אנו מברכין בפה"ג וקידוש יחד ולא חשבינן להו חבילות חבילות דדוקא קידוש והבדלה שהן שתי מצות חשוב חבילות אבל בברכת נהנין לא שייך לומר כן ע"כ ומבואר כוונתו כמו שכתב באד"ר. דדמי למצוה אחת ומישך שייכי להדדי. ועיין בחדושי אנשי שם כוונתו במש"כ דבקידוש והבדלה חשוב חבילות עיי"ש. (ועיין שם שהביא דבספר לקט הקמח נשאל מה דינו של בן א"י שנמצא עם בן חו"ל בליל מו"ש של פסח שבן א"י צריך להבדיל ובן חו"ל צריך לקדש ח' ולא הו"ל אלא כוס אחד עם רביעית יין כיצד יעשו זה לקדש וזה להבדיל. והשיב דמאחר דהן גופים מחולקים כגון הא וודאי קדושא ואבדלתא אמרינן דלא חדא מילתא נינהו וקדושות משונות ובכן הסכים דכיון דקיי"ל דמקדשין על הפת ואין מבדילין עליו בכוס רביעית יין זה שיזכה בו הבן א"י והבן חו"ל יקדש על הפת. והקשה עליו המחבר דהא בשאין לו אלא כוס א' עסקינן לכ"ע לא חיישינן להא דגזרו אין עושין מ"ח. ומיהו להא י"ל דאפילו דאין להם אלא כוס אחד מ"מ הא מצי בן חו"ל לקדש טל הפת ומקרי יש לו עיי"ש. ונראה דהנה בטעמא דאין לו שאני נראה. דלאו שהקילו בה רבנן. אלא פשוט דכל טעמא משום שנראית עליו כמשאו וממהר לפרוק המשוי. א"כ באין לו לא שייך זה ועביד הכי משום שאין לו אופן אחר לעשות. אבל לטעם התוס' במו"ק דף ח' הנ"ל משום שיהי' לבו פנוי למצוה אחת עי"ש א"כ נראה דאפילו באין לו נמי שייך הך גזירה. ונאמר דמחלוקת אמוראים בזה. וגם כמדומה שלא הובא ברמב"ם ובשו"ע כלל חילוק זה דאין לו שאני. וא"ש)

עוד הקשה על הלקה"ק דהרי פרש"י דבכהן אחד הוי מובילות וכן לגבי עבדים בב"ד אחד ובאדון אחד ולפ"ז אף אנו נאמר דע"כ לא אמרו אין אומרים ב' קדושות בכוס א' אלא באדם א' אבל בב' בנ"א שכל אחד מברך בפ"ע אפי' על כוס אחד שפיר דמי דומיא דאיסור ב' סוטות דאשתרי בב' כהנים. ויש מקים ליישב דההיא דסוטה דאשתרי בב' כהנים. היינו משום דסוטות נמי הוי גופים מחולקים אבל ב' בנ"א בכוס א' לומר ב' קדושות אין אומרים. אבל אין נראה כן מדברי רש"י שכתב בכהן א' הוי חבילות וכו' דמשמע מדבריו דבב' בתי דינים אף בב' עבדים דאדון אחד שרי ודוחק לומר דכוונת רש"י במ"ש ובאדון ר"ל או אם יהי' באדון א' דאסור אעפ"י שהוא בב' ב"ד ע"כ. באמת המנ"ל בפ"ג מהל' עבדים כתב כן בכוונת רש"י ז"ל וחידוש עליו ועל הנ"א שלא ראהו המ"ל ומאי דוחק הוא ע"כ. ומה שהקשה גבי הפרה נימא א"פ מח"ח אפשר דהתם בדיבור אחד דאמר מופר לכם מהני ולא דמי להא דעבדים ודו"ק ודומה להא דאשישית דשכנה"ג ע"כ בקונטרסי שם.–

גם מה שהעיר בקהלת יעקב הנ"ל מהא דהבאת ס"ת ותינוקות למול. נעלם ממנו המג"א הנ"ל ועיין בקרבן נתנאל ברא"ש פסחים שם דף ק"ב

שם בתוס' ד"ה איכא בינייהו וכו' אשה אחרת שאיני סוטה לר"ש מותר ולר"י אסור להעמיד אצלה שום אשה בשטר ניקנור וכו'. א"כ לפי זה למאי דאמרינן במשנה לעיל ולקמן בגמ' דנשים חייבות לראותה הי' צריכים מאד להזהירם שלא יתקרבו אצלה לשער ניקנור וראיתי שלשון הרמב"ם איני מדיוק לפ"ז דכתב בפ"ז דין ה' ומקבצין עליה קבוץ גדול של נשים שכל הנשים ה נמצאות שם חייבות לראותה וכו' „והיא עומדת ביניהן" בלא רדיד וכו' ומשמע דהיא עומדת בין הנשים ולפי מאי דפסק כר"י אסור להעמיד אצלה שום אשה אחרת. אם יסבור הרמב"ם כהתוס' אך עדיין איני ראיה שלשון „ביניהן" הוא בקרוב אצלם אלא רחוק הרבה מהם. והד"פ

בא"ד דלרבי דאמר אותה לבדה אסור להוציא עמה חמור ע"כ. כה"ג איתא גם בחולין ל"א ע"א ול"ב ע"א דאמר רבא שחט פרה ושחט בהמה אחרת עמה לד"ה פסולה וכו' פשיטא נשחטה בהמה אחרת לר"נ איצטריכא ליה סד"א ושחט אותה אמר רחמנא ולא אותה וחבורתא וה"ד כגון ששחט שתי פרות בהדי הדדי אבל בהמה דחולין אימא לא קמ"ל ע"כ והוא כדכתבו התוס'. ושם בתוס' ד"ה אבל וכו' הקשו מדאמרינן ריש זבחים שחט על מי שמחיוב עולה כשרה דכתיב וכפר עליו ולא על חבירו חבירו דומיא דידיה שמחיוב חטאת כמותו. וה"נ נימא איתה וחבירתה דומיא דידה. וי"ל דהתם וכיפר עליו משמע עליו מכפר ולא על חבירו מכפר וכו' ע"כ והנה גם שם בחולין וביומא